וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אל תקטוף

ראובן רייכמן

20.2.2008 / 9:04

רגע לפני פריחתו, דן מנו הוא הגבר החדש – ילד שעוד לא התפתח, עם חוסר מודעות למה שמונח בין רגליו. ראובן רייכמן להגנת הטבע

נדמה שהיא לא תמיד היתה שם. כאילו היא צצה רק עכשיו, 30 יום לאחר שדן מנו הגיע לאי: אותה פלומה דקה, שחורה, שמטפסת מתוך מכנסיו הרפויים, נפרסת על שיפולי הבטן שלו, מתרכזת בעיקר באזור שסביב הקורקבן, נהפכת לחוט דקיק ועולה עוד, מעלה מעלה, עד שמגיעה אל חזהו, אל פטמותיו הגדולות, מקיפה אותן כמו איי-ליינר עבה.

אבל הפלומה הזאת תמיד היתה שם. פשוט היה קל מאוד להחמיץ אותה: בזוויות צילום מסוימות היא כלל לא נראית. ומה שבכל זאת נראה – האזורים המתאימים במרכזי עיבוד התמונה במוח כנראה מוחקים.

לדן, עורך דין מחיפה, יש גוף קטן ורזה. זה ניכר במיוחד בתחילת הפרק האחרון של "הישרדות", כשעמד מול כל חברי שבט טאינו, למותניו רק מכנסיים הגדולים עליו בכמה מידות, וצעק בקול דקיק "תביאו לי את המאצ'טה, איפה המאצ'טה?", כדי שיוכל להרוג את הנחש שאותו כולם זללו בהנאה לאחר מכן. לא היתה בו אז, כפי שלא היתה בו מעולם – גם כאשר התרפקו עליו כל הבחורות (אינני זוכר את שמותיהן; אינני זוכר את פניהן; ספק אם מישהו זוכר) – שום גבריות. באותם רגעים, גם כאשר הפלומה העוטפת את בטנו הקטנה ומלפפת את פטמותיו נחשפה אל מול עיני במלוא תפארתה, לא היה לי שום רצון או כוח לצאת למסע אל מקורותיה, הנקודה המדויקת על גופו שבה היא מתחילה.

כי דן אינו גבר. הוא ילד. אמנם סימני המין המשניים (שיער בבית השחי, על החזה, ועל הפנים) מופיעים אצלו לפרקים, ויש לקוות שגם הסימן הראשוני, אבל בדמותו הטלוויזיונית הוא מייצג סוג חדש של גברים בישראל: חלקים, כחושים, כאלה שטרם התפתחו מינית. ילדים.

דן הוא ילד במובן הכי בסיסי: הוא לא רק נראה כמו ילד – באיזו שמחה הוא התגלח בסוף הפרק האחרון, כאילו גילה את פניו מחדש, פני הילד החלקות, עם "שיני הבשר" הקטנות שזה עתה בקעו מחניכיו – אלא גם אוהב להשתטות ולהשתובב. אומרים עליו שהוא נחש, אבל אפילו המזימות שלו מעלות חיוך בתמימותן. הוא הרי אפילו לא מעלה על דעתו לשקר!

דן מביא אל המסך את הרעננות, הטבעיות והמרץ שאובדים לרוב בני האדם אי שם בחטיבת הביניים, עם הניסיון המיני הראשון. הוא מגלם בדמותו את אותו נער נערץ מכיתה ו', זה שכולם בבית הספר נושאים אליו עיניים, מאדירים את חוכמתו, יופיו והישגיו. הוא טהור.

הילדיות הזאת, הקלות שבה טיפס על עץ הקוקוס באחד הפרקים, אחז אותו בין רגליו החלקות, משעין כנגדו את כל משקל גופו, כאילו אין שום דבר אחר בין שוקיו, שום דבר שנמעך כנגד הקליפה הקשה של הגזע, שום דבר שמפריע לו לשבת כך לנצח, לזרוק אגוזי קוקוס למטה, ולהרוות את חברי שבטו בחלב הלבן, הסמיך, שפורץ מהם – דווקא חוסר המודעות הזאת למיניותו, דווקא העובדה שהוא נראה כל כך חלק, הם אלה שהופכים אותו לגבר כל כך סקסי ומושך בעיניכם.

לא פלא שכל הנשים שנותרו על האי כרוכות אחרי דן. לא פלא שגם כל הגברים מבקשים את קרבתו. אחרי הכל, הוא מבטיח הרבה יותר מאשר סקס: הוא מבטיח סקס שעוד לא היה כדוגמתו!

בתרבות כמו שלנו, שבה אנו מותקפים מכל עבר ברמיזות מיניות, המבקשות כל העת לעורר ולגרות אותנו, קל מאוד לחוש רוויה ומיאוס מהגברים נוטפי הסקס שמשווקים לנו. וכאן בא לידי ביטוי יתרונו המובהק של דן: הוא עדיין לא שם. ממש כמו ילד, הוא הבטחה שטרם הבשילה. כמו פרח שעומד רגע לפני פריחתו (פרח, מבחינה ביולוגית, הוא איבר מין), שום דבר ממיניותו עדיין לא בוזבז. דווקא חוסר המודעות שלו למה שמונח בין רגליו הוא זה שמבטיח שנקבל ממנו את הכל: כל הסקס, התשוקה, עילפון החושים יגיעו במלואם למי שישים על גופו הכחוש את ידיו. שום טיפה לא בוזבזה.

מזל.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully