למה כל כך קצר, למה?

מאת יוסי כהן

ההופעה של הקרנבריז אמש ברעננה השאירה טעם של החמצה. לא בגלל הסאונד הבעייתי ולא בגלל החום והלחות הבלתי אפשריים. קשה להבין איך הרכב עם ארבעה אלבומים מנפק הופעה של 70 דקות נטו ויורד כבר אחרי שעה, לפני שחזר להדרן.

אבל כאן נגמרות הטענות. בהופעה סטטית קמעא, מחוזקים בשני נגנים מלווים, השאירו הקרנבריז את הבמה לפנינה הקטנה שלהם, דולורס אוריאורדן (?WILL YOU MARRY ME), שהשתובבה על הבמה כאילו היתה בטיילת בלימריק. יש משהו בנוכחות של אוריאורדן שמקסים אותך ועוטף אותך בחום. לבושה בחצאית כחולה ונעלי ספורט, תספורת חדשה ואינספור שינויי מקום, קשה שלא להתאהב.

הרוק לא מת, צעקו לידי בקהל, ועם כל הסימפטיה לצלילים האלקטרונים שהשתלטו על העולם, אין כמו רפרוף על מיתרי הגיטרה, הלמות התופים והמצילות החיות. הקרנבריז נתנו הופעה מהוקצעת לחלוטין, נטולת שואו וסיפקו למעשה את הקצב כדי שדולורס תוביל אותם קדימה.

מ-"PROMISES" דרך "לינגר" וכמובן "זומבי" האלמותי, רצו הקרנבריז דרך כל האלבומים, ורוב הלהיטים. לדידי היה הביצוע של "FREE TO DECIDE" השיא של המופע ושיא הרגש. יותר מ-6,000 איש הגיעו לחלוק כבוד לאירים המופלאים והאמפי-פארק ברעננה יכול להפוך לזירת מופעים מצוינת (מה גם שהקהל יכול לצפות במופע מחוץ לאמפי, עקב תכנון לא ממש נכון).

למרות שהקהל יצא אולי מאוכזב עקב המופע הקצר, במהלכו הוא הגיב לכל מילה של אוריאורדן, הניף ידיים מתי שצריך וקיפץ בחינניות בקטעים החזקים. באחד מהם קיפץ לבמה מעריץ מאוהב, מה שגרם לדולורס לרוץ בטירוף אל מאחורי הקלעים ולחזור עם איום שבפעם הנוספת ההופעה תיגמר. אחרי הפסקה שבה עברה אוריאורדן לשמלה שחורה וסקסית, נתנו הקרנבריז עוד עשרים דקות קצביות וזהו. זה נגמר. אני כבר מתגעגע לדולורס.