סרטה של דינה צבי ריקליס "שלוש אמהות" מביא את סיפורן הסבוך של שלוש בנות שנולדו לפני קצת יותר משישים שנה באלכסנדריה, מצרים. אמן היתה מילדת בארמון המלכותי והעניקה להן שמות של פרחים: פלורה, יסמין ורוז.היום, כשהן בנות "שישים ומשהו.." הן מספרות את סיפורן, כל אחת את חלקה, לרוחה- בתה של רוז - במין "חיים שכאלה", וחושפות, כקליפות בצל, את הסודות הכמוסים שלהן שנשבעו בשתיקה לשמור ביניהן.
שלוש האחיות הן רוז- זמרת מצליחה בעברה, מתבצרת בשתיקתה מאז מות בעלה, יסמין- קמלה בעודה ממתינה להשתלת כליה ופלורה- הפורשת מעבודתה כמיילדת.
הסרט כולו עוסק בשאלות של אמהות, נשיות, חושניות ומעל הכל- הקשר שבין האחיות. קיים דמיון בולט בין הסרט לסרטיו של פדרו אלמודובר, שגם בהם הנשים הן המחוללות, העושות, מטכסות העצות, שומרות סודות ואילו הגברים- אביזרי במה, שוליים יותר. הנשים ב"שלוש אמהות" חזקות לא פחות מהנשים של אלמודובר, בר, אך בהבדל אחד - אלו של אלמודובר חושניות הרבה יותר. פריים אחד על המחשוף העסיסי של פנלופה קרוז ב"לחזור" מכיל יותר נשיות מכל "שלוש אמהות". אפילו ואולי בגלל הס קסיות של מירי מסיקה, שבעיני משוחקת בצורה מעושה מאוד בסרט, והריקודים הכאילו חושניים שלה רק מפחיתים בעיני את הנשיות המתפרצת המאוד טבעית שלה.
כמו בסרטיו של אלמודובר אנחנו נחשפים לשאלות של אמהות מול אחוות נשים, עצמאות מול אהבה, סודות מהעבר שצצים יום אחד, המשכיות מאם לבתה וכמובן- מוות.
בגזרת התוספות יש סצינות שהוצאו בעריכה- שבעיני לרובן לא היה מקום בסרט - קליפ ומאחורי הקלעים.
התוספות, מיותרות בעיני, כמו לאכול פיסטוק חלבי אחרי רחת לוקום משובח, חבל להרוס את הטעם בפה.
לסיכום: 7 משולשי פיצה (מתוך 8), סרט ישראלי משובח, לצפות עם חברות, אמא או אחיות
שלוש אחיות - רחת לוקום מאלכסנדריה
שני שטרן
25.5.2007 / 12:26