זכייתו של דויד גרוסמן בפרס הספרות היוקרתי מאן בוקר אמש (רביעי), גוררת תגובות רבות בעולם הספרות והתייחסויות בקרב התקשורת הבינלאומית. אחת השאלות המרכזיות שעולות היא האם זכייתו של גרוסמן תקדם אותו אל עבר פרס הנובל הנחשק. בניגוד לקטגוריות אחרות, פרס נובל לספרות מוענק בדרך כלל על מכלול היצירות של הסופר. בין זוכי פרס הנובל בעשור האחרון, רק הסופרת הקנדית אליס מונרו, זכתה גם בפרס מאן בוקר הבינלאומי. עוד קודם לכן זכה גם מחבר "בעל זבוב", ויליאם גולדינג, בשני הפרסים היוקרתיים, וכן הסופרת היהודייה נדין גורדימר, שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים.
יש הטוענים שהנובל אינו משמעותי בתחום הספרות כמו בתחומים אחרים: "בעצם הבוקר הוא הפרס הכי חשוב בעולם הספרות", מסביר עורכו של גרוסמן, מנחם פרי, עורך הוצאת הספרייה החדשה. "אנחנו לא יודעים בדיוק כיצד פרס נובל נשפט ומה הולך שם מאחורי הקלעים. יש שם שיקולים פוליטיים, ספרותיים, והעובדה היא שיש המוני סופרים חשובים שלא קיבלו פרס, לעומת אחרים מפוקפקים שכן קיבלו. גרוסמן מועמד הרבה שנים, כמו עמוס עוז ואחרים, וסיכוייו קטנים מאוד".
מדוע?
"בשל היחס למדינת ישראל. פה מתייחסים אליהם כבוגדים, אבל נמנע מהם פרס נובל בשל זיהויים עם ישראל".
בעבר כבר זכו ישראלים בפרס הנובל, מדוע פה זה שונה?
"בתחומים אחרים זה מקצועי, הרבה ישראלים קיבלו פרס בשל הישגים, לא חשבו על האם הם מישראל או לא. ספרות זה רוח ומציאות ישראלית. בעיניהם זה כמו לתת את הפרס למדינת ישראל. אולי לראש המשלה הוא (גרוסמן) לא נראה כמייצג ישראל, להם הוא כן נראה".
ומדוע פרס בוקר שונה?
"בפרס בוקר יש ועדה שקוראת את כל הספרים. לעומת זאת הנובל, זה כל כך מסתורי עד שלא ברור מה הם קוראים ומה לא, כאן הם עובדים חודשים וקוראים את כל הספרים נורא ברצינות. מבחינה זו, גם כמות הפספוסים שלהם קטנה, לפעמים יש ספרים יותר או פחות טובים, אבל אין שם שום דבר מביש".
מה הופך את הפרס הזה לנחשב?
"הפרוצדורה המכובדת הופכת אותו לחשוב. אופן השיפוט. אפשר לראות לפי הטקס, כמה הנאומים שם מכובדים, הרבה יותר מפרס ספיר למשל, שהטקסים שלו מביכים. תמיד פרס ספיר מתחכמים ועושים טקס שעוקף את הספרות, 'לא נהיה רציניים מדי בכדי לא לשעמם'. טקס שמביך את מי שמתעניין בספרות. זה לא היה בטקס בבוקר, הם דיברו שם באופן ארוך ומורט עצבים לגופו של עניין. פה עושים טקס ארוך עם בידור, שם הייתה ארוחת ערב וחברי הועדה הסתובבו בקהל וניהלו סמול טוק, לא רמזו ולא כלום. לא הייתה הדלפה למרות שהם כבר ידעו, בספיר תמיד יש הדלפה. המנחה דיבר עשר דקות, מורטות עצבים, על ספרות, בלי דיבורים לקהל שלא מתעניין בספרות".
גרוסמן ידע שהוא עומד לזכות?
"הוא קיווה שהוא עומד לזכות, אבל הוא לא ידע. הוא החליט ברגע האחרון לנסוע לטקס אחרי שעמוס עוז לא נסע מסיבות בריאותיות. הוא החליט שאם שניהם ייעדרו, זה כאילו מדינת ישראל מחרימה את הטקס. בכל זאת לא כל יום מגיעים שני סופרים ישראלים לבוקר, צריך לתת את הכבוד הזה. אנחנו לא במעמד של בוב דילן שיכול לזלזל בטקס".
