ים של נחמה

השחקן יובל סגל מבקש שנקיים את הריאיון בחוף הים. לפני שבע שנים, כשהיה בן 41 וכשהבן שלו התחיל לגלוש, החליט סגל להצטרף אליו. מאז הבן שלו כבר נטש אמנם את התחביב, אבל סגל נשבה חזק בקסמו של הים, ומגיע אליו כמעט כל יום לגלוש, לשחות או סתם ללכת. "אחת הסיבות שאני מגיע כל יום לים זה המקצוע הקשה הזה שלי", אומר סגל. "המקצוע שלי מאוד קשוח. הוא נוגע ליחסים עם הנפש ועם האיזורים הלא בריאים. זה מקצוע שכל הזמן מעורר בך את הקנאה, את חוסר הביטחון ואת התחושה שהדשא של השכן ירוק יותר.

"באינסטגרם ובפייסבוק נראה שכל הזמן כולם עובדים, וכולם עובדים בחו"ל, ולכולם הכי טוב בעולם", הוא מוסיף. "ואתה, לא משנה מה המקום שלך, המקצוע כל הזמן מגרד את הרלוונטיות ואי הרלוונטיות שלך. אני יכול להיעלב עמוקות אלף פעם ביום מהמקצוע הזה. כל פעם אתה צריך להוכיח את עצמך מחדש במקצוע הזה, גם אם כבר הוכחת את עצמך. הים הציל אותי. אני בא ועושה את הספורט שלי בים, גולש, שוחה או הולך בים. פורק ומתאזן קצת. בים אין מה לחשוב על העבודה, על אם רוצים אותי או לא רוצים אותי, על מה ההוא עשה או לא עשה".

סגל מככב בימים אלה בשתי סדרות - "בת אל הבתולה" ב-HOT בידור, ובסדרה המצחיקה והמרגשת "נחמה" של HOT, שיצרו תומר שני ורשף לוי. האחרון גם כתב אותה ומככב בה בתפקיד הראשי של גיא נחמה. זהו סיפור על אב לחמישה ילדים, המאבד את אשתו בתאונה, ומנסה לחזור לחלום ישן ולכבוש את עולם הסטנדאפ. סגל מגלם את שותפו לשעבר, אסי דבורה, בו הוא מקנא משום שלא נטש את הבמה והפך לקומיקאי מצליח. בתוך כך, עולה סימן שאלה האם היה לדבורה רומן עם אשתו.

"אני כל כך אוהב את יובל וכל כך היה לנו כיף ביחד", אומר לוואלה! תרבות רשף לוי. "זאת פעם ראשונה שאנחנו עובדים ביחד והוא היה תגלית גם לי וגם לתומר, שנינו עפנו עליו. יובל הביא לתפקיד משהו שלא היה בטקסט - סוג של כמעט מתח מיני בין הדמות שלי, נחמה, לדמות שלו, בכל פעם שהם נפגשים, שני הגברים שבתסריט הם סטרייטים. יש בין הדמויות יחסי קנאה שהוא הטעין אותם בסוג של מיניות מאוד מצחיקה, מרגשת ומטורפת בעיני. זה היה מגניב מאוד. בנוסף, הסתדרנו מצוין, חוץ מזה שהוא אישיות מקסימה זה גם בגלל שבלב בפנים הוא קומיקאי, ואין דבר שיותר קל לי להסתדר איתו מאשר עם קומיקאים, אחים לאמנות הזאת של ההצחקה".

