תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

הגר מגישה,
עשייה.
מה קורה שם, בדשא של אביגדור?
כלום. מנגנים.
(מתוך: "פרספקטיבה של הנוגעים בדבר", עמוד 80)

****

צריף, ותכף הערב יורד על העיר. עוד מעט האנשים יתפזרו, כל אחד לביתו, כל אחד לצריפו. יש כאלה שיחזרו למקום מסוים בו מחכים להם, אחרים- מחכים לבואו של מישהו. כל אחד טוב במה שהוא טוב בו; חזרה או המתנה.

הדשא באותה תקופה ירוק כמו שלא י/היה אף פעם, בום-סרט, בום-מערכון, בום-מערכון, בום-תקליט, בום-דשא. שכנים, תמיד הדשא שלהם ירוק יותר, אפילו כלפי עצמם הדשא של עצמם ירוק יותר; הסיפורים של פעם לא נותנים לו להתייבש.

ככה קצת לפני הערב, לבטח חיפש הזמר עוד איזה אקורד מהמלחין. "תן את מה שעשית אתמול, נראה לי ש... כן! זה", המלחין הסתכל הצידה, בהה באיזו נקודה בירידה אל הים ומצא מעבר לשיר. ככה לפני הערב, בצריף, משלום ועד פיטר; המלחין יופיע בעטיפה הקדמית של התקליט. כמו זה שלפניו ולבטח זה שאחריו. הזמר אוהב שיתופי פעולה, השריקה של התנועה.

ככה בצריף, בצהריים המאוחרים, עושים תקליט. למרות יכולת עמידה של רגל אחת; כתבו ת'תקליט בלי כסית.
ישנה מנגינה, ישנו טקסט, ישנה תמונה. תמונה וטקסט; גיטרה אקוסטית לא "נשלפת" במתכון קיבוצי רגיל של שליפה קומזיצית; היא כבר עירונית ממזמן, מפויחת, מתחלפת בין הידיים; "יבוא לה" גם אם היא לא תרצה; נשענת על צינור ביוב ומשמשת ליצירה שבין הפסקה של יצירות אחרות, של גלגול רעיונות, או משהו אחר. והיום בדשא אצל אביגדור: בדשא אצל אביגדור.

תוכנית ריאליטי, 1971. פוזיציה של אמצע סרט צילום, כזו שכבר לא מתכוננים אליה, מצב ריאליסטי של כלום; כוכבי הצריף הסגור כבר לא רואים את המצלמות מרב שהתרגלו להן. זמר ומלחין בדשא אצל אביגדור. מה כבר יקרה? כלום. ריאליטי נועד להגיע למצב אמיתי והנה הוא כאן. זמר, מלחין, גיטרה דשא וצריף - המצב הוא כלום. כוס קפה ועוד כוס קפה, אתה המשורר!
(אה?)

מנסים מהתחלה. היו לפניהם - זה לא משנה, יבואו אחריהם אבל לא כמוהם - זה כן משנה.
(אה!)

****

הגר מגישה,
עשייה.
מה קורה שם, בדשא של אביגדור?
כלום. רק עובדים על תקליט מופת.
(מתוך: "פרספקטיבה של אנשים חיצוניים", עמוד 85)

****

תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה, אבל הוא מתחמק מכך. שתה עוד קפה במקום והלך לראות אתלטיקה בטלוויזיה.
אני רואה אותו רואה אותה בדרך לגימנסיה, בעוד שנה כבר לא יהיה אותו דבר? נגעתי בקרחת, אני עדיין שומע את זה.
צא מזה? עדיין לא.

בדשא אצל אביגדור, אריק אינשטיין ומיקי גבריאלוב, 1971
צילום, אלונה אינשטיין
עיצוב עטיפה, דוד טרטקובר