אחרי צפייה בפרקי הפתיחה של "פשוט ככה", סדרת ההמשך של "סקס והעיר הגדולה", לא יכולתי שלא לתהות (רואים מה עשיתי פה?) איזו תרומה יכולה הסדרה להוסיף לחיינו כיום? זה לא קשור לגיל, אלא רק לנכונות להגיד משהו מעניין על משהו, כל דבר. ואת זה "פשוט ככה" לא עושה
כמעט שום דבר לא הצחיק ב"ארץ נהדרת". חיקויים שפעם קרעו מצחוק פשוט לא עבדו פתאום, משהו לא התחבר. ואולי ההסכם הבלתי חתום שלפיו אנחנו לועגים למישהו חזק מאיתנו התפרק בעונה הזאת, יחד עם 12 שנות נתניהו? ובכל זאת, היה רגע אחד שהזכיר את "ארץ" בגדולתה
"חיי פשע 1984-2020" מתעד שלושה מכורים לסמים במשך ארבעה עשורים. אם גם לכם קשה לעצור ולהביט במכורים שאתם פוגשים ברחוב, "חיי פשע" היא כל מנת המציאות שאתם צריכים, ובכלל - מהיצירות התיעודיות הטובות ביותר של התקופה
זו לא קירל שמנצלת את יס, אלא ההפך: הדמות של הכוכבת הפופולרית בישראל מוצגת פעם אחר פעם בפנטזיות שהמשותף להן הוא חוסר רגישות כלפי המיוצגים, ובדרך מוותרת גם על החיים הפרטיים שלה
טלוויזיה בינונית, מסרים חד מימדיים, אווירה של חוסר רצינות ותוכן מסוג אחד ויחיד. השקת שידורי עכשיו 14 נראתה כמשדר בחירות נצחי שאין לו סוף והתחלה, כאילו את הקהל הזה לא מעניינים החיים עצמם. האקטואליה בערוץ לא מציעה לו דבר מלבד עימות פוליטי נטול כבוד
הקומדיה השחורה על אודות הקיסרית הדגולה של רוסיה מתייחסת לדיוק ההיסטורי כהמלצה בלבד. החופש הזה דווקא עוזר לה לצייר בדיוק רב את הנפש הרוסית, את היחסים בין עשירים לעניים וגברים לנשים, ולהיות וולגרית ואלימה אבל גם מלאת חן וקסם - עם גיבורים שלא מפסיקים להשתנות
ההפקה של "אקס פקטור לאירוויזיון" מתוקתקת, תמהיל המתמודדים בפרק הפתיחה מוצלח, אבל בגדול התוכנית הרגישה כמו מתכון שכל מרכיביו בנפרד טעימים והחיבור ביניהם ממש לא. הכימיה בין השופטים רחוקה מלהדהים, ובעיקר יש שם בעיה אחת גדולה בדמות נטע ברזילי
"המושכים בחוטים" ("Inside Job"), סדרת האנימציה למבוגרים הראשונה שנוצרה באולפן הביתי החדיש של נטפליקס, מושכת את הצופים אליה בגלל ההבטחה לצחוק על חובבי תיאוריות קשר נלעגות. אלא שמתחת לפני השטח מתפתחת עלילה מורכבת שמשאירה את הצופים עם טעם של עוד
הסדרה החדשה של הוט, שעוקבת אחר שתי שותפות לדירה בתל אביב, מזכירה יותר מדי קלישאות על שותפים בלתי נסבלים וסובלת מבעיות אפיון. אף על פי כן, יש מקום גדול לאופטימיות לנוכח הכשרונות שעומדים מאחוריה, ובעיקר בזכות נקודת אור ענקית שמגיעה רק בפרק השלישי
סרטו של יאיר קדר נדמה כמו מסיבת פרידה מהסופר הנערץ, ושלל מרואיינים הגיעו כדי לכבד אותו במחווה יפה אחת אחרונה. זהו דיוקן שלם וחביב אמנם, שמתמצת אולי את כל מה שצריך לדעת על עוז, אבל רחוק מלהלהיב ולחדש
הסדרה של ריאן מרפי מבקשת לעשות צדק עם מוניקה לווינסקי. זו מטרה ראויה, אבל כדרכו של מפיק העל, הוא עושה זאת בלי עידון, בשטחיות שנשמעת כמו טיוטות תסריטאיות של תיכוניסטים במגמת קולנוע, והפעם גם עם איפור מסיח דעת. למרות זאת, הסדרה שווה צפייה מסיבה חשובה אחרת
סדרת הלהיט הקוריאנית האלימה משחקת על הפער שבין אסתטיקה ילדותית לבין דיסטופיה רצחנית, ובו בזמן היא גם סאטירה על יחסי כוחות בלתי אפשריים בין עשירים ועניים. גם אם העלילה צפויה, הסוף חלש ולא כל הפרטים מחודדים עד הסוף, קל וכיף להמשיך לעוד פרק ועוד אחד
כמעט שישה חודשים עברו מאז שעלה הדוקו-ריאליטי הנפלא של ערוץ הטיולים, מועמד מובילה לתואר "הקאלט הבא של ישראל", ומעט מדי אנשים יודעים עליו. בחמישה פרקים קצרים תספיקו להתאהב, לשנוא, לצחוק ולדאוג לגורלם של המשתתפים, וגם לזכות לסצנת שיא קתרטית ומפתיעה בסיום
עם עלילה שמרגישה כמו הקוסם מארץ עוץ על פטריות, דמויות מורכבות וגם בדיחות פלוצים של ג'ירפות - "עולם הקנטאורים" היא אחת מהיצירות הכי הזויות שאפשר למצוא בנטפליקס. בין תראו את זה עם הילדים או אחרי ג'וינט טוב, העיקר שתראו את זה
במהדורה הנצפית בישראל שכחו לציין שלמרות שזה נשמע מוזר, ההופעה של עומר אדם, שמנתה קהל של 12 אלף צופים, נערכה לפי חוק. אז אם אין הפרה, למה להטריח את שר הבריאות ניצן הורוביץ להגיב לנושא? ככה זה כשמאבדים פרופורציה
סדרת הדרמה החדשה של יס מגוללת את סיפור המעילה הענק של אתי אלון בבנק למסחר, אבל מתקשה להתעורר. נכון, יש אקשן ומתח, אבל "מעילה" שוחה באותם מים שוב ושוב. היא אולי נאמנה לסיפור, אבל לא מפיקה ממנו דרמה טלוויזיונית מספיק מעניינת, בפרט כשרובנו כבר מכירים אותו
כמו יצירת פופ טובה, כזו שעשויה למצוא לעצמה מקום של כבוד בפנתיאון, יש ב"שבאבניקים" יותר מכפי שנדמה בתחילה. סדרת הלהיט הכיפית של הוט מפליאה לרתום את סערות הנפש הצנועות של גיבוריה ולהפוך אותן לדרמה אמיתית, נוגעת ללב
"קופה ראשית" מתהדרת באנסמבל נהדר שכולל כמה מהשחקנים הקומיים הכי גדולים ואהובים בישראל, אגדות עבר והווה, שנכנסות לדמויות באופן טוטאלי, והכימיה ביניהם באמת נהדרת ומעוררת חיוך - אך המכלול בקושי משעשע, מאוד צפוי, לא ממש מגיע לשיאים, לא מאוד עמוק ולא מאוד אמיץ
רבים ראו בנטייה של פרופ' רולידר להרים את הקול ולהשתמש במחוות גוף מוגזמות ככריזמה בעוד אחרים ראו בה סימנים של אגרסיביות חבויה. קשה להישאר אדישים להתנהגות האגרסיבית המתוארת ב"זמן אמת" ובעיקר לתהות איך במשך שלושים שנה הדברים האלה לא השפיעו על הקריירה שלו כאן
בעונה הנוכחית של "הכוכב הבא", יותר מאי פעם, נדמה שהמתמודדים הם לא באמת הסיפור. בתוכנית אתמול ניגשה ויקטורי הוגו בת ה-19 לאודישן. בעוד היא עולה לבמה, נרגשת, הכל נעצר. למה? לטובת מתיחה מטופשת של אסי עזר ורותם סלע
בתכנית עם יומרות של תועלת לציבור ליוותה המצלמה את העיתונאי יוצא לסיבוב בחנויות בגדים עם רעייתו והסטייליסטית ליאת אשורי, בדרך ל"מהפך אופנתי". חינני? זה מופע נרקיסיסטי וחסר ערך והצדקה, שמשודר בטלוויזיה שמשוכנעת שכל דבר יעניין את הצופים אם יש בו מפורסמים
השיחה המרגשת בין מיכל ושרי אנסקי, הסיבה שדור רפאלי הוא אחת ההפתעות של העונה, הפספוס של עברי לידר, הר הגעש הרגשי של דורין אטיאס והנורמליות המתריסה של לוסי אהריש. בדיוק כשהתחיל להתאהב ולהיקשר לכולם, בן בירון בראודה מסכם עונה של "מחוברים"
על אף מגרעותיו, מפתיע עד כמה הספיישל מצליח להעביר את הכימיה, או שמא אלכימיה, שהפכה את "חברים" למה שהיא. ששת השחקנים מיד מרגישים בנוח אחד עם השני. זו בדיוק האמת שנבעה וממשיכה לנבוע מ"חברים", ובזה בדיוק טמון חוזקו של הספיישל: עצם האיחוד
תוכנית הריאליטי של נטפליקס, במסגרתה שמונה מתמודדים מתקשרים עם שכניהם ברשת חברתית, הפכה למרענן רשמי של החודש האחרון. מין גרסה מופרעת וקלילה של משחק פוקר, שבה לא משנה אילו קלפים יש לשחקנים בידיים אלא איך הם משתמשים בהם
העונה הרביעית של הסדרה, שמדגישה את הפוסט טראומה של קורבנות משטר הטרור, מתנהלת בקצב מהיר יותר מקודמותיה ואסתטית לא פחות, אך סובלת לעתים מכתיבה מעט חלשה. למרות רגעים של חיוורון, כשהיא במיטבה - היא עדיין גילום מרהיב של כוח ההתנגדות למול רוע ואלימות
הורות, בדגש על אימהות, תהיה ככל הנראה הנרטיב שילווה אותנו בעונה הנוכחית של "מחוברים", ויעבור בצורה פתלתלה בין חייהם של הסלבס. בניגוד לחשש שלפיו הקורונה תשתלט על התוכנית, נדמה שלמחוברים יש פחדים קמאיים יותר להתמודד איתם
"ועדה שתקיז לך דם, כבר עדיף שהייתי מנוח", שר אודי כגן, שמתמודד בעצמו עם פוסט טראומה משירותו הצבאי, במין רגע טלוויזיוני כזה שייקח לנו עוד זמן לעכל. אלף כתבות חדשותיות על האטימות של פקידי האגף לשיקום לא יצליחו להעביר את המסר שהעביר כגן בפחות משתי דקות
הישירות של אהוד ברק מאפשרת לו להגיד כמה דברים שחריג לשמוע בפריים טיים הישראלי, על הנכבה, הסיכולים הממוקדים ו"כיבוש נאור". הכנות שלו מבלבלת, כי ברק אינו באמת מהרהר אחורה על מעשיו או מביע חרטה. מבחינות מסוימות, זה עדיין חלק מהמלחמה על המורשת
כוכבת הפופ דמי לובאטו מחטטת בפצעים בסדרה החדשה "לרקוד עם השטן". היא חושפת את ההתמכרות שלה ומעלה שאלות מטרידות על דימוי והצלחה, אבל העיסוק בנושאים החשובים האלה מוכתם על ידי טביעות האצבע הציניות והאופורטוניסטיות של המנהל שלה
קאסט ה-"VIP" פושר מאוד, המנחים הסבירים לא עוזרים לתוכנית להמריא, ואמנם טראש יכול להיות אחלה אם הוא מוצלח, אבל "זוג מנצח VIP" לא מעוררת שום דבר מלבד אדישות ופיהוק. זה פשוט לא מעניין באופן קיצוני. לא המשימות, לא התגובות הצפויות, לא ההיעלבויות, לא כלום
צוות צילום ליווה את כוכבת הפופ ומשפחתה לתקופה של 140 ימים ברחבי העולם, כולל הצצה נדירה לתהליך יצירת המוזיקה שלה. התוצאה היא סרט מאוד ארוך שמיועד לא רק למעריצים - גם צופים אקראיים יסכימו שבן הזוג שלה בסרט הוא מהנבלים הגדולים בתולדות הקולנוע
הסדרה הבריטית החדשה עוקבת אחר קבוצת צעירים הומואים בלונדון של האייטיז, כאשר מגפת האיידס איימה להכחיד אותם ואכן הפילה חללים רבים. אם היה חשש ש"החטא" תתמסר רק ליגון ולרוע, במהירות מתברר שהיא מדגישה בעיקר את החברות, האחווה, הכישרון והאהבה
כוכבי "היהודים באים" הגיעו אתמול לספיישל פורים ב"המרדף" והפגינו ידע כללי מרשים בהיסטוריה של מדינת ישראל ובתורת ישראל. הם עשו שירות נהדר בכך שלא רק התנערו מתדמית השחקנים המנותקים שהדביקו להם, אלא הוכיחו שהם לא אויבי העם והפוליטיקאים
אילו נועה קולר הייתה רצה בבחירות, היא הייתה מקבלת יותר קולות מבוגי יעלון ועפר שלח. ביחד. בדיוק כשחשבנו שאי אפשר להתאהב בה יותר, השחקנית ויוצרת "חזרות" הגיעה להראות את הצבעים האמיתיים שלה בריאיון אצל דנה ויס. התוצאה הייתה מהנה לצפייה, אבל עם מסר מדכא למדי
סדרת הפנטזיה החדשה של נטפליקס מסתפקת בשישה פרקים בני 50 דקות. מצד אחד זה מקשה עליה לפתח את כל הדמויות כיאות, ומצד שני ממקד אותה לכדי סיפור יעיל עם התחלה, אמצע וסוף. השילוב בין העלילה התכליתית לבין הקשר הנרקם בקרב גיבורות הסדרה, הוא היתרון הגדול שלה
בלי נצנצים, פסקול מקפיץ, איפור מושקע ותנועות מצלמה אמנותיות - דרמת הנעורים המצליחה של HBO חזרה בגרסה מינימליסטית ומלאת חיבוטים. כך, במחי שתי שיחות ארוכות על החיים, מצליחות שתי הגיבורות לחשוף שכבות חדשות על עצמן, וגם לקבל פרספקטיבה חדשה על היחסים ביניהן