סגל אמנם מוחמא מדבריו של לוי אבל מסתייג בחיוך מהטענה למתח מיני. "לא, לא היה מתח מיני. ברשף יש איזו נדיבות ופתיחות, הוא לא מאוים. יש בו איזו אהבת אדם, הכלה, ביטחון והמון חכמה. כשהבנתי שאני הולך לעשות את זה עם רשף, אותו לא הכרתי, נראה לי מאוד מפחיד שהפרטנר שאיתו אצטלם הוא היוצר. אבל היה לי איזה חיבור שאני לא יודע איך לתאר אותו בכלל. הוא כל כך הכיל אותי, היה בו משהו כל כך רך. האינטימיות הזאת שהוא מדבר עליה? זה סתם היה משהו בכימיה בינינו, שעשה לנו להתקרב אחד לשני. הוא לא נרתע מכלום. הוא חיבק. ותמיד לפני סצינה הוא ידע לבוא ולהגיד איזו מילה קטנה, איזו תוספת קטנה, סתם שתאוורר ותרענן את הדבר. אחרי כל פרק אני מסמס ללוי, לא ממקום של נימוס אלא כי הסדרה כל כך מרגשת אותי, ואף אחד פרט לרשף לא יכול היה לעשות את זה כל כך טוב כמו שרשף עשה את זה. יש בזה משהו כל כך לא מתאמץ. לא סתם רשף הוא אבא להרבה ילדים, הוא כנראה מסוגל. אני רואה את הטקסטים שהוא מדבר לילדים, וזה רשף שמדבר לילדים, אני בטוח. יש בו חכמה, סבלנות ומנהיגות. ואפס כוחניות. לא סתם הוא התחבר עם הבמאי תומר שני, יש בו גם שקט וחכמה".

היית רוצה לעשות סטנדאפ כמו הדמות שלך? מופע בידור סולו?

"למדתי אף פעם לא להגיד אף פעם. אני יודע שזאת אמנות מאוד קשוחה. וזה עוד דבר שרשף מצליח להראות יפה בסדרה, את הצד הקשוח והגראנג'י של עולם הסטנדאפ. זה חבר'ה כמו בתיאטרון של פעם, שעומדים ונלחמים על החיים שלהם. הם יוזמים בעצמם וכל פעם משתכללים. האגו צריך להיות במקום כל כך בריא".

כשלמדת ב"יורם לוינשטיין", אחת מהצגות הסיום בהן השתתפת הייתה "הלוויה חורפית" שכתב חנוך לוין. בחודש הבא ימלאו 20 שנה למות המחזאי האגדי. איפה חסרונו מורגש במיוחד בתיאטרון הישראלי?

"אני חייב להגיד שפרט להצגה בבית ספר למשחק אף פעם לא יצא לי לשחק בהצגה של חנוך לוין. היום אין חנוך לוין. אני מניח שגם לפני חנוך לוין לא היה חנוך לוין. יכול להיות שבעתיד יהיה חנוך לוין. אבל אני חושב שגם מה שקורה היום הוא טוב. אני לא בא לשפוט ולכסח את התיאטרון שלנו ולהגיד 'פעם היה טוב והיום לא'. אני חושב שהתיאטרון היום מנסה למצוא את דרכו חזרה לקהל. ואני מקווה שזה יסתדר ודברים יקרו. בשונה משנים קודמות, היום קשה להצגות מסוימות להפוך לשלאגרים. נגיד, ההצגה של קרן מור ושלי 'מיזרי' היא הצגה מאוד פופית בסופו של דבר. היא מאוד מתקשרת, מנסה להצחיק, מחזיקה מתח ויש משהו מאוד מודרני בהגשה שלה ובאופן שבו עירד רובינשטיין ביים אותה. ואיכשהו, אני הייתי בטוח שהיא תהיה שלאגר ממש. וקצת קשה למכור אותה, לצערי הרב".

אתה שחקן שמופיע בפרסומות. מה חשבת על ההחלטה של חוה אלברשטיין להשתתף בפרסומת, ולהחלטת אלמנתו של חנוך לוין לאפשר שימוש בשיר "לונדון" - למרות שהיא הבטיחה לא לעשות זאת לעולם?

