עיר האלוהים: "לוד - בין ייאוש לתקווה" ממשיכה להסעיר גם בעונתה השנייה
בתחילת העונה השנייה של הסדרה התיעודית המעולה היא משנה כיוון הדורש שנתרגל אליו, מעבר אל פוליטיקה ביתר שאת, אבל גם כך מספקים לוד והיוצרים טלוויזיה מדהימה
ארכיון ביקורת טלוויזיה - דצמבר 2014
מיסיונרים לפניך: "תשע שתיים תשע" מכוונת גבוה ומחמיצה את המטרה
"תשע שתיים תשע" היא חלק מהפרויקט שנועד לגרום לכולנו לקרוא מדי יום פרק מהתנ"ך. חבל שהיא מארחת רק אנשי דת ונמצאת במשבצת שידור בה לא נמצא אף צופה חילוני
הייאוש לא נעשה יותר נוח: "המערכת" בדקה את הביטוח הלאומי וחזרה עם אחוזי נכות חלקיים
מיקי חיימוביץ' יצאה לבדוק מדוע המוסד לביטוח לאומי מתעלל באנשים שזקוקים לעזרתו. היא חזרה ללא תשובות ועם תסכול רב. בדיוק כמו מה שיקרה למי שיצפה בתחקיר. מסיבות שונות כמובן
ארכיון ביקורת טלוויזיה - נובמבר 2014
מדבר מדברי: "בתולות" חורקת אבל מציגה סיפור מיסתורין טוב
משהו בדרמת המתח החדשה של HOT לא גמור די הצורך, ההתנהלות בה מקרטעת, התפרים בה גסים, הדיאלוגים לא משכנעים. מה שבכל זאת עובד הוא עלילת המיסתורין
פרקליטות העם: "תיקים מהסנגוריה" היא כתב אישום חברתי
כמו זבוב על קיר מתקלף, בלי ראיונות ובלי מבטים למצלמה, אנחנו נחשפים בשקט ובלי שיפוטיות אל תיק אחר תיק, וככל שנערמים המקרים כך עולה תמונה ברורה ועגומה
חורף בעיצומו של סתיו: חזאי מזג האוויר מתחמקים מאחריות
רק לפני כמה ימים החזאים הבטיחו סוף שבוע חורפי. יממה לאחר שהשמש הפציעה ויממה לפני שהסערה אמורה להגיע סוף סוף, תחזית מזג האוויר עדיין נדחקה לשולי המהדורה
ארכיון ביקורת טלוויזיה - אוקטובר 2014
הצבעת אמון: "פולישוק" מציבה רף גבוה לטלוויזיה בישראל
למרות הזמן שעבר וחבל שעבר, מרענן לראות כי גם בעונתה השלישית, "פולישוק" ממשיכה להיות ממתק טלוויזיוני. כתיבתו של שמואל הספרי, גם אם בת כמה שנים, רלוונטית וקאסט השחקנים מציג משחק מדויק ומשובח
כרוניקה של אימפריה: "אימפריית הפשע" סוגרת את שעריה
אתמול שודר הפרק האחרון של "אימפריית הפשע", סדרה שמעולם לא היתה מה ש-HBO רצתה שתהיה, אבל סיפקה כמה מהרגעים הטלוויזיוניים הגדולים של העשור הנוכחי
קודם כל מזרחי: "ערסים ופרחות - האליטות החדשות" מפספסת בענק
יש הרבה כוח בסיפורים של רבים ממרואייני "ערסים ופרחות", אבל הסדרה נמנעת מלרדת לעומקם. תחת זאת היא מתארת מציאות כה סובייקטיבית ולא ממוקדת עד שקשה לגזור ממנה אמת
ארכיון ביקורת טלוויזיה - ספטמבר 2014
אולי היה עדיף להישאר במטבח: "6 אימהות" מחזירה את הנשים לאחור
"6 אימהות" מנסה למצוא את האם המושלמת אבל על הדרך היא מנציחה כל סטריאוטיפ נלוז ומעצימה כל קונפליקט משפחתי פשוט. אה, והיא גם די משעממת
עובר בקושי: "האנטומיה של גריי" בעונתה ה-11 היא טלוויזיה נחמדה ותו לא
"האנטומיה של גריי" עסקה, מתחילת דרכה, בבני אדם ובמערכות יחסים אבל בעונתה ה-11 היא בוחרת להתמקד בדמות אחת בלבד. זו עלולה להיות הטעות הגדולה ביותר בתולדותיה
"האישה הטובה": כל יזיזות מתחילה מסטוץ
בשלב הזה של חייה, די ברור ש"האישה הטובה" היא לא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף אלא סדרה מלאת קצב ואדרנלין אשר מספקת לצופיה מדי פרק את אפקט השוק באופן יעיל. זהירות - ספוילרים!
ארכיון ביקורת טלוויזיה - אוגוסט 2014
"אקסטנט" - סטיבן ספילברג מדביק את הסדרה בילדותיות שלו
סדרת המד"ב המדוברת "אקסטנט" היא בידור כיפי עם האלי ברי, אבל לא הרבה יותר מכך. העובדה שהיא שואלת שאלות מעניינות על מדע ומוסר עדיין לא מבטיחה שיש לה תשובות מעניינות להציע
"הנגיף" - מסתפקת בלהיות עוד סדרת ערפדו-זומבים-אפוקליפסה
"הנגיף" אמנם מושקעת ומתהדרת באילנות יוחסין כמו גיירמו דל טורו, אבל בסופו של דבר היא מיש-מש של אלמנטים שאנחנו מכירים שעורבבו כי "מה כבר יכול להיות רע?"
"המסע המופלא של גידי ואהרוני" - הזוגיות הטלוויזיונית הכי טובה על המסך
לא חסרות בישראל תוכניות אוכל ובישול. מה שמתברר שכן היה חסר על המסך זו דווקא העונה השנייה של "המסע המופלא של גידי ואהרוני", ולו כדי שנראה מודל אחד מעניין ומוצלח של זוגיות
ארכיון ביקורת טלוויזיה - יולי 2014
אם "מתים לרגע" היתה מסתפקת בלהיות חיקוי ל"האנטומיה של גריי" היה קל יותר לכולנו
הדרמה היומית החדשה "מתים לרגע" מפתיעה דווקא ביכולת שלה לבצע את נוסחת סדרות בית החולים באופן מספק. לכן לא ברור למה דחוף היה לה להיות גם סדרת מד"ב
משדרי החדשות: הסיפור של איילה חסון והטייס המוסרי
גם בערוץ הראשון, המקום בו איילה חסון נוהגת לשאול את השאלות הקשות, נכנעו למיינסטרים ולאהדת הצבא בערב שבת. הילדים המתים בעזה? אה, הם הבלתי מוסריים שהעזו למות
משדרי החדשות: ואז אושרת קוטלר גנחה מאושר למראה יירוט
הושבנו אדם תמים מול משדרי החדשות כדי שיכתוב לנו כיצד שודרה הפסקת האש. ואז הפסקת האש הופסקה. זהו סיפורו של האדם התמים. ושל משדרי החדשות הלא נגמרים
ארכיון ביקורת טלוויזיה - יוני 2014
מהדורת החדשות על מציאת גופות החטופים: "משהו קורה כאן"
בזמן שהרשתות החברתיות התמלאו במידע על מציאת גופות החטופים, יונית לוי וחבריה ל"חדשות 2" העבירו חצי שעה בחידודי לשון - בגלל הניסיון לרקוד סביב הצנזורה
"הרודן" - סדרה עמוסת סטריאוטיפים אמריקאים על ערבים
הסדרה החדשה של יוצר "הומלנד" ו"חטופים" הישראלי, מלאת היסטריה ואיסלמופוביה. יותר משזה אומר משהו רלבנטי על המזרח התיכון, הסדרה מעידה על החרדה והלאומנות האמריקאית
תופסות את ההגה: "מי נתן לך רישיון?" קומדיה ישראלית מפתיעה על נשים לא סטריאוטיפיות
אם השם "מי נתן לך רישיון?" גרם לכם לחשוש מעוד קומדיה ישראלית על נשים מהיסטריה גברים מהיגיון, אפשר לנשום לרווחה. ערוץ 1 הימרו באופן מפתיע על סדרה רעננה ולא מיינסטרימית
ארכיון ביקורת טלוויזיה - מאי 2014
"אהבה לא צפויה" הוא דוקו לא שיפוטי על סיפור אהבה משונה במיוחד
"אהבה לא צפויה" מצליח לנטרל את האנטגוניזם של הצופה באשר לסיפור של אנסטסיה ודורון. בין השניים עומדות 19 שנים הפרש גילים, ותלונה על תקיפה מינית שהובילה לכלא. ובכל זאת הם יחד
אין מוצא: "כביש 90" הצליחה למחוק למודי בר און את החיוך המפורסם
ב"כביש 90" יוצא מודי בר און למסע פיזי, נפשי וגם פיוטי לאורכו של הכביש שחוצה את ישראל דרך החצרות האחוריות שלה. אז מה הפלא שהוא נראה מדוכדך ומיואש יותר מאי פעם?
