שחקני הבימה בדרך לסכסוך עבודה בטענה שלא קיבלו משכורת החודש, ובמקרה של חלקם אף במשך חודשים. אם לא יקבלו את כספם תוך שבועיים, הם עשויים להשבית את התיאטרון. בנוסף, לוואלה! תרבות נודע על תביעה שהגיש שח"ם כנגד הבימה על אי תשלום דמי חבר
על פי היסטריית הקופות עושה רושם ש"אפס ביחסי אנוש" הוא לתיאטרון הישראלי מה ש"ג'וקר" עשה לקולנוע העולמי, וכמו הסרט גם במקרה הזה ההייפ מצדיק את עצמו. זו הצגה גדולה על חיילות שקופות עם חלומות קטנים. זו סאטירה נוקבת - והיא קורעת מצחוק, חשובה ובעיקר מהנה
לא כל תמונה בה מבריקה, ולא כל דיאלוג בה עמוק, אבל מעל הכל, "הבא אחריו" היא מופע תיאטרון שמח ומהנה. על אף שנינותה הניכרת היא אינה מתיימרת לדפוק בפטישים על ראשי הצופים, וגם לא מתעמקת עד כדי כך בדילמות הפוליטיות שעל סדר היום - אלא מסתפקת בלרמוז עליהם
בארצות הברית נגנז סרטו האחרון של וודי אלן בשל טענות לניצול מיני, אך תיאטרון גשר יעלה לראשונה בארץ את יצירתו "קליעים מעל ברודווי". התיאטרון הציג את הרפרטואר החדש, שכולל גם הצגה על בני נוער במוסד פסיכיאטרי והצגה על פי רומן של הסופר האפגני חאלד חוסייני
גדי צדקה ובנו יהונדב זיהו בסיפורם האמיתי של עשרה שבויים ישראלים בכלא המצרי פוטנציאל למחזה נדיר - ולמרבה המזל גם מימשו אותו. הוא אינו מעמיד לנגד עינינו טובים ורעים אלא מציב נקודת מבט מלאת חמלה ומספר סיפור מורכב על שבויים, צלקות וכפיות טובה
לא רק הסיפור מוצלח במיוזיקל "רוק בבית הספר" שעלה בתיאטרון ת"א. הוא גם פורט על נימי כל מי שהיה אי פעם מגניב והוביל מרד נעורים. זה מיוזיקל שמהווה פתרון להורים שלא רוצים לקחת את הילדים שלהם למופעים צעקניים. רק חבל שהליהוק של טל פרידמן כגיבור הראשי אינו מוצלח
המשחק הטוב ב"תיקון" של הקאמרי לא מצליח לחפות על מחזה בינוני, רדוד וצפוי. במשך כ-100 דקות קשה היה למצוא ב"תיקון" רגעים בימתיים טובים. עם עלילה שכמעט לא מתפתחת וקונפליקט לא משכנע, לא זה המחזה שיתרום לנו ערך מוסף על ש"ס ועל העולם החרדי
"השיבה", ההצגה בתיאטרון הקאמרי המבוססת על סיפורה של יהודית הרמן אשר חייתה במשך שנים עם גואל רצון, היא הצגה מפוספסת ולו בגלל ההחלטה של הבמאית להתייחס באופן קליל יחסית לנושא מורכב ורציני. היא קולחת, מעניינת, אבל לא מספקת מספיק חומר למחשבה
עשר שנים לאחר הרצח בברנוער שבו נרצחו ניר כץ וליז טרובישי, בתיאטרון הבימה עובדים על הצגה חדשה בהשראת אותו אירוע קשה - כך נודע לוואלה! תרבות. ההצגה, שכתב איתי סגל ויביים משה קפטן, תציף סוגיות אקטואליות נפיצות כמו טיפולי המרה, הומופוביה ופשעי שנאה
לאחר מאבק ממושך במחלה קשה אשת התיאטרון מיה טבי הלכה לעולמה. טבי תרמה לתיאטרון הישראלי בתחום ייצוג המחזאות הבינלאומית בארץ, בו עסקה כ-50 שנה. היא סייעה בהעלאתם על בימות התיאטרון בארץ של מחזות מאת ברטולד ברכט, סמואל בקט, הרולד פינטר ועוד. בת 73 היתה במותה
זה אני" הוא אמנם מחזמר משיריו של אייל גולן, אבל הוא אינו חוגג את האיש כי אם את קהל מאזיניו, ומשיב להם את הכוח. שביל האמצע הזה מצדיק את "זה אני" הנפלא. אייל גולן חייב לשלוח לבמאי מאור זגורי זר פרחים אחרי זר פרחים
