לפני 25 שנה, כשהיה בקושי בן 21, הכדורסלן דורון שפר סיפק את אחד הערבים המושלמים ביותר שאי פעם הציג ספורטאי ישראלי. הוא קלע 40 נקודות, 20 נקודות בכל מחצית. בנוסף, הוריד חמישה ריבאונדים, ניפק חמישה אסיסטים והוסיף חמש חטיפות. זה היה המשחק השני בסדרת הגמר שקבעה את זהות האלופה - ובכל זאת, למרות הלחץ הרב, השחקן שזכה לכינוי "האייסמן" קלע 15 נקודות מקו העונשין. ואז, פעם אחת, יחידה, הוא החטיא. בסוף המשחק בו קבוצתו גליל עליון ניצחה כמובן, התראיין שפר ואמר שהוא החטיא פעם אחת כדי להוכיח שהוא בן אדם ולא מכונה. כותרות העיתונים חגגו על המשפט הזה. שבוע לאחר מכן זכה באליפות היסטורית. שפר, אדם צנוע מטבעו, יצטער בדיעבד על האמירה הזאת, ויטען שזו הייתה בדיחה לא מוצלחת.
אמש, בערך שעתיים לתוך ההופעה של אביב גפן בלייב פארק בראשון לציון, אחרי שיא שרדף שיא, גפן "החטיא בכוונה מהעונשין" והחליט לעשות שלא כהרגלו קאבר. לא סתם קאבר, אלא קאבר באנגלית. לא סתם קאבר באנגלית, אלא קאבר לאחד מגדולי הפרפורמרים של כל הזמנים. הוא הציג את השיר, הודה בצניעות לא אופיינית שהוא לא זמר מספיק טוב כדי לבצע אותו אבל הסביר שאחרי שהוא שמע את מדונה שרה באירוויזיון, הוא הבין שהוא יכול לעשות את זה. וכך, הרבה אחרי חצות ומול אלפי ישראלים, נכנס אביב גפן בקפיצת ראש אל תוך הנעליים הענקיות של פרדי מרקיורי, וביצע את "רדיו גה גה" הנצחי של קווין. צריך היה להיות שם כדי להבין כמה שזה היה מושלם. גפן סך הכל רצה להוכיח שהוא סך הכל בנאדם. "ההחטאה המכוונת" הזאת היא רק פסיק אחד מתוך ערב המוזיקה המושלם שגפן הרים שם אתמול על הבמה במשך כמעט שלוש שעות. כל מי שהיה שם יזכור את האירוע הזה גם עוד 25 שנה. קל.
אבל כדי להבין כמה גדול היה האירוע הזה צריך לחזור אחורה, הרבה לפני הביצוע החביב של "רדיו גה גה". זה היה מתישהו בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. אביב גפן, אז עדיין נער עם חלום, טייל לו עם גיטרה על הגב בצומת השרון שמפגיש את כביש 57 עם כביש 4. בלב הצומת הופיע לפתע השטן, שהתחזה בחוכמתו הנבזית לקצין מיון צה"לי עם שלושה ארונות על כל אחת מכתפיו. גפן הצעיר נבהל, אך לא מש ממקומו. מספרים שהשטן הציע באותו יום לגפן למכור לו את נשמתו, ובתמורה הוא יעניק לו קול פעמונים שמיימי. גפן התלבט, היסס, ולבסוף סירב. השטן נשאר המום. "עם קול כמו שלך אתה לא תגיע רחוק", הוא נזף בגפן, שהגיב בחיוך. יש גרסה נוספת לאגדה, שמספרת שרגע לפני שהשניים נפרדו, גפן הציע לשטן הצעה נגדית מפתיעה. "אני אמכור לך את הנשמה שלי, אבל בתמורה - אף אמן לעולם לא יסרב להופיע בהופעות שלי אם אני אבקש ממנו". לא ברור אם עסקה כזאת אכן נעשתה, אבל זה יכול להסביר את הנס הגלוי שהתרחש אמש בקרבת הגלגל הענק של הסופר-לנד.
"היהודים" התאחדו על הבמה וביצעו יחד עם גפן את "מחפש תשובה" ופקעו חור נוסף באוזון; אמיר דדון עשה את "לבחור נכון" המרגש, וגם את "מלאך" של גפן; סטיבן ווילסון איחד עם גפן את בלאקפילד על הבמה והשניים ביצעו את שיר הנושא מהאלבום הראשון שלהם בנוסף ל-"Hello", הלהיט הגדול ביותר של הצמד; נינט הצטרפה בהפתעה להדרן וביצעה יחד עם גפן את "שנינו שווים" ואת "שומקום" האנדרייטד; והיה גם את ברט אנדרסון, סולן סוויד שביצע שלושה מלהיטי הלהקה שתגיע לפה בספטמבר הקרוב וקינח עם הגרסה האנגלית של בלאקפילד ל"סוף העולם" של גפן וברי סחרוף.
אלא שעם כל הכבוד לכוכבים הגדולים מחו"ל, שיא הערב הגיע כשעל הבמה התאחדו ארבעה מהאמנים הכי מוכשרים בישראל לארבעה שירים. בצד ימין של הבמה התיישב שלומי שבן ליד פסנתר. משמאלו ישב אביתר בנאי עם גיטרה. בקצה השמאלי ישב ברי סחרוף עם הילה כבדה של ברי סחרופיות על כתפיו. ביניהם ישב אביב גפן נרגש והציג את להקת החלומות שלו. על הכרטיס למופע נכתב שם הלהקה "Dream Team", וכדאי לכל מי שהיה במופע לשמור את הכרטיס, לניילן ולמסגר אותו - כי לא צפויה הופעה נוספת של הלהקה החד-פעמית הזאת, שלמעט כוורת, הציגה את האחוזים הגבוהים ביותר מהשדה שאפשר להוציא מלהקה ישראלית.
