תמונה וטקסט, טקסט ותמונה

אקדח תופי. הירגע, והישען אחורה. זה לא המוות. רק השתחרר לך הזרם תודעה. המפל מגיע מלמעלה. מההתחלה. מהסוף. מסתובב כמו בין כדורים. זאת ידיעה? ובכן, זאת ידיעה. כל האנשים הבודדים, מאיפה הם מגיעים?

מכאן. האנשים הבודדים, הם כאן ולכן הם בודדים. התשובה לכך היא תמיד גם במהופך, שכן אם אתה בודד אתה כאן, אבל אם אתה כאן, אתה בודד. זה נוזל לך מהראש, דרך האוזניים, לווריד של המצח, יורד לך ללחי ואז נכנס שוב לתוך האף ובאופן מחזורי נכנס אליך שוב. השתחרר לך הזרם תודעה, שבשימוש מוכפל על זרם תודעה זה בסך הכל עוד משפט שעומד ריק בתוך השפה, נניח כמו 'מים בברך'. ההוא השתחרר לו זה, השני יש לו מים בברך ואתה איש המס של עצמך; לא מצהיר כספית על עצמך ורודף אחריך בשביל לגבות. אתה מסתכל על כל האנשים הבודדים, לאן הם שייכים? לכאן. אתה מסתכל עליהם ואפילו לא מקבל ישועה מ'המבט' אליהם שיבדיל אותך; הרי בשביל סוקר אחר, גם אתה איש בודד. הרי אתה שם בשבילו, והוא, מה איכפת לו.

וכשאתה קם בבוקר, וכשאתה באמצע החלום - אתה נשאר במיטה, מתחנן שלא יעירו אותך, הרי אין בכך צורך - אחרי הכל אתה ישן, מעדיף את החלום בהקיץ. ץיקהב םולחה תא ףידעמ. מזיז סלילים אחורה. וקדימה. ואז שוב. ואז, כן, כל אותם האנשים הבודדים. נו, אז מי אתה? ציור עיפרון או מה שיש בין ציור העיפרון? ציור העיפרון שמאפיין אותך או צילומים שזרועים בתוכך כמאפיינים אותך? צילומים שגולשים, מוטמעים כאונה החמישית; הביטלס החמישית. בבין לבין, בבין הבוקר ללילה, בבין של ההיום למחר. משהו שגורם לך להרגיש כאילו לא נולדת. היא אמרה. הוא אמר. לך תזכור.

****

אחד בפרופיל, שני אישוניו הצידה, שלישי למעלה, רביעי מישיר. תמיד יש אחד שמישיר. למעשה, צריכים אחד מישיר. ארבעה פוזיציות פרצופיות. תגיד לי מי החיפושית שלך ואגיד לך מי אתה. תגיד לי מי אתה ואגיד לך איזה חיפושית אתה. תגיד לי מה פוזיציית הפרצוף שלך התא ימ ךל דיגאו.

כבה את מחשבותייך ונח. המחר לא ידוע, המחר הוא התודעה שבין המחשבות, המחר נמצא בהערות השוליים. הערות השוליים הם הטקסט. המחר לא ידוע; הוא תופים הפוכים וסרטי הקלטה ברוורס. אחרי הכל, אתה ריבולבר, אקדח תופי שהתחמושת שלו נמצאת בתוך תוף מוחי.

הביטלס, "ריבולבר", 1966