פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ניצה סמוק פוטרה מראשות צוות השימור בת"א

      האדריכלית ניצה סמוק, ראש צוות השימור בעיריית תל אביב, פוטרה בשבוע שעבר ממשרתה וביום ראשון סיימה את תפקידה. סמוק עמדה בראש מחלקת השימור מאז ייסודה לפני יותר מעשר שנים והיא מזוהה עם השימור האדריכלי בתל אביב. פעולתה בראש צוות מקצועי לגיבוש תוכנית שימור עירונית ולהענקת כלים ליישומה היא חלוצית בתחום זה בישראל.

      חוזה ההעסקה של סמוק הסתיים ב-19 במאי, כאשר היתה בכנס מקצועי בטורקיה. בכנס הציגה, למרבה האירוניה, את ההצעה שגיבשה להכרזה על תל אביב כ"עיר הבאוהאוס", שכבר הוגשה לאישור ארגון אונסק"ו. עם שובה הודיע לה מהנדס העיר תל אביב, דני קייזר, כי בתוך שבוע עליה ל"סיים את ענייניה במחלקה". לסמוק עדיין לא מונה מחליף, אף על פי שמחלקת השימור היא אחת המחלקות המורכבות והרגישות ביותר במינהל ההנדסה בתל אביב, ועצם קיומה עדיין לא מקובל על הכל.

      את ההחלטה על הפיטורים המיידיים קיבל קייזר משום ש"החוזה הסתיים והיה צריך לקבל החלטה". לדבריו, אין תקופת חפיפה עם מחליף לתפקיד, "כי אני לא אוהב תקופות ביניים". לדברי קייזר, "כבודה של ניצה סמוק במקומו מונח ותרומתה לעיר חשובה ביותר. איש לא מתכוון לבעוט בתרומה. היא תישאר גם להבא יועצת חיצונית לעירייה, ויכול להיות שנשאיר בידיה את הטיפול בתיק אונסק"ו. אבל העירייה נמצאת במשבר חמור מבחינת מתן שירות לציבור על ידי אגף השימור. זהו אחד הדברים החלשים בעירייה. נראה לי שניצה סמוק אינה באוריינטציה הזאת. היא שייכת לדור המדבר, ומישהו צריך להוביל את תחום השימור הלאה, לשלב הבא".

      אין ספק שתחום השימור בתל אביב צריך להיחלץ מהמצב הנוכחי. גם אחרי עשר שנות פעילות והישגים מוכחים - לרבות הכנתה של תוכנית בניין עיר לשימור (תב"ע 0265ב') והפקדתה בוועדה המחוזית לפני כשנה - נדמה שבעירייה ובציבור כאחד לא הופנם הפוטנציאל החזותי והכלכלי הטמון בשימור. בעיני גורמים רבים נתפש השימור כבעיה וכמטרד, במקום כמנוף לפיתוח והתחדשות עירונית.

      בעירייה פעל צוות השימור מאז הקמתו בסביבה עוינת ונקלע למאבקים עם מעסיקיו. מעולם לא היה מאויש במספר אנשי המקצוע ההולם את מורכבות הנושא, יהיו אלה היסטוריונים או משפטנים. לתוכנית השימור כמעט אין תמיכה ממשלתית כמקובל במדינות אחרות, והיא לא מלווה בחקיקה ממלכתית מעודדת, כמו הנחות בארנונה למבנים לשימור או כלים לאכיפה והבטחת תחזוקה. בלעדיהם, כפי שהזהירה סמוק לא אחת, יידרדר גם מצבם של מבנים ששוחזרו בקפידה.

      בהעדר תקן מספק של כוח אדם, נאלצה סמוק לעסוק כמעט לבדה במגוון בלתי אפשרי של נושאים. החל במחקר ובתיעוד, דרך גיבוש התוכנית הכוללת וכלה בפיקוח על הנחיות השימור בשטח. בהעדר גיבוי מספק מטעם העירייה (שלא עומדת בלב שלם מאחורי תוכנית השימור), החיכוכים עם הגורמים השונים - קבלנים, יזמים, אדריכלים ובעלי נכסים, וכאמור גם עם גורמים בעירייה עצמה - היו בלתי נמנעים. השירות לציבור, כפי שציין קייזר, לקה בחסר ועורר התמרמרות. סמוק, כבני דור מדבר רבים אחרים, ידועה כמשוגעת לדבר, קפדנית וחסרת פשרות. גם מי שהעריכו את עבודתה, לא היו יכולים להתעלם מהמתח - ולעתים האנטגוניזם - שעוררה. ואולם דווקא משום כך הצליחה להוציא את רעיון השימור בתל אביב מהכוח אל הפועל ולהדביק רבים בחשיבותו ובדחיפותו.

      נדמה שאחרי עשר שנים בתפקיד, סמוק היתה יכולה לפרוש בכבוד ולנוח על זרי הדפנה שנקשרו לה. השנה גם הוענק לה הפרס הגבוה לאדריכלות של עיריית תל אביב ע"ש רוקח. ואולם פיטוריה רחוקים מלהיות פרישה בכבוד. מהותו של השלב הבא בתחום השימור בתל אביב מעוררת דאגה יותר מאשר תקווה, לא מעט בשל הנסיבות, האופי והעיתוי של סיומו הפתאומי של חוזה העסקתה. נדמה שאלה אינם מקריים: תוכנית השימור מעוררת התנגדות גוברת מאז הופקדה בוועדה המחוזית.

      על העירייה מופעלים לחצים לצמצום דרסטי של מספר המבנים לשימור. יזמים ובעלי נכסים מאיימים בתביעות משפטיות נגד הפגיעה לכאורה בזכויות הבנייה במבנים לשימור ונגד סחבת בטיפול בשיפוץ מבנים לשימור. תביעה הוגשה לאחרונה גם נגד סמוק עצמה. אמנם לדברי קייזר העירייה אמורה להעניק לה גיבוי, אבל פיטוריה הם בלי ספק סילוק של אבן נגף, והרבה גורמים יגיבו עליהם באנחת רווחה. סביר להניח שמחליפה של סמוק בתפקיד לא יהיה "עושה צרות" כמוה.

      פיטוריה של סמוק הם סימן לכניעה ולוויתור, אם ליזמים שתוכנית השימור הפריעה להם להשיג רווחים מופלגים, ואם לאדריכלים שקוננו כי נדרשו לרסן את יצירתיותם המתפרצת. הטענות שהשמיעו גורמים שונים נגד סמוק וצוותה, ולמעשה נגד רעיון השימור עצמו, נפלו בלי ספק על אוזניים כרויות.

      סמוק סירבה להתייחס לדברים ואמרה רק כי "החוזה ביני לבין העירייה הסתיים בהסכמת שני הצדדים".