הכל ב"סוס מלחמה" של סטיבן שפילברג הוא בשר תותחים גם הגיבורים שלו, וגם הסרט עצמו. הנער הבריטי וסוסו האהוב שעומדים במרכז העלילה כאלה מפני שהם נשלחים להיטבח בחזית מלחמת העולם הראשונה, יחד עם עוד מיליונים שסבלו מגורל דומה. הסרט הוא כזה מפני שהוא משתמש בסגנון הקולנועי המיושן, הסנטימנטלי והפומפוזי ביותר כדי להציג את סיפור הקשר הייחודי בין האדם לחיה, שמסרבים לוותר על החיים בכלל ועל החברות ביניהם בפרט למרות כל זוועות המלחמה.
כתוצאה מכך, הסרט מתגלה כחומר גלם למטח של ביקורות, ממש סוס קולנועי הניצב חשוף בפני תותחי הציניות. כיוון שנוסף לכל הוא גם מרשה לעצמו להתפרש על פני לא פחות מ-146 דקות ולא להתנהל בקצב של קליפ, יש גם די והותר מרווחים כדי להשחיל את הדאחקות. ולא חסר על מה.
איזה מפגני קיטש וסממנים של אפוס מלחמה קלאסיים יש כאן? איזה אין? צילומי נוף שכאילו יצאו מ"חלף עם הרוח" או מערבון של ג'ון פורד, שקיעות, דהירות ושריקות, גרמניים וצרפתיים שמדברים באנגלית עם מבטא חזק, אב שמלטף את ילדו, בן שמחבק את סוסו, סבא שמדגדג את נכדתו, משפטים נחרצים בסדר הגודל של "המלחמה לקחה הכל מכל אחד" וכיוצא בזה, והכל ללא טיפה של מודעות עצמית.
"סוס מלחמה" לא רק משחזר את האיכויות שהיו לאפוסים בין שנות השלושים לשישים, לפני שהקולנוע התחיל להיות מודע לעצמו, אלא מתנהל לחלוטין כאילו הופק בימים האלה. בשעה שהסרטים הגדולים האחרים של השנה, למשל "הארטיסט" ו"חצות בפריז", הביטו בעבר באופן מחויך וממזרי, הוא עושה זאת ברצינות גמורה.
רצינות תהומית שכזו מזמינה בדרך כלל לעג, שכן מה מאפיין יותר את דורנו מאשר החיבה לבשר למישהו שהוא לא חשוב כמו שחשב את עצמו? אבל יש גם מקרים שבהם החשיבות העצמית מוצדקת, וזה הדין הפעם.
קודם כל, הסיבה לכך היא ש"סוס מלחמה" מצליח לעמוד בסטנדרט הגבוה של אפוס המלחמה ולהיכנס לקאנון המכובד של יצירות מסוג זה. סטיבן שפילברג שוב מתגלה כאן כמאסטר קולנועי, והוא יוצר כמה דימויים שלו היו מגיעים מ"דרייב", למשל, ודאי היו זוכים השנה לשירי הלל. לדוגמה, בפרק זמן של שתי דקות בלבד הוא משקף אירועים דרך עיניו של סוס ומבעד להבים של טחנת רוח בצורה עוצרת נשימה ביופייה.
גם הצוות שמקיף את שפילברג עושה את עבודתו על הצורה הטובה ביותר. יאנוש קמינסקי, אחד מצלמי הקולנוע המשובחים בעשורים האחרונים ושותפו הקבוע של הבמאי, משתמש במכחול שלו כדי לצייר תמונות מרהיבות במסגרת של המסך הגדול. אלה משחקות עם הצבעים כדי להתאים את עצמן מדויק לסוג הרגש המשתקף מן ההתרחשויות מחום ביתם הכפרי של הנער וסוסו, ועד הקור המנוכר של החזית.
בכלל, העיצוב הוויזואלי כאן מרשים והשחזור התקופתי משכנע. הדבר בולט בעיקר בסצינות הקרב, שהן מהסוחפות בהיסטוריה המפוארת של סרטי מלחמת העולם הראשונה ועומדות ברמת סצינת הפתיחה המפורסמת של "להציל את טוראי ריאן" פרי עטו של שפילברג.
נוסף לכך, המוזיקה המקורית של ג'ון וויליאמס, עוד אשף בתחומו ושותף קבוע של שפילברג, מצליחה לתפוס נוכחות בלי לכפות את עצמה או להכביד יתר על המידה, ותורמת לעוצמה הדרמטית הגדולה כך גם של האירועים.
כל זה היה יכול להיוותר בגדר מפגן כוח קולנועי ותו לא, אבל מעבר לאסתטיקה ולטכניקה, יש ב"סוס מלחמה" הרבה מהות. נדמה היה שהכל כבר נאמר על מלחמת העולם הראשונה, אבל הסרט הזה, כמו גם ההצגה שעליה התבסס, מצליחים להביט בה מנקודת מבט מקורית זו של סוס.
