מגדלים באויר

לא תמיד אני נהנית ממופעי קסמים. משך כל המופע אני מנסה למצוא את הטריק שמאחרי הקסם, הטריק שמסביר שבעצם הכל אחיזת עיניים ואין דבר כזה- קסם. לעומת זאת, סרטי קוסמים אני אוהבת. הם תמיד אפופי מסתורין והתלחששויות. עוזרת גם העובדה שכולם יודעים שהקסמים לא אמיתיים והם לא באמת הסיבה שהתכנסו לשמה, אלא המסתורין שסובב את הקוסם והשימוש שלו בקסמים לטובת המאבקים שלו להכרה. על כן, שמחתי על ההזדמנות לצפות ב"היוקרה".

ה"יוקרה" מתאר את מסעם של שני קוסמים צעירים –אנג'ייר (יו ג'קמן) ובורדן (כריסטיאן בייל) המתחילים כעוזרים של אותו הקוסם. לאחר שאשתו של אנג'ייר נהרגת במהלך קסם, ככל הנראה, באשמתו של בורדן, מפתחים השניים תחרות ואובססיה שהופכת לקיצונית ומסוכנת. אנג'ייר ובורדן עוקבים זה אחר זה, מחבלים אחד בקסמי השני והאובססיה תלווה אותם משך שנים רבות ובסופה - תהרוס את חיי שניהם ותסחוף עמה לסחרור את חיי כל הנוגעים בדבר.

הסרט עשוי היטב ומשחזר את רוח התקופה על ידי יצירת אוירה אפלה המדגישה את הכריזמה וההשפעה שקוסמים ניחנו בה בתחילת המאה. מצד שני - מה שהציק לי בצפייה היא המריחה של הסרט, הוא ארוך מדי- 125 דקות – עבור העלילה שלו. לדעתי, אפשר היה לקצרו לפחות בשליש וליהנות יותר.

לא מזמן צפיתי ב"אמן האשליות" שעסק גם הוא בקוסם ובקשיים שהוא חווה, אך היה קצר יותר, מדויק יותר ומותח הרבה יותר. בשני הסרטים הסוף הוא מפתיע ובלתי צפוי אך צופי קולנוע מיומנים ממתינים לתפנית דרמטית בסוף הסרט. חבל שב"היוקרה" הצופה מגיע קצת מותש לתפנית ובמקום להתפעם ממנה הוא שמח שהסרט נגמר. לא כך ב"אמן האשליות" שממנו יוצא הצופה נדהם שהצליחו "לעבוד עליו" כל הסרט.

יתרון לצופים במהדורת הדי.וי.די על הקולנוע הוא התוספות המגוונות:
הצצה לאולפני הסרט בהם נצפה בשחזור הרחובות ההיסטוריים, הביגוד התקופתי, סרטוני מאחורי הקלעים, הלהטוטים הקולנועיים של כריסטופר נולאן- הבמאי, הסיפור מאחרי טסלה- האיש והממציא ותמונות של הצוות בזמן הצילומים ומאחרי הקלעים.
בתמונות המצורפות ישנם פוסטרים תקופתיים שחובבי ההיסטוריה והקולנוע ודאי ישמחו להדפיס או סתם לשמור במחשב.

לסיכום: 6 מתוך 8 משולשי פיצה. תוספות? למה לא, בכיף.