שווה לבוא בלי ציפיות: אלבומו החדש של סולן אואזיס לשעבר מכיל בו כמה שירים שיכולים בשקט להצטרף לפנתיאון של הלהקה. בלי יומרה, עם מפיקים פופיים ומיקוד גדול יותר. בנוסף: 25 שנה לאלבום "Automatic For The People" של R.E.M
מה יש בשבוע הזה של סוף ספטמבר שהניב הרבה אלבומים אגדיים? הקלאסיקה של הוורב שהנפיקה להיטי ענק והניחה את התשתית לקולדפליי, המופת של אליס אין צ'יינז והיצירה הכאילו-שולית של סטון טמפל פיילוטס הגיעו ביחד, וגם בילי ג'ואל ודפש מוד סיפקו אלבומים בלתי נשכחים
ההגדרה של דייב גרוהל, לפיה מדובר בגרסה של מוטורהד ל"סרג'נט פפר", נשמעת מוגזמת, אבל האזנה לאלבום הנפלא של הפו פייטרז מעידה שיש בה מן האמת. בעזרת הפקה נכונה ושיתופי פעולה נפלאים, הלהקה של גרוהל נשמעת שוב כמו האימפריה שזכרנו, ואיזה כיף לגלות אותם מחדש
"Sleep Well Beast" הוא אלבום מאתגר, גם מוזיקלית וגם טקסטואלית. הוא היצירה הכי פחות מיידית של הנשיונל, להקה שעד כה היה מאד קל להתחבר אליה. אבל משהו קרה להם. כל הזמן ישנה מועקה ברקע, רוחשת מתחת לפני השטח, מלנכוליה שכבר אינה אופטימית כפי שידעה להיות בעבר
דה וור און דראגז חושפים את הנקודה שבה נוצר שיר רוק נצחי ואגדי, קווינז אוף דה סטון אייג' הוציאו אלבום עם שירים לא כל כך טובים, והשיר החדש של פו פייטרז פשוט לא יוצא מהראש
רגע לפני מבול של אלבומים חדשים ומדוברים במיוחד, נכנסים מנצ'סטר אורקסטרה לוואקום של ארקייד פייר עם אלבום יפהפה, אוהב, כואב ומטלטל. וגם: The War on Drugs ממשיכים לסרב להיכשל, וויזר עושים כבוד לגאנז אנד רוזס והקאבר המרגש של מוטורהד
כבר עכשיו ברור שהאלבום החדש של ג'ייסון איזבל הוא אחד הטובים שיצאו השנה, אבל הוא לא לבד - מני אבירם אסף כמה שירים שיצאו בזמן האחרון והצליחו לרגש אותו במיוחד
חזון מעוות, אומץ יצירתי ואפס צנזורה יצרו ב-1992 יצירת מופת שמצליחה להסעיר גם היום. "Angel Dust" כלל מטאל, טראש, פאנק ודיסקו, שירים על מין אוראלי וגם וידויים סוערים על מדונה, ואיכשהו הכל התחבר יחד ליצירה שלא זכתה לכבוד המגיע לה
"The Colour and The Shape" היה ההצגה הפרטית של דייב גרוהל, זו שהפכה אותו להרבה יותר מהמתופף שמאחורי קורט קוביין. על אף שהוא נחשב לאיש הכי נחמד ברוקנרול, הוא מעולם לא השתמש בהבטחה הזו כדי להפוך למוזיקאי אגדי באמת. לא בטוח שזה מעניין אותו
האלבום החדש של מרק לאנגן כולל כמה מהשירים היפים ביותר שלו, אפגן וויגז נכנסים אל הלב עם בלדה אייטיזית, אלבום ההופעה האחרון והנפלא של סופיאן סטיבנס, ולהקת האינדי האמריקאית שכובשת את העולם דרך סדרות טלוויזיה
אלבומו התשיעי של פיל אלוורום, המוקדש לאשתו שהלכה לעולמה בשנה שעברה, הוא סיכום הבנאליות הממש לא בנאלית של החיים, הצורך להמשיך בשגרה כשהכל מסביב מתפרק. היצירה המופלאה הזאת תלווה את השנה הזאת עד תומה. ובנוסף: האלבומים החדשים סורוריטי נויז, ספון ועוד
ממרומי אחוזות המיליונים בסנטה ברברה החליטו חברי "דפש מוד" להגיש באלבומם החדש את מסר המחאה נגד המערכת הרקובה. אם השירים האחרים באלבום היו מחפים על הקלישאות עוד היינו יכולים לקבל את זה, אבל האמת היא ששום דבר כנראה לא יציל את האלבום הזה ממעמד של הערת שוליים
אולי אלה השנים של ג'ייסון לייטל בלי הלהקה שלו, אולי המעבר בין מדינות או העבודה שלו עם להקות אחרות. בעיקר זה כנראה בשל ההתפרקות של נישואיו. כך או כך מדובר באלבום הישיר ביותר של גרנדדי, ואחד היפים שבהם
אם חשבתם שהמחווה של ריאן אדמס ל"1989" הייתה קודרת, מגיע אלבומו החדש וגורם לו להיראות כמו מסיבה סוערת. אדמס, שחווה לאחרונה גירושים מזוגתו, פותח ב-12 השירים לאורך האלבום את כל הכאבים, ההתלבטויות, הגעגועים וההתרסקות שבסוף, ואי אפשר שלא להזדהות איתו
בעיצומו של משבר עצום, כשמערכות היחסים שלהם קורסות וכשהם מתקשים להביט זה לזו בעיניים, נכנסו חברי פליטווד מק לאולפן ההקלטות ויצאו ממנו עם אחד האלבומים היפים בהיסטוריה. לרגל 40 שנה ל-"Rumours", חזרה לבגידות, הנקמות והמוזיקה שלכדה כאב של אהבה מופלאה שנגמרה
כמעט חמש שנים אחרי אלבום הבכורה המופלא שלהם, חוזר הצמד הקנדי עם שמונה שירים שמזכירים בשביל מה שווה לחיות. בנוסף: ריאן אדאמס ממשיך לבנות את אחד האלבומים המדוברים של השנה, פיינגרוב משחררת אלבום בהפתעה והתגלית המפתיעה מוויילס
שיטוט קצר ביוטיוב ימצא אינספור ביצועים מחודשים ללהיטים מוכרים של כוכבים מוכרים ושל אלמונים מוחלטים. קל לעשות קאבר רע או נטול כל משמעות, אלו המקרים יוצאי הדופן שהפכו להיט אהוב ומוכר ליצירה מושלמת, ולעתים אף התעלו על המקור
פיקוד העורף