"תרגיל בהתעוררות" של שבן פתח את רצף הלהיטים הבלתי אפשרי של להקת החלומות, כאשר את החלק של חוה אלברשטיין בדואט מבצעים שאר חברי הלהקה הזמנית. זה המשיך עם פול גז בביצוע מושלם של "עד מחר" של בנאי, שהתמזג בסופו עם "ניצוצות" של פורטיסחרוף שזכה לכבוד הראוי לו. איחוד הכשרונות הנדיר הסתיים עם "יומן מסע" של גפן ואריק איינשטיין. אף אחד לא יכול להיכנס לנעליים של אריק, אבל זה היה הכי קרוב שאפשר לבקש.
בין כל האורחים האלה, שכל אחד התחיל הכי חזק שלו ולאט לאט הגביר - הייתה גם הופעה מצוינת של אביב גפן. כיאה לערב שכזה, כל התותחים הכבדים נשלפו, ובכל זאת נשאר מקום לקצת הפתעות. כך למשל הבחירה לפתוח את הערב עם "התאבדות" הדי נשכח מהאלבום השלישי, כשהוא לבוש במדי אסטרונאוט.
אירועי "נשף רוק" של גפן הפכו כבר לשגרה של מקצוענות ושאפתנות כמעט חריגים בנוף הישראלי - ונראה שבכל שנה גפן מנסה להוכיח את עצמו מחדש, ומצליח כל פעם להעלות את הרף הבלתי אפשרי שהציב לעצמו בשנה הקודמת. ההופעה התחילה בשעה עשר ונגמרה לקראת אחת בלילה, אבל גלי האדרנלין בקהל יכלו לסחוב את האלפים גם לעוד שעה של מוזיקה. ברמה האישית אני יכול להגיד שראיתי הופעות גדולות וטובות יותר, אבל אני לא מצליח להיזכר בהופעה שגם שעות אחרי שנגמרה אני עדיין לא מצליח להציב את האצבע על נקודת השיא שלה. האם זה קרה באיחוד של ארבעת הגברים המגה-מוכשרים על במה אחת? אולי זה היה בדואט עם נינט, שהרגיש כל כך אינטימי וסקסי שזה הרגיש קצת לא במקום להביט בהם? אולי זה היה כשברט אנדרסון ואביב גפן ביצעו את "Trash" של סוויד וגרמו לאלפים בחולות ראשון לציון להרגיש שהם ברכבת התחתית בלונדון? ואולי, רק אולי, זה בכלל היה בביצוע האקוסטי ל"אולי"?
במקביל להופעה של גפן בראשון לציון נערכה בתל אביב הפגנה גדולה ומדוברת למען הצלת הדמוקרטיה (כך לפחות לפי מארגניה). היו ימים בהם אביב גפן היה הלפיד שלפני המחנה שהפגין אתמול. היום הוא יכול לחגוג את העושר המוזיקלי שלו מול המעריצים הנאמנים שלו בלי יומרות מיוחדות. למה לו פוליטיקה עכשיו? אבל אל תטעו. ברגע האמת הוא יהיה שם. ישלוף את "בוקר טוב איראן" מהבוידעם, ישים תמונות מרצדות של בצלאל סמוטריץ' מאחוריו על מסכי הלד הענקיים, ויצרח כדי שנצרח כולנו, כדי שלא יגידו ששתקנו.
בקטנה
לפני שביצע את "אור הירח" גפן לחש בקול "אני אוהב אותך", ככל הנראה לבנו שנכח בקהל, אך מכתב האהבה המוזיקלי הזה הוא קודם כל הצהרת נאמנות הדדית בין האמן לקהל שלו. בעוד גפן עצמו מסרב להזדקן או להתבגר, פצעי הזמן לא פוסחים על המעריצים שלו. עובדה, פתאום חלק נכבד בקהל מצא את עצמו יושב על כיסא פלסטיק בזמן שגפן עשה סטייג' דייבינג אל תוך הקהל. זה טבעי, ויש בזה אפילו חן מסוים, בטח כשמקומות הישיבה לא נמצאו בקרבת הבמה ולא פגמו באנרגיה הגדולה שהגיעה מהאורקסטרה ועד לרחבת הדשא השמחה במעלה האמפי. הקהל הגדול שהגיע נהנה ממזג אוויר מושלם להופעות, וגם ממחירים סבירים בהחלט לאירוע בסדר גודל הזה: 220 שקל בקדמת הבמה, 180 שקל בדשא. גם אם אתם פחות מתחברים לקול של גפן או לסגנון האישי שלו, חייבים להודות שמדובר בבית ספר לניהול קריירה מוזיקלית. אמן שמתחזק קריירה של כמעט 30 שנה, והצליח לגבש זהות ייחודית בנוסף לקהל מעריצים נאמן - במקביל לשאפתנות בלתי נגמרת, שעוזרת לו לכבוש עוד ועוד פסגות מקצועיות. אתמול הייתה עוד פסגה כזאת. בשנה הבאה, אני מוכן להמר, תהיה אחרת.