המחזמר "צ'פלין", שעלה לראשונה על במה ב-2006, הוא לכתחילה ניסיון דל וקיטשי לספר את תולדות חייו של צ'פלין. מה שבכל זאת עובד בהפקה הישראלית הוא המשחק של עופרי ביטרמן ובעיקר של טלי אורן
יש פער כה עמוק בין האירוניה החריפה של "גבעת חלפון" של אסי דיין, שלעג לצבא ולחוסר הטעם שבמאבקי ההתשה בחזית הדרומית ובכלל - לבין ההצגה של הבימה השבלונית, החיוורת, חסרת המקוריות ונעדרת התעוזה. הנוסטלגיה מנסה לכסות על הפער הזה, אבל היא לא כל כך מצליחה
הזמרת והשחקנית סופי צדקה נכנסת לנעליה של רונית אלקבץ בהצגה "הערב רוקדים" (תיאטרון יפו) ובריאיון לוואלה! תרבות היא מדברת על תחילת הדרך בגיל 18 ("עזבתי את הבית ורק רציתי לשרוד"), על ההתמודדות עם הקהילה השומרונית הסגורה ועל הרצון לרגש את הקהל
משהו בשילוב כל הגורמים ב"לזרוס", לצד סיפור המחזה הטיפשי והמתיימר שמנסה בלי הצלחה לשלב מדע בדיוני עם פילוסופיה קיומית, יוצר מנה שפשוט לא יורדת בגרון. המעשה ההגון הוא להחזיר אותה למטבח - על אף קאסט טוב ודיאנה גולבי נהדרת, המנה הזו פשוט לא ראויה למאכל אדם
קשה להמליץ בלב שלם על "הפקר" (תיאטרון באר שבע) בגרסתו העברית. המחזה הזה אמנם מעלה על נס את רמיסת זכויות האדם בכלל וזכויות הנשים באפריקה בפרט, אבל לא היה פשוט לצלוח את חלקו הראשון. עם זאת, בזכות הסיפור וכמה שחקנים, כדאי לתת לו צ'אנס
הצגה קומית לא אמורה בהכרח לגרום לך לתפוס את הסרעפת, אבל היא כן צריכה להחזיק אותך בעקביות לכל אורכה. "לא לריב" של הקאמרי אינו מחזה גרוע. יש בו רגעים חינניים וגם כמה יציאות מבריקות, אבל הוא לא מצליח להתעלות מעל הבינוניות. גם הפואנטה שלו חלשה מדי
"סיבת המוות אינה ידועה", מחזה שמבוסס על תחקיר של עמרי אסנהיים שבעקבותיו הורשע שמעון קופר ברצח שתיים מנשותיו, היא הצגה שבנסיבות אחרות היינו מבטלים בבוז מפאת חוסר אמינות. העובדה שהמחזה הזה נשען על סיפור אמיתי הופכת אותו לעוצמתי מאין כמוהו
יצאנו מ"אוליאנה" (הקאמרי) - מחזה שמדבר על יחסי מרות והטרדות מיניות - ברגשות מעורבים. מצד אחד, היו בו כמה תמונות מעולות ורגעים עוצמתיים, אבל התחושה היא שמשהו בו הלך לאיבוד. מי שגרמו לנו בסופו של דבר לחוויה נהדרת היו השחקנים האדירים דן שפירא וג'וי ריגר
חינניים ככל שיהיו, בראבא, עדיקא וריטה שוקרון לא ממש מצילים את "סבוטאז'". ההומור הכפוי אינו הבעיה היחידה בהצגה הזאת. הצרה היא שהמחזה מכוון נמוך מלכתחילה, עם תפניות מהירות מדי. ההשתלשלות הזאת מחסלת כל אפשרות לדרמה ומותירה אותנו בעיקר עם בדיחות תפלות
לא באנו ל"מאחורי הגדר" של הבימה עם ציפיות. התכוננו למועקה, אבל לפעמים אתה הולך לחפש אתונות ומוצא מלוכה. הבימוי, המשחק והשירה מייצרים חוויה בימתית שאולי אינה מושלמת, אבל כזו שגורמת לחשוב שוב על אותו משפט מוכר של ביאליק: "אומרים אהבה יש בעולם - מה זו אהבה"
השחקנית העסוקה עדי גילת משחקת בימים אלה בהצגה "משפחה חמה" של בית ליסין, ומספרת על התקיפה הטראומטית שעברה על הבמה, על הפעם שכוכבת ההצגה תיקי דיין הרגישה רע על הבמה באופן מלחיץ, ועל גאוותה כלפי משפחתה השמאלנית
הוכרזו הזוכים של "פסטיבל חיפה הבינלאומי ה-29 להצגות ילדים" לשנת 2019: "האיש והתיבה" היא ההצגה הטובה ביותר ו"קבורקה" הוא מופע תיאטרון הרחוב הזוכה. בן יוסיפוביץ' זכה בפרס השחקן הטוב ביותר וצליל חן זקס בפרס השחקנית
"משפט חוזר" של תיאטרון הגשר, המבוסס על ספרו של ליעד שהם, הוא מחזה מהנה, לא מחייב ולא נצמד לדפוסים הקלאסיים שמנסים לסחוט אותך נפשית. אף על פי שהרגש לא משחק תפקיד, ואולי דווקא בזכות זה, אתם יותר ממוזמנים להכין את עצמכם ל-100 דקות מהנות וקלילות
לא כל דבר שמצליח בקולנוע יכול לעבוד גם בתיאטרון, אולם הבחירה של הבימה ב"זרים מושלמים" נהדרת הן בכוונה והן בביצוע. העיבוד והבימוי, המשחק, התפאורה הממזרית והעריכה המוזיקלית מספקים חווית תיאטרון משובחת וטורדנית שמעוררת המון חומר למחשבה
תיאטרון הקאמרי הציג לעיתונאים את המחזמר מעורר הסערה "זה אני", המבוסס על שיריו של אייל גולן. היוצר מאור זגורי והשחקנים נופר סלמאן, איציק כהן ויסמין לוי הגיבו למחאה כנגדו. "שפטו את המחזמר לפני שצפו בו בכלל". צפו בראיונות ובקטעים מהמחזמר
בעידן שבו הסרקאזם והאנדרסטייטמנט כבשו כל פינה, כבר עברנו את שלב הסלפסטיק, את האפקטים הקוליים של צלחות נשברות ואת הנשים הצעקניות. לכן המחזה "יתוש בראש" הוא מחזה שעבר זמנו. הבחירה של תיאטרון החאן בו משקפת את הקיבעון של תיאטראות רפרטואריים למחזר שוב ושוב
לכל אורך 150 הדקות הארוכות של "קן הקוקיה" בקאמרי, אנו נשארים בתודעה צלולה כי לפנינו שחקנים ולא דמויות. כולם טובים, אך איש מהם אינו נפלא ובוודאי שלא גורם לנו לעצור נשימה. הדיוק הזה הוא נקודת התורפה של המחזה, משום שדיוק שנובע מזהירות מייצר מחסור ברגשות
בין האירועים הבולטים: ההצגה "הלילה השנים עשר" בעיבוד לילדים, תיאטרון רחוב בהשתתפות אמנים מכל העולם וההצגה "אפצ'י" שתונגש לילדים על הספקטרום. "באחריותנו לספק תחושה שכל הילדים שווים ולהעניק חווית תיאטרון טבעית", אמרה מנכ"לית תיאטרון חיפה
לוי מגלמת את קלייר האריסון, גיבורת ההצגה "של מי החיים האלה", שמתעוררת בבית החולים ומגלה שהיא משותקת. השבוע צוות השחקנים של תיאטרון חיפה העלה את ההפקה מול רופאי רמב"ם בבית החולים עצמו. "העבודה נגעה בסיוטים ובפחדים הכי עמוקים שלי", סיפרה במפגש
לאחר שריסק קופות בקולנוע, להיט הענק "זרים מושלמים" מגיע גם לבמת הבימה, כהצגה דוברת עברית שביים נתן דטנר. בריאיון, מספר הבמאי מה הוא מסוגל לעשות לאנשים שמשחקים עם הסמארטפון בזמן ההצגות, ומסביר למה לא חשוב מי ינחו את האירוויזיון
השחקנים המבריקים רמי ברוך ושלמה וישינסקי מפזרים קסם בלי סוף, אבל המחזה "מיהו יהודי" (תיאטרון הקאמרי) התיש אותנו לחלוטין. יש לו פאנץ' לא רע ומעורר מחשבה, אבל ברובו הוא מתנהל בהילוך ראשון ובדיאלוגים מעיקים ואינסופיים
חוזקו של המחזה "העבד" (תיאטרון גשר) התגלה לאו דווקא בתצוגות משחק בודדות - אלא בשיתוף הפעולה על הבמה. בחלק מן הסצינות, כוריאוגרפיה מרשימה יצרה אינטנסיביות עוצרת נשימה. יחד עם זאת, כוחו של המחזה נובע בראש ובראשונה מהתוכן של הסיפור המפעים של בשביס זינגר
פיקוד העורף