השחקן, הקומיקאי ומראשוני הסטאנדאפיסטים בישראל, מנחם זילברמן, הלך הלילה לעולמו בגיל 67 לאחר שלקה בליבו. הלווייתו צפויה להיערך בלוס אנג'לס. הוא הותיר אחריו שלושה ילדים משתי נשותיו לשעבר.
מנחם זילברמן, הזכור בין היתר ככוכב הסדרה המיתולוגית "חדווה ושלומיק" מתחילת שנות ה-70, החל את דרכו בלהקת הנח"ל יחד עם שלום חנוך, ששי קשת, טוביה צפיר, חנן יובל, שולה חן ואמנים רבים נוספים. בהמשך כתב פזמונים לצביקה פיק ("אל תיתן ליאוש") לאריק איינשטיין ("עזרו לו") וליגאל בשן ("דודה ודוד").
במהלך שנות ה-70 השתתף בסרט "גבעת חלפון אינה עונה" בתפקיד החייל וסרמן, שימש כעוזר במאי לאסי דיין בסרטו "שלאגר" ומאוחר יותר הצטרף לצוות המקימים של התוכנית "זהו זה!".
זילברמן גם נמנה עם מקימי הלהקה האהובה "כוורת" ואף השתתף בכתיבת "סיפורי פוגי" ושירים כמו "המגפיים של ברוך" ו"ככה היא באמצע".
זילברמן הוא גם אחד הראשונים שעלו לבמות בישראל עם מופע יחיד על פי ז'אנר הסטאנדאפ המודרני, על פי הנוסחה האמריקאית של לני ברוס. המופע שלו "ערב בלי אשתי" זכה להצלחה אדירה. בהמשך, כתב מערכונים גם למופע הבידור של דודו טופז "פליטת פה" והוא חתום על המערכון המפורסם "משה והאורנג'דה".
בשנת 2000, לאחר שהשתתף בסדרת הדרמה "לתפוס את השמיים", ירד זילברמן מהארץ ועבר לגור בלוס אנג'לס שם עסק בעבודות שונות ובין היתר ניהל מסעדה, שימש כנהג לימוזינה וכמדריך תיירים בחברה שפתח על שמו - "זילברטורס". לפני כשלוש שנים השתתף בתוכנית "חי בלה לה לנד", שהיתה הפרויקט הישראלי הטלוויזיוני האחרון בו לקח חלק.
טוביה צפיר מסר לוואלה! תרבות: "מנחם היה איתי בלהקת הנח"ל, שם הכרתי אותו. הוא היה טיפוס מיוחד במינו, עם הומור מיוחד במינו. הומור של פוקר פייס. הוא עשה דברים שובבים. למשל, הוא שינה את השיר 'מחר' של נעמי שמר. ההקדמה היתה "מחר יהיה יום יפה" וחנן יובל שר "מחר נלך לים" וכשהגיע תורו של מנחם להגיד "מחר תהיה תקווה חדשה" שר "מכר את הרהיטים ונסע לאמריקה". זה פשוט קרע אותנו מצחוק והוא, כדרכו, לא צחק בכלל ושמור על פרצוף רציני".
"היה לו הומור נהדר. הוא כתב לדודו טופז את מערכון האורנג'דה ואין שום ספק שגם בלהקת כוורת רואים את ההומור שלו. היתה לו השפעה מאוד גדולה על ההרכב מבחינת ההומור, כך שיש לו הרבה זכויות בבידור ובהומור הישראלי. אחרי התקופה בלהקת הנח"ל, נפגשנו שוב בסדרה 'חדווה ושלומיק' שהיתה למעשה הטלנובלה הראשונה בטלוויזיה הישראלית. לאחר מכן, אפשר לומר שהיינו בקשר רק בנסיבות הקשורות ללהקת הנח"ל. אין ספק שזו אבידה גדולה לבידור הישראלי".
"מנחם היה אחד האנשים הכי מצחיקים בארץ", אמר יגאל שילון, חברו. "אני לא מגזים. אחד הסימנים לזהות אדם שהוא באמת מצחיק, זה אדם שהצחיק את האמנים. כשהוא היה מנחה אירועים סגורים בנוכחות אמנים ואנשים מהתעשייה הוא היה משכיב אותנו מצחוק. היה לו הומור של אנדרסטייטמנט, הומור יבש כזה ובלי קליימקס ואף פעם לא ידעת איפה מתחילה הבדיחה ואיפה היא מסתיימת. אותי הוא מאוד הצחיק. אני גם זוכר לו שפעם הוא הנחה מסיבת הפתעה שערכנו לאשתי. הוא היה פה בישראל לפני כמה חודשים. רצינו לשתף אותו בתכנית 'אמבוש' כי היו לו כמה רעיונות וניסינו לעשות משהו ביחד. בזמנו אני הייתי החולה הוא היה הבריא והנה היום זה התהפך".
חברו הקרוב, חבר הועד המנהל של אמ"י, יעקב נווה מסר: "מנחם היה אחד הקומיקאים הבולטים בארץ ומהסטנדאפיסטים. אדם שנון וחריף שהיה יכול להפוך כל נושא לבדיחה. לצערנו, בשנים האחרונות לאחר שעזב לארה"ב, הוא נעלם מהבמות ומהתודעה הציבורית, כפי שקורה לא פעם לאמנים וותיקים, אולם בביקורו האחרון בישראל, לפני מספר חודשים הוא זכה לפרגון וחיבוק חם מהציבור וגם מהעיתונות, שזכרו לו חסד נעורים, וזה גרם לו לאושר רב. אמ"י ומשפחת אמני ישראל משתתפים בצער המשפחה, יהי זכרו ברוך".