בניגוד ל"נאום המלך", הסרט התקופתי הגדול של השנה שעברה, שלקח סיפור זניח וניפח ועיוות אותו, כאן הסיפור אינו המצאה קולנועית. לסוסים אכן היה חלק משמעותי במלחמת העולם הראשונה, ולכן זה רק מתבקש להנציח אותה דרך עיניהם, מה שכמובן גם חושף הרבה על בני האדם שסביבם.
"סוס מלחמה" גם משכיל לעשות זאת בתנופה סיפורית יוצאת דופן, שמעבירה את הסוס בצורה עשירה וסוחפת בין לא פחות מחמש תחנות הנער הבריטי שמאמץ אותו לחיקו בכפרו; הקצין הבריטי שמגייס אותו לחזית ומוציא אותו למבצע נמהר; הנערים הגרמניים שאוספים אותו לאחר כישלון פעולה זו; המשפחה הצרפתית שהוא מתגלגל אליה; והחזית הנוספת שבה הוא מוצא את עצמו - הפעם מן המתרס הגרמני.
כל חמש התחנות הללו מסתכמות בסרט באפיזודות קצרות יחסית, ובכל זאת "סוס מלחמה" מצליח להשתמש בכל אחת מהן כדי לחשוף באופן רהוט ונבון רובד אחר של סיפור המלחמה, להציף קונפליקטים מוסריים וערכים אנושיים ולעצב דמויות חזקות.
אלה מגולמות בידי צוות קוסמופוליטי מצוין של שחקנים. בולטים במיוחד בנדיקט קמברבאץ', מן הצעירים הבריטים הלוהטים בימינו (עכשיו ב"החפרפרת" ובסדרה "שרלוק", בקרוב ב"סטארטרק 2" וב"ההוביט"), המשחק קצין שחצן שמוביל את חייליו למוות בטוח וטום הידלסטון (מי שהיה סקוט פיצ'גרלד ב"חצות בפריז"), המגלם באצילות רבה את אחד החיילים שנשחטים בגללו. מהצד הצרפתי, נילס ארסטרופ מלא חסד כקשיש הכפרי שמעניק מקלט זמני לסוס, והתגלית סלין בוקנס, בהופעת בכורה קולנועית כובשת, מקסימה כנכדתו.
אפשר לציין עוד רשימה ארוכה של שחקנים, ובראשם כמובן ג'רמי אירווין כנער שמלכתחילה מתניע את הסיפור, אבל קצרה היריעה מלהכיל אותם. כמו כן, ממילא הגיבורים האמיתיים של הסרט הם מאות הסוסים שמופיעים בו, ובהם 14 מתחלפים המגלמים את הדמות הראשית בשלבים שונים של התפתחותה. כל אלה ממחישים מחדש באיזו חיה מלאת קלאסה, הבעה ותושייה מדובר. מישהו בקהל יושב וצוחק על העובדה שבכלל עשו סרט בכיכובם של סוסים? קודם נראה אותו דוהר בעצמו בתוך שדות הקרב הבוציים של המלחמה ויוצא מזה בשלום.
קשת ההבעות האדירה של הסוס מולידה גם את ההזדהות עמו, גורמת לצופה לעקוב במתח אחר תלאותיו ובעיקר לקוות לאורך כל הדרך כי יזכה להתאחד עם אדוניו לשעבר. רגעי הסיום, שבהם עולה באופן מכריע השאלה האם האיחוד הזה ייצא לפועל, הם כבר מופת של בניית דרמה. חשוב מכך, הם מראים כיצד גם באחד מרגעי השפל של ההיסטוריה המודרנית, בכל זאת בקעו רגעים של אנושיות, חמלה ואחווה.
ב"טוראי ריאן" הראה שפילברג איך בין כל רעשי התותחים ושובל הגופות, בכל זאת לא שכחו כמה חשובים הם חייו של אדם אחד. כאן הוא ממחיש כיצד בליבה של התופת, לא שכחו כמה חשובים הם חייו של סוס אחד, וזה מעורר השראה לא פחות.
אם כך, מעבר לאיכויותיו השכלתניות והאסתטיות, פועם ב"סוס מלחמה" גם לב גדול. אפשר כמובן לנחור מולו בבוז, אבל את זה ניתן לעשות מול כל דבר. כדאי לזכור כי החיים אינם רק מערכון של "סאטרדיי נייט לייב", וכי הסרט הזה נולד מתוך ההיסטוריה עצמה, שיש הרבה לקחים להפיק ממנה.
לקח אחד כזה הוא שאפשר להתייחס לכל מה שמסביבנו כאל לא יותר מגוש בשר ומטרה לשגר אליה חיצים, ואפשר גם להתייחס אליו בכבוד ולקבל ממנו כבוד בחזרה. כפי ש"סוס מלחמה" מוכיח, הבחירה בין שתי האפשרויות כולה שלנו.
"סוס מלחמה": איפה ומתי רואים?
ואם בכל זאת אין לכם לב: המערכון של "סטרדיי נייט לייב" על "סוס מלחמה"
"סוס מלחמה" - תלכו לראות בקולנוע? ספרו לנו בפייסבוק