"למרות הצהרות מפוצצות של שחקני תיאטרון בכירים, שאמרו שהם לעולם לא יעשו פרסומות ושהם בזים לזה, בסופו של דבר הם עשו פרסומות. מה לעשות? צריך להתפרנס. המחזות שחנוך כתב והעלה בתיאטרון נעשו כפילנטרופיה או שקהל שילם כסף להכנס להצגות? אני לא אומר שעולם הפרסום זאת אמנות. עולם הפרסום, בהיכרותי איתו, רווי במניפולציות, וכל כולו דולרים, דולרים, דולרים. אני לא מתכחש לזה בכלל, ולא קורא לפרסומות אמנות, ממש לא. אבל אני לא יכול לשפוט את ליליאן ברטו, אלמנתו של חנוך לוין. אף אחד לא יודע אם חנוך לוין היה מסכים או לא מסכים שיצירתו תופיע בפרסומות, אם הוא היה חי עד היום. אנשים משתנים. מה אנשים מצפים, שעכשיו חוה אלברשטיין תישא את הדגל של איך שהם רואים אמנות? הציעו לה כסף, היא עשתה פרסומת עם הומור עצמי, וזה גם כן גוון אמנותי. יש שם הומור. היא לא באה במלוא הרצינות וניסתה לרגש עם השיר בפרסומת. יש שם איזושהי קריצה".

בתחילת החודש שודר ברשת 13 תחקיר של אורלי וילנאי וגיא מרוז על אייל גולן. בעדויות בתחקיר נטען שגולן ביקש ממעריצות "לפנק" את חבריו, כולל נגנים בלהקה, בתמורה לזה שיוכלו לבסוף לקיים יחסי מין גם איתו. הדבר יצר מיאוס וגועל גדול סביב המילה "לפנק", שהרבית להשתמש בה בפרסומות לחברת כרטיסי אשראי תחת הסיסמה "לפנק, לפנק, לפנק".

"מצוין, אז עכשיו שינינו ל'למקסם, למקסם, למקסם', ואייל גולן צריך להתעדכן. אני חייב להודות שלפני התחקיר, כמעט כולם השתמשו באמירה הזאת, 'לפנק, לפנק, לפנק'. כבר כל מוצר נהיה לפנק ולפנק".

בבית הספר למשחק לקחת חלק בתרגיל שבו אתה והשותף שלך התפשטתם לחלוטין. אני מניח שזה חלק מנסיינות של בית ספר, אבל האם המורה שלכם בשיעור הזה ביורם לוינשטיין שם לכם גבול, הבהיר שאתם ממש לא צריכים להתפשט פיזית באופן מלא כדי להביע את עצמכם?

"עזוב, זה לא סנסציוני. זה כזה נזיל ומוכר בבתי ספר למשחק. לא היה פה שום קטע מיני ולא אירוטי. בבית ספר למשחק בסופו של דבר יש שני דברים - אחת, אתה עסוק בלקלף את עצמך, להגיע למקום של כמה שפחות לשפוט את עצמך. ושתיים, שטח אימונים של ניסוי ותעייה כמה שיותר. כמובן שיש מי ששומר על הגבול ולא יתנו לך לפגוע בעצמך. אם היית אומר שמישהו הוציא סכין והתחיל לדקור מישהו אני מבין שהיה צריך לעצור את זה, אבל בחייך, זה היה ממש קישקוש".

כמה שנים לאחר סיום לימודיך, כיכבת בסרט "מתנה משמים" של דובר קוסאשווילי, וגם שם הופעת בעירום מלא פרונטלי בנוסף לסצנת סקס. איך אתה רואה את הסצינה הזו בפרספקטיבה של יותר מ-15 שנה?

"הסצנה ההיא לא מעוררת אצלי משהו לא נוח. היום קשה לי לראות את עצמי מתפשט. היום אני אבא לילדים, לכן זה אחרת. אז לא הייתי אבא לילדים. אגב, זה סרט שאני מאוד אוהב ותפקיד שאני מאוד אוהב. בזמנו, אחרי שהרימו את דובר נורא גבוה ב'חתונה מאוחרת', בסרט הזה נורא נהנו לצלוב אותו. אבל מי שרואה את הסרט היום, בפרספקטיבה לאחור, רואה שזה גם סרט מיוחד. דובר בכלל אמן מיוחד. אני לא יודע לאן הוא נעלם קצת. אני מקווה שהוא יחזור בגדול ובענק, ושאני אהיה איתו שם, כשהוא חