וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אדמה משוגעת

יובל אביבי

8.12.2006 / 8:44

"האדמה רעדה", הספר הראשון שיוצא על מלחמת לבנון השנייה, גרוע ולא מוצדק לפחות כמו המלחמה ההיא. יובל אביבי מסתער

חסרונות הספר הראשון שיוצא לאור ועוסק במלחמת לבנון השניה, "האדמה רעדה", כה רבים ומגוונים, וניצבים ללא בושה בכל כך הרבה פינות בדפי הספר, שממש קשה לבחור במה להתחיל. אולי כדאי להתחיל דווקא במסקנה: אל תוציאו כסף על הספר הזה. חכו. עוד ייצאו ספרים רבים על מלחמת לבנון השניה, חלקם ודאי ייכתבו ממרחק הזמן ועל ידי אנשים חדים יותר. "האדמה רעדה" אינו ראוי לקריאה, ואוהדי הספרות הצבאית יכולים להתנחם בינתיים בקריאה על מלחמת שלום הגליל או מלחמת יום כיפור, עליהן כבר נכתבו מספר ספרים מצוינים.

הפתיחה הנסערת הזו אינה דבר של מה בכך. קשה לכתוב דברים כאלו על מקור פרנסתו וגאוותו של אדם, אבל כפיר עשה עבודה רעה. האדמה עדיין סופגת את דם ההרוגים הישראלים והלבנונים, והתחושה הקשה היא שכפיר מנצל עובדה זו, את התשוקה הבלתי מתפשרת של הישראלים לדעת, כדי לסיים ראשון. בשאיפתו לסיים לפני כולם את המרוץ לכתיבת הספר הראשון על המלחמה הזו, שכח כפיר שלגמור ראשון זה לא תמיד טוב.

חקירה היסטורית דורשת זמן, לא רק כדי לחשוב על הדברים ולהרהר בהם, אלא גם כדי לקבל מידי הגורמים הרשמיים את המקורות הנדרשים כדי לגלות משהו שלא היה כתוב בעיתונים. ספרו של כפיר מבוסס בעיקר על תוצרי העיתונות במהלך המלחמה, על מספר פרוטוקולים ועל עדויות של לוחמים אחדים. אין בספר הזה כמעט שום דבר שלא קראתם, ראיתם או שמעתם קודם.

גם מראדונה שם

כפיר מוכר לציבור הישראלי כמחברו של הספר "חייל מספר אחת", הביוגרפיה של אהוד ברק. בתחקיר של אבנר הופשטיין, בגיליון 21 של "העין השביעית" מחודש יולי 1999, התגלה שחלקים רבים שאינם מחמיאים לברק הושמטו מן הספר, לכבוד הבחירות. כפיר בזמנו לא התרגש, וענה להופשטיין התמה כי פשוט "רצה שברק ייבחר".

גם בעבודתו העיתונאית הנוכחית כפיר לא נדמה מהימן במיוחד: הוא מקדש אנשים שהוא חפץ ביקרם ומיידה בוץ על פני אלו שהוא שונא. את המיליארדר גאידמק, למשל, הוא מעלה על נס ומקדיש לו פרק ארוך ומלוקק, שמתעלם מכל ביקורת אפשרית, ומתארו כ"איש חם, שהאמין שבישראל מצא בית ...[ושהוא] יכול לעשות טוב לאנשים". לעומתו ניצבים אולמרט ופרץ, שזוכים למהלומות מילוליות ושיטתיות: כפיר מעוניין לפתח את האג'נדה לפיה השניים היו שיכורי כוח אחרי הימים הראשונים, ושכל עסק הביש הזה הוא אשמתם הבלבדית. פרץ, לכן, מתואר כמנהיג פועלים זוטר, שהגיע לגדולה בספין ומונע על ידי אמוציות ואגו, ואילו אולמרט הוא "יהיר באופן טבעי" , חסר ניסיון וכיוצא בזה.

גם אנשים ששותפים לדעותיו המדיניות של כפיר יירתעו מהנוסח של דבריו, הממחיש עד כמה הוא אינו מתבייש להיות משוחד. דבר זה אפשרי אולי בשיחות סלון, אבל אסור בספר שמתיימר להיות מקצועי. את כפיר, כמו בביוגרפיה ההיא, מדריכים שיקולים שאינם מקצועיים. זו עבודה עיתונאית לקויה, וקשה להאמין לפרטים הצבאיים שכפיר מפרט אחרי פתיחה כזו.

ולא רק זאת: הספר הוא מופת של חובבנות מבחינת הכתיבה והעריכה. הבלאגן בספר חוגג, ובעמוד אחד ניתן למצוא ערבוב של התייעצויות ממשלתיות, היסטוריה של מנהיגי חיזבאללה, סיפורים אישיים של לוחמים ואנקדוטות צבאיות ממלחמות עבר. פרטים חסרי חשיבות זוכים למקום של כבוד – במקום אחד טורח כפיר לציין משום מה את העובדה שארגנטינה זכתה במונדיאל בהנהגתו של מראדונה רק בגלל שהוא מדבר על חייל ממוצא ארגנטינאי. נקודות מסוימות חוזרות שוב ושוב אינספור פעמים, אולי כדי למלא מקום בספר. וטרם דיברנו על ההגהה – בספר שלל משפטים שאינם יכולים להתקיים בעברית, ביטויים מומצאים ועילגים ושלל תופינים אחרים שלולא היינו נדרשים לשלם עליהם היו יכולים להצחיק.

אנחנו משלמים על הספר הזה לא רק בכסף: המלחמה הזו היא עדיין פצע פתוח ומודלק, ועל כן ספרים כמו זה של כפיר הם ריקוד על הדם. כפיר שעט אל הוצאתו בלי להסתכל לצדדים משל היה הספר תעלה שיש לחצות אותה, תוך מכירת מקצועיותו. לא בטוח שצריך ספר כזה כל כך מהר בכלל, אבל בטוח שאין צורך בספר כמו "האדמה רעדה".


"האדמה רעדה", אילן כפיר (הוצאת ספרית מעריב)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully