לידיה אופיר, אלמנת השחקן שייקה אופיר ז"ל, הגישה לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר קבע כי הקלטות מערכוניו של אופיר שייכות לחברה אותה ניהל אברהם דשא (פשנל) המנוח.
בשנת 2004 תבעה לידיה אופיר את חברת א. דשא - שנוהלה על ידי פשנל - ואת חברת מדיה דיירקט, בטענה כי היא בעלת זכויות היוצרים על מערכונים שרוכזו בשנת 1963 בתקליט "שייקה אופיר" ועל מערכונים שרוכזו בשנת 1973 בתקליט "שייקה אופיר - כל מה שרצית לשמוע". זאת, לאחר שמדיה דיירקט הפיצה את המערכונים בסדרה של 4 תקליטורים שכונתה "האוסף המצחיק". אחד מארבעת התקליטורים שהופצו על ידי מדיה דיירקט הכיל את המערכונים שנכתבו ובוצעו על ידי אופיר.
לידיה אופיר טענה בתביעה כי בהעתקת המערכונים ובהטבעתם על התקליטורים, הפרו הנתבעים את זכויות היוצרים ואת זכויות המבצעים שיש לה על המערכונים. הנתבעים מצידם טענו כי מדיה דיירקט רכשה את הזכויות על המערכונים מחברת א. דשא.
שמו של פשנל לא מופיע בהקלטות
השופטת רות רונן דחתה בפברואר השנה את התביעה וקבעה כי א. דשא הוכיחה שהיא בעלת הזכויות במאסטרים של הקלטות. על כך מערערת כעת לידיה אופיר באמצעות עו"ד דניאל בוסתנאי ויוסי מרקוביץ ממשרד פרל כהן צדק לצר. אופיר טוענת כי היא מעולם לא חלקה על כך שלפשנל זכויות במערכונים רבים של שייקה אופיר אשר אותם הפיק, אולם בתשעת המערכונים המסוימים - נשוא התביעה - לא היתה לפשנל מעורבות כלשהי ואין לו כל זכויות בהם.
לטענת אופיר, התעלם בית המשפט מהראיות החד משמעיות שהציגה, כגון התקליטים והקלטות של המערכונים המסוימים עליהם מופיעים שמותיהם של שייקה אופיר ושל הד ארצי ולא שמו של פשנל.
עוד טוענת לידיה אופיר, שבית המשפט טעה בהתעלמו מהעובדה שהיא קיבלה במשך השנים מהד ארצי חלק בהכנסות מהקלטות של אופיר (בנוסף לתמלוגי אקו"ם) ואילו פשנל לא קיבל שקל אחד של תמלוגים.
לטענת אופיר, המשמעות של פסיקת בית המשפט היא שכל הקלטה, מערכון ומופע שביצע שייקה אופיר בכל ימי חייו, שייכים לפשנל והחברה שהקים היא בעלת הזכויות לעשות שימוש בהקלטות.