אין בהשתתפות בפרסומת דבר פסול כשלעצמו. פשוט לראות את פורטיס, האיש שלימד אותנו את כל השקרים מאחורי הסיפורים מהקופסא, צרח על המגישים "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", מחה נגד מתקפת המשובטים - לראות אותו ממליץ לדמות להושיב ילדים מול הטלוויזיה מותיר טעם של אכזבה
תחילת העונה השלישית של סדרת הלהיט הישראלית מהדהדת אירועים שכבר ראינו בסדרה. אלא שהפעם, בלי כמה מהדמויות האהובות שנקטלו בעבר, אנחנו פחות מושקעים רגשית. יחד עם זאת הפרק טומן כמה זרעים מעניינים להמשך
הסדרה החדשה של נטפליקס מחרידה ועוכרת שלווה, אבל יותר מכול היא מתארת מקרה רצח שלא יכול היה לקרות בשום דור אחר. רצח של ימי שלטון המילניאלז. פשע שנולד ביוטיוב, פוצח בפייסבוק ועדיין חי בדארק-ווב. התוצאה היא חובת צפייה
יוסי מזרחי מחדשות 12 פעל נכון כששידר את כל לקט הקללות והטינופים בלי להפריע לו בקריינות או ויכוחים. זה חזק יותר כך: פריים אחרי פריים, אי אפשר להסיר את המבט ואי אפשר שלא להצטנף מייאוש. וגם: פינתם של עמרי ברק ובן מיטלמן אצל עודד בן עמי שוכחת לתת הקשר לצופים
לפחות על פי הפרק הראשון שלה, שמשחזר את חיסול יחיא עיאש, "רשימת חיסול" של אלון בן דוד מערבבת בדיוק את השאלות המוסריות עם האקשן. יוצריה לא רק מראיינים את ראשי השב"כ דאז, אלא אף מראיינים את משפחתו של עיאש. כך נראית מורכבות ב-50 דקות מעולות של טלוויזיה
הליהוק של איתי לוי כמי שתפס את מקומו של הראל סקעת בשולחן השופטים הוא מצוין וממגנט; אסי ורותם מוסיפים סרקזם שכל כך חסר בשולחן השופטים; והמתמודדים כרגיל נפלאים: "הכוכב הבא" חזרה אל המסך ואין לנו מילה אחת רעה לומר עליה (חוץ מלסטייליסט של סטטיק ובן אל)
גם בעונתה החדשה, "משחקי השף" נעדרת עוצמה טלוויזיונית. נכון, היא לא מזיקה, לא יומרנית, וגם לא נבזית כלפי המתמודדים שמגיעים אליה - דברים שאינם לגמרי מובנים מאליהם. גם הכימיה בין הארבעה היא חיובית, אך גם משעממת להפליא. ולא הגיע הזמן למצוא אישה שתשב בפאנל?
"מעברים" (כאן 11) מראה לצופים דבר מה שהודחק לחלוטין מהשיח הציבורי ואפילו מהחדשות - היום-יום המדכא של מערכת השליטה בפלסטינים כפי שהיא באה לידי ביטוי במעברים. על כך יש לברך. מעבר לכך, אין בה מספיק חומרים חזקים והיא חסרת אמירה כלשהי
אי אפשר להגיד על "צומת מילר" שהיא איומה. למעשה אי אפשר להגיד עליה כמעט דבר: היא כה סתמית, כל כך צפויה, כל כך לא מתאמצת לומר דבר מה בעל ערך וכל כך נזהרת שלא להרגיז אף אחד, עד שאפילו מעלותיה נבלעות מרוב פיהוק
אין גברים כמו אריאל, באמת שאין, ותגידו מה שתגידו, אבל גם אין נשים כמו קארין. הזוג הזה אוהב אחד את השנייה באמת, וזה לא פשוט. הגיע להם לזכות כי הכסף היה קונה להם בית. אבל גם ליצחק ולחביב הגיע לזכות כדי להביא ילד. אבל גם לטיה ופיי הגיע, וטוב שניצחו
הפאנצ'ים עדיין מצחיקים, הדיאלוגים עוד מושחזים, הפסקול ממשיך לייצר רגעים לפנתיאון, ואורנה בנאי היא תוספת מושלמת. אבל כדי להפוך לקלאסיקה שהיא יכולה להיות, נקווה ש"מטומטמת" תצליח להשיל ממנה את המשקל העודף שנערם בשתי העונות הקודמות