"מעושרות": לפחות הפעם אנחנו לא נדרשים ללקק את סוליות הנעליים של העשירים
"מעושרות" חוזרת לעונה חדשה שנראה שיש בה עמדה קצת יותר ביקורתית ומשועשעת כלפי המתועדים המופרכים והעשירים שלה. למי שזה מספיק כדי שירגיש שהבדיחה אינה על חשבונו - אשריו
ארכיון ביקורת טלוויזיה - אפריל 2014
"עובדה" עם רקפת רוסק-עמינח: דו-שיח חירשות בפריים טיים
שום דבר טוב לא היה יכול לצאת מהראיון של רקפת רוסק-עמינח בתכניתה של אילנה דיין. לא בגלל רוסק-עמינח, אלא בגלל שאילנה דיין שכחה שהיא מראיינת ולא חלק מהאספסוף
אפוקליפסה עכשיו: "עד סוף העולם" מעוררת אי נוחות גם בקרב חובבי ריאליטי
"עד סוף העולם" עשויה היטב, יש לה מנחה חביב מאוד, ומשתתפים סימפטיים. אבל קשה מדי מול הדרישה למכור את הדינמיקה הטעונה של גרושים בשביל כסף לילדיהם
"פארגו": משמרת את רוח הסרט
על הנייר, העיבוד של "פארגו" הוא מסוג העיבודים שמעלים את התהייה למה אנחנו בכלל צריכים עיבודים כאלה. חלקו השני של פרק הפתיחה מוכיח כי גם לסדרה החדשה יש זכות קיום בפני עצמה
ארכיון ביקורת טלוויזיה - מרץ 2014
"המתים המהלכים": בואו ננסה עד שיהיה טוב
אף דמות מדמויות "המתים המהלכים" לא חושבת על העתיד. וזה הניגוד הגדול מכולם שכן לדמויות בסדרה אין עתיד אבל יש רק זמן. בכך "המתים המהלכים" מוכיחה כי היא אינה סדרה על אפוקליפסה או על זומבים אלא סדרה על בני אדם
"עממיות" - זה שנאור ציון מזרחי לא נותן לו רשות להשפיל ולהתגזען
העובדה שהיוצר של "עממיות" מזרחי בעצמו עדיין לא הופך את הלגלוג והסקסיזם שלו לצחוק עם הדמויות. הבדיחה היא עליהן, ועלינו. והאמת היא שזה לא מצחיק, סתם גזעני ומעצבן
חצי גמר "מאסטר שף": מתברר שפלחי מנדרינה על שמן אגוזי לוז הם לא מנה
בין התבלינים החריפים של מסרט והמבחנות של נוף, לשלמה לא היה סיכוי. צפניה צפה בחצי גמר "מאסטר שף" ויצא עם קרייבינג לגלידה לא מוכנה
ארכיון ביקורת טלוויזיה - פברואר 2014
"זוג מנצח VIP": כשצוללים לרפש מושכים גם את הצופה
"זוג מנצח VIP" מערב את הקיצוני ביותר מכל מה שיש לז'אנר הריאליטי להציע, עד כדי כך שהינדס סיטואציה בה סלבז חופרים בבריכת צואה של פרות. יש צורך בעוד הסבר?
"המטורפים": הקאמבק הטלוויזיוני של רובין וויליאמס מאכזב
רובין וויליאמס חוזר למסך הקטן לראשונה מאז שנות ה-70, ואם "המטורפים" היא אינדיקציה למשהו - אז עדיף שיישאר בקולנוע. ושייקח איתו גם את שרה מישל גלר, שנראית אומללה
"מייקל" היא סדרה על פרקינסון שלא נעים לה לדבר על המחלה
מייקל ג'יי פוקס עשה צעד אמיץ בחשיפה שלו את מחלת הפרקינסון, אבל ב"מייקל" הוא לא מצליח להחליט איזו מין סדרה הוא רוצה, והתוצאה היא סיטקום מנומס וכללי מדי
ארכיון ביקורת טלוויזיה - ינואר 2014
"אקסטרים מייקאובר": רק למי שעדיין לא מאס בטלוויזיה שנוצרה כדי "לרגש"
עבור מי שמוכן להתמסר לז'אנר, "אקסטרים מייקאובר" עשויה היטב - אבל מי שנמאס לו משורש ר.ג.ש. על המסך יצטמרר מעסקת החליפין: סיפור עצוב תמורת שפכטל וצבע
"עממיות": נשים קונים בזול
ב"עממיות" קיימת גישה עויינת לנשים, שראינו כבר ב"החברים של נאור". הפעם, על פי ההגיון של הסדרה - נראה שכל הנשים יסכימו לתת סקס תמורת חיים נוחים יותר
שפרי שפירא מתחזה? "מאסטר שף" היא המתחזה
מאסטר שף נסערת מסיפור מתמודדת הריאליטי ששיקרה לגבי נסיבות התעוורותה. אבל האם הפרשה הזו לא חושפת פשוט את הצביעות של תעשיית הריאליטי?
