"אני לא מוצא שום סיבה להחרים את הקולנוע הישראלי"

הבמאי וים ונדרס, שהגיע לישראל לרגל חגיגות ה-20 של בית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל, קיים הבוקר (שני) מסיבת עיתונאים בקמפוס בית הספר בירושלים. "אני מכיר הרבה סיבות להחרים אלוהים יודע מה", אמר הבמאי הגרמני, בהתייחסו לדרישות שהושמעו לאחרונה ברחבי העולם, בפרט מפיו של הבמאי קן לואץ', להטיל חרם תרבותי על ישראל, "אבל כשאני מסתכל על הקולנוע הישראלי, אני לא מוצא שום סיבה להחרים אותו".

לדבריו, "תפקיד האקדמיה האירופאית הוא לקדם סרטים, לא להחרים אותם. קן לואץ' הוא בחור מסוים מאד ואדם מוזר. אני זוכר שהייתי בפסטיבל כלשהו ועמדתי בלובי של המלון. קן ירד לקבלה וכעס. הוא זעם על החדר שלו וחשבתי שאולי הוא קיבל חדר לא טוב. מסתבר שזה היה להיפך, הוא התלונן שהחדר שלו גדול מדי. האיש עובד בדרכים משונות".

לואץ' לא היה הבמאי היחיד שעלה במהלך מסיבת העיתונאים על הכוונת של ונדרס. "שמעתי שמועה שאומרים על 'עג'מי' שהוא סרט בינוני", אמר הבמאי בכוונו אל הדברים שהשמיע דובר קוסאשווילי בכנס "חזון לקולנוע הישראלי" שקיים בית הספר בשבוע שעבר, "ואני חייב לומר שהרושם שלי שונה מאד".

"ראינו בקולנוע האירופאי הרבה סרטים ישראלים והרבה מהם היו מצוינים", הוסיף הבמאי. "אני חושב שבשנים האחרונות יצאו סרטים מדהימים מישראל, הם כוח מניע בסצנה האירופאית". בהמשך, שב ונדרס והחמיא ל"עג'מי" ואמר שמדובר בסרט ביכורים מצוין. כמו כן, אמר שגם הסרט הבא של ניר ברגמן מעורר אצלו ציפיות גדולות וכך גם – הפרויקט הבא של ארי פולמן.

כשנשאל על בעיית המימון שעמה מתמודד הקולנוע הישראלי, אמר הבמאי: "אני חושב שזה תמיד טוב להילחם בקשיים. כשזה נהיה קל מדי, המיצים היצירתיים לא זורמים יותר. לכל קולנוע עדיף להתמודד, להיאבק ולהמציא את עצמו מחדש. כמו שאתם רואים בהוליווד – שום דבר טוב לא יוצא משם. הקשיים הופכים את הקולנוע לטוב יותר".

בנוגע ליחסו לישראל בכלל, ולא רק לקולנוע שלה, אמר הבמאי: "אי אפשר לתאר את הקשר שלי לישראל באופן חד ערכי. לישראל יש צדדים שונים, כמו לאמריקה. יש דברים שאני לא אוהב באמריקה ואני מתנגד להם. אני לא יכול לומר שאני אוהב את ישראל, כי יש המון דברים, במיוחד בפוליטיקה, שאני לא מסכים איתם. אבל אני מכיר ישראלים ויש לי יחסים קרובים איתם ואני חש חיבה כלפי המקום ואני מקווה שהמצב הפוליטי הבלתי אפשרי ישתפר. ישראל היא אחד המקומות הכי מסובכים בעולם וירושלים עוד יותר. תשובה אחת לגבי דעותיי על המקום תהיה מאד שטחית".

ונדרס אף סיפר במהלך מסיבת העיתונאים על סרט התלת מימד שהחל להפיק על אגדת המחול פינה באוש שהלכה השנה לעולמה: "הכרתי את פינה לפני 25 שנה והיא היתה חברה מאד טובה שלי. כבר במפגש הראשון שלנו אמרתי שהייתי שמח מאד לעבוד איתה וליצור שילוב בין קולנוע וריקוד. פינה, מסתבר, לקחה אותי ברצינות ויום אחד שאלה אותי מתי זה עומד לקרות. עניתי: 'ברגע שאדע איך עושים את זה'".

"צפיתי מאז בהמון מופעי ריקוד", המשיך הבמאי, "וחשבתי ששום העברה שלהם לקולנוע לא תעשה עימם חסד. בכל שנה הזדקנו בשנה והיא המשיכה לשאול ואני לא ידעתי איך, עד שצפיתי לראשונה בסרט תלת מימד. התקשרתי לפינה מאולם הקולנוע ואמרתי לה 'עכשיו אני יודע איך עושים את זה'. התחלנו לעבוד ביחד אבל בקיץ היא הלכה לעולמה. אחרי שהיא מתה, הרקדנים שלה ביקשו ממני לא לנטוש את הפרויקט, כי בעיניהם, נושאי החותם שלה, הוא הפך חשוב עוד יותר".