פרי ערך עבור גרוסמן 15 ספרים והוא מעיד על עצמו כמי שגילה אותו. בשיחה איתו הוא משחזר כיצד ב-1980 הוא קיבל בדואר סיפור בשם "חמורים", מבחור אנונימי בן עשרים ושש. דויד גרוסמן הצעיר שלח אותו לפרי עצמו ולעורכת הספרותית נילי מירסקי. שניהם קראו את הסיפור, ואמרו בהתלהבות זה לזו, 'נולד סופר חדש'. "מההתחלה היתה לו כפית של זהב, הספר הראשון שלו שהוצאתי מכר שבעת אלפים עותקים והפך רב מכר".
ניתן היום עוד להתפרנס מכתיבה כמותו?
"אני חושש שלא. גרוסמן הוא בן 63, הוא חי מהכתיבה, אני חושב שהוא היחיד. מאיר שלו מקבל שכר מהעיתון, א.ב יהושע מתפרנס גם מאוניברסיטה, ולמעשה צרויה שלו וגרוסמן היחידים שחיים מכתיבה. היו צעירים ממנו שהצליחו. היום לצערי זה לא קיים. לא יכול להיות קונצנזוס ביקורתי כי יש מעט מאוד מקומות שמתפרסות ביקורות. כשגרוסמן התחיל לכתוב היו עשרה מקומות, היום אין".
רבים מספריו של גרוסמן עובדו לסרטים ומחזות. "יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ איתו" עובדו לסרט ומחזה ו"אשה בורחת מבשורה" עובדו למחזה. "ספר הדקדוק הפנימי" הוא האחרון שעובד לסרט ישראלי. מפיקו, אסף אמיר, יושב ראש איגוד המפיקים לשעבר, מסביר מדוע קשה לעבד את ספריו של גרוסמן לסרטים טובים: "ככל שהספרות יתר טובה, כך יותר קשה להפוך אותה לקולנוע. לעומת זאת ברגע שיש עלילה טובה והספר עצמו פחות טוב, הרבה יותר קל. מצד שני אני בטוח שיהיו ניסיונות לעבד ספרים נוספים של גרוסמן, ואני בטוח שחלקם יהיו מוצלחים".
מדוע?
"הרבה פעמים בשביל לעבד ספר טוב צריך יותר משעתיים וזה פורמט שמתאים יותר לסדרה. כל הזמן יש ניסיונות לעבד סרטים מספרים. אבל ההצלחות מוגבלות בספרות גבוהה וטובה".
ובכל זאת היית חלק מצוות הסרט "ספר הדקדוק הפנימי"
"הסיבה שעשינו את הסרט למרות שזה לא פשוט, היא שזה ספר שהבמאי ניר ברגמן הלך אתו מאז ומתמיד והיה ברור לו וגם לי שהוא חייב לעבד אותו לסרט. אני חושב שהתוצאה יפה. ובכלל, הזכייה שלו מאוד משמחת, זה הישג יוצא דופן, וזה מגיע לו".
גם במכון לתרגום ספרות עברית התרגשו לקבל את הבשורה. מנכ"לית המכון, נילי כהן, אומרת שזה לא רק הישג של גרוסמן, אלא של הספרות העברית כולה: "אני ביריד הספרות בירושלים כעת, פוגשת מו"לים מכל העולם וההתלהבות יוצאת מהכלל. מעבר לזה חשוב להעלות על נס את עבודת המתרגמת שזה הפרס החשוב ביותר עבורה. זו הערכה עצומה לעבודה שלה.
כיצד הזכייה בפרס תשפיע על המכירות והתרגומים של גרוסמן?
"זה ישפיע על קבלת יצירותיו בכל העולם. הוא תורגם להרבה מאוד שפות ויתורגם לעוד שפות. זכייה כזו בעצם מעוררת גל גדול של עניין בספרות העברית לא רק בגרוסמן. זה כבוד עצום לסופרים העבריים".
כיצד מתבצע הליך הקבלה לפרס?
"המוציא לאור מגיש את הספר לוועדת הפרס בשפה האנגלית. כמובן שההגשה מסתמכת על הביקורת וההתקבלות והנתונים והרקורד".
גם סופר מתחיל עם רזומה דל יכול לזכות?
"אם כתבת ספר והוא תורגם לאנגלית ויצא בהוצאה מכובדת ולא בהוצאה עצמית, בוודאי. יש דוגמאות מספרות העולם. אבל ברוב המקרים מדובר בסופרים מוכרים. גרוסמן הוא הסופר הראשון שזכה בפרס מבין הסופרים העבריים, זה כבוד עצום".