אי אפשר להאשים את המתמודדים הלחוצים על שתיקתם בגמר "מאסטר שף", הם כנראה בלחץ היסטרי, אבל למה השופטים לא מספקים רגע אחד מעניין עמוק לתוך הפרק האחרון? גם העורכים החליטו לנקוט גישה חגיגית על חשבון הבידור וההומור, וזה חבל, מפני שהקהל ממילא לא באמת במתח
האפוס של נטפליקס, המבוסס על יצירתו האפלה של ג'ים הנסון, בנוי משילוב של בובות, אפקטים ומיתולוגיה. במבט ראשון נראים כל אלה כמו סלט שאין סיכוי לעשות בו סדר, אך ככל שהיא מתקדמת מתגלה חוויה טלוויזיונית יוצאת דופן
במופע הסטנד-אפ החדש שלו בנטפליקס בוחר הקומיקאי לנזוף בתנועת הנשים בגלל שאינה פועלת כמו שצריך, כלומר - כמו שהוא חושב שנשים אמורות לפעול. טוען שהוא לא מאמין למאשימי מייקל ג'קסון ונכנס גם בקהילת הלהט"ב. הבעיה היא שזה מצחיק
ליאור, גל ושחר עבדו בשיתוף פעולה מופתי שעושה חשק לרשום אותם לדרמה במתנ"ס. אלברט המס את ג'אנה בנשיקה, קוסטה שוב הופך ממצב מלחיץ רגיל למצב מלחיץ טורבו. אופיר סגרסקי מסכמת את משימת הקמח הקבוצתית של "מאסטר שף"
"דה וויס", על כל "הצלותיה הדרמטיות" ו"הכרעותיה הקשות" הפכה להיות המקום הכי צפוי בטלוויזיה. אפילו דמויות סוחפות כמו נסרין קדרי ודורון מדלי, שאחראים על מרבית רגעי החסד הנותרים בתכנית, כבר חוזרות על עצמן. אחרי חמש עונות, הפסקנו להסתובב
אפשר להבין את שמחתם של הנערים ושל משפחותיהם. מה שקשה לתפוס זה את פמפום הרגעים האלה במהדורות החדשות. עוד ועוד ציטוטים שכולם אמרו את אותו הדבר בדיוק ולא הוסיפו ערך לסיקור, עם מעט מדי שאלות נכונות
כן, בהחלט הבנו, אנחנו ממשיכים בקיץ. תודה על זה, חברים. בחורף ובעונות המשוגעות, כשאנחנו באמת זקוקים להם, טוב שהם שם. בקיץ הישראלי העומד, אלו נראות היום כמו הדקות הכי מיותרות בטלוויזיה
בעולם שבחוץ מערכת היחסים בין שירי ולירן לא הייתה שורדת, בדיוק כפי שהיא עצמה הצהירה, מעל לשעתיים של דייט בבר. ובתוך ים של אי אמון בעולם הריאליטי, מתנוסס סיפורם האמיתי והמופלא של השניים שנשארו יחד. אתמול קיבלנו הוכחה סופית לכך
בעיצומה של הסערה הציבורית סביבו, יוצג בהקרנת בכורה טלוויזיונית "לאה צמל, עורכת דין", על המשפטנית שמגנה על אשמים בטרור. הצפייה בו מבהירה למה הוא חשוב כשם שהוא בעייתי, ולמה ההמולה סביבו צבועה כשם שהיא מופרזת מכל הכיוונים
רשף לוי עובר לראשונה אל קדמת הבמה בדרמה הקומית החדשה שיצר עם תומר שני, והתוצאה נפלאה מכל היבט. התסריט נוטה לשלמות, המשחק מעולה גם בקרב השחקנים הצעירים, ואילו הבימוי מרומם את הכל לפסגות יצירתיות ומענגות
לפני שהצטרפו באיחור עם פאנל משלהם לערוצים המתחרים, ברשת 13 המשיכו לשדר את "הישרדות VIP", ובינינו - מה כבר ההבדל. עוד משחק של הדחות, שהלוואי שהיה מתרחש על אי מרוחק ולא כאן. עמית סגל הגדיר את הפארסה בצורה נכונה, והפרצוף של הכתבים אמר הכול: פנינו לגיהנום
המיני-סדרה החדשה של נטפליקס ללא ספק תכביד על נשמתכם עם הסיפור האמיתי שהיא מגוללת על עיוות דין, אבל סיפורם של "חמישיית סנטרל פארק", נערים שחורים שהואשמו באונס אלים על לא עוול בכפם, מעולם לא סופר כך - מבעד לעיניהם של הנאשמים
העונה החדשה של ריאליטי הבישול המצליח בקשת 12 מבהירה שמה שהיה הוא שיהיה: רק הסיפורים האישיים של המתמודדים והחוכמה התורנית של אייל שני מתחלפים. אין לה מה לחדש או רצון להפתיע, והשאלה הנשאלת היא: אז מה הטעם?
הקרב על ווינטרפל הפך לאגדה עוד לפני שבכלל ראינו שנייה מתוכו, אבל כדרכן של ציפיות, הן נועדו להתנפץ. הפרק סבל מתסריט פחדני שמנע ממנו להפוך לגדול באמת. בכל זאת היו בו כמה רגעים הירואיים וגדולים, וסיפור אחד נפלא במיוחד. ספוילרים
סיפור המאבק לחפותו של עדנאן סעיד שימש בסיס לפודקאסט שהמציא את ז'אנר "הפשע האמיתי", ועכשיו הוא הפך גם לסדרה תיעודית. לפחות לפי הפרק הראשון, לא ברור למה היה צורך בגלגול הטלוויזיוני - ובכל זאת, יש גם תקווה
התרחשויות לא מעניינות, אנרגיות חלשות וסצנות מעוררות פיהוק: העונה השלישית של הסדרה פשוט לא משכנעת. מלבד ההתמודדות עם הפציעות, שמספקות את הרגעים החזקים של העונה, גם לאנשים שאוהבים ספורט יש בה מעט מאוד
בעונה האחרונה שלה מנסה "Veep" לראשונה לרמוז משהו על כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, והתוצאה רק מנציחה את חוסר הברק והנטייה שלה לגרוטסקיות בעונות האחרונות. טוב שהיא מגיעה לסיום, חבל שרק עכשיו. ביקורת ללא ספוילרים
שיתוף פעולה ראשון מסוגו בין קרן גשר הישראלית לאחד הגופים החשובים בתרבות הצרפתית יאפשר פיתוח של פרויקטים טלוויזיונים משותפים בין שתי המדינות
דווקא בערב שידורים שהתחיל באורן חזן עושה הומאז' למייקל ג'קסון והטרלה של מפלגת הפיראטים, הצליחו גנץ וחבריו לבלוט לרעה עם תשדירי בחירות פתטיים ומנותקים. בליכוד מטנפים, כחלון נראה מיואש ומרצ גייסה פרזנטור מפתיע. רק פייגלין היה חסר לנו בשביל הג'וינט שאחרי
הדרמה הקומית החדשה של yes, שמספרת את אחורי הקלעים של עולם הסטנדאפ הישראלי בשנות התשעים, גדושה במוזיקה טובה ואווירה אפלולית מצוינת. עם זאת, יש משהו מתסכל בצפייה בה משום שכל דמות בה רק מנחילה אכזבה לדמות אחרת. היא גם מתרחקת מאמירה על המקום שבו אנו חיים
אם מישהו חיפש הצצה מיוחדת לחייו, נפשו או סדר יומו של הרמטכ"ל היוצא, הוא לא ימצא אותה ב"איזנקוט" (כאן11), שמלווה את סיבוב הפרידה של רב-אלוף גדי איזנקוט. במקום זאת נוצר כאן סרט דל קלוריות וחסר שיניים, מלא בסיטואציות סתמיות
צופית גרנט מצליחה להיות מקצועית כמי שמראיינת, מתעמתת, מנהלת את החקירה ומדובבת את הדמויות, גם בנושאים לא קלים ותמיד באנושיות ובאמפתיה. היא מובילה את הסיפור מבלי לגנוב פוקוס מהגיבורה שלה, ובכל זאת הנוכחות שלה מורגשת היטב. "אבודים" לא מאבדת מתח ולו לרגע
מסביב לכל הרעש שעשה אתמול נאום גנץ, שזכה לכ-20 דקות שידור ועוד דקות ארוכות של פרשנות ותגובות, נאמרו מעט מאוד דברים מהותיים, הן של המועמד והן של הפרשנים. וגם: טוב עשתה יונית שחתכה את הסיסמאות התמוהות של שרת התרבות בתגובה לנאום
קימי שמידט, הדמות והסדרה, הפגינו, ליטשו ושחקו את אלמנט ההיתקעות-במקום שקומדיה כל כך אוהבת, עד כדי כך שהעלילות שסבבו סביב קימי עצמה הפכו לכמעט בלתי נסבלות. אופיר ארצי נפרד מסדרה שאיבדה מזמן את מעט האחיזה שהייתה לה במציאות, והפליגה לעבר הטיפשי והמייגע
ב-2017 הפך ה"אסון" של פסטיבל פייר לבדיחת רשת, כי אין דבר יותר מצחיק מעשירים שמתבכיינים ברשתות החברתיות על כך שהחופשה הנוצצת שלהם באי יוקרתי נהרסה. אלא שהסרט "המקרה המוזר והשערורייתי של פסטיבל Fyre" (נטפליקס) הופך את הקומדיה האנושית הזאת לטרגדיה שלמה
