"היהודים באים" ממשיכה לנעוץ שיניים בנקודות כואבות, עם בדיחות שנעות על הרצף שבין מצחיק למייאש, בין הקורע מצחוק לקורע את הלב. ועדיין, בין כל המחמאות המוצדקות, יש תחושה שלפעמים התוכנית מגבירה את הווליום וצועקת את הפאנץ' כל כך חזק עד שהסבלנות הולכת לאיבוד
הפלישה לסופרמרקט, כאוס מוחלט, הפרסומות הדרמטיות, פרומואים ל"רוקדים עם כוכבים", אמני קרקס ומירוץ הפרשנים הגדול - כך פרצה המלחמה באוקראינה בגלים הפתוחים של הטלוויזיה הישראלית. יומן צפייה
הפרק האחרון בתכנית הסאטירה של קשת 12 היה רווי בשירים, מוזיקאים ורקדנים - והם המחישו בקלות מדהימה את הפאנצ'ים שבמערכונים עבדו קשה כדי לספק. לא לגמרי ברור מה לא עובד בארץ נהדרת העונה, אבל ברור מאוד מה כן
השם אחר והכותבים השתנו, ויש שפע של רפרנסים לניינטיז, אבל אם קיווינו ש"שנות ה-90" תנצל את החידוש כדי להתרענן, זה רחוק מלהיות המקרה. הנוסחה היא אותה נוסחה, והפאנצ'ים צפויים וחלשים מאוד
רובו של הסרט של מירי מיכאלי ששודר בערוץ 13 מתבסס על חומרים שכבר שודרו בערוץ לפני פחות משנה. לגיטימי להתגאות בהישג עיתונאי ואפילו לארוז אותו מחדש כדי שיהיה רלוונטי - אבל בואו לא נשלה את עצמנו: אלה לא הרבה יותר מאטריות מחוממות שנהנות ממיתוג יוקרתי
מספר צעירים מרחבי העולם סיפרו בזמן אמת בערוצי היוטיוב הפרטיים שלהם איך הם חוו את הקורונה, והאופן שבו הסדרה "חלומות ויראליים" מחברת ביניהם, יוצר רצף של תגובות אנושיות ואישיות שונות, שבכל זאת מצטברות לכדי מגמה שלמה המשקפת את רוח הזמן
בהתחשב ביקום הטלוויזיוני הישראלי, וגם אחרי הגרסה העברית הקודמת, הציפיות מ"רוקדים עם כוכבים" היו זעומות - אלא שהופתענו לטובה. "רוקדים עם כוכבים 2022" היא ריאליטי חביב, מאוזן וידידותי לצופים
סדרת המתח של יס פועלת במוסכמות הז'אנר המוכרות. פיתולי העלילה לעתים מוגזמים, הדיאלוגים מעט מופרכים, השוטרים הם סופר גיבורים עם יכולות טכניות מדהימות והרעים הם נבלי על וכן הלאה. אבל יותר מכל, הקצב של "ילדים ביער" סוחף, קל להתמסר אליה ולהחזיק אצבעות לגיבורים
אנחנו משלמים לאישי ציבור כמו שרת החינוך והשר לשעבר אמסלם כדי שיעבדו בשבילנו, לא בשביל לחם ושעשועים. להשתטות הזאת יש גם מחיר חברתי כבד: כשהם מבשלים ב"מאסטר שף VIP", כולנו נאלצים לאכול את הדייסה
בשביל עונה טובה של תחרות כמו "אקס פקטור לאירוויזיון" צריך מתמודדים אדירים או שופטים מרתקים. בתוכנית הזו לא קיבלנו הפעם לא את זה ולא את זה, על אף שתחילת העונה הייתה טובה ושלב האודישנים היה מסקרן. מה שיכולה הייתה להיות חגיגת גלאם זוהרת הפכה לאירוע מפוהק
המצלמה בסדרה "שלום" של ענת גורן (yes דוקו) מתמסרת לשלום חנוך ומתאהבת בו לאט לאט. ככל שהגישה האופוזיציונית והנרגנת שלו משגעת לפעמים, המוזיקאי הענק מוצג כדמות שובת לב. קשה שלא לחבב אותו, לצחוק איתו ולכעוס איתו
רפי רשף ניסה לחדור אל הרגש שמתחת לפאסון של ראש הממשלה, אבל התקשה לחשוף זוויות חדשות. הוא גם לא שאל את נפתלי בנט אידיאולוגיה וחזון אלא על מהלכים, שאיפות, אינטריגות ורוטציות. הכל בעיקר עורר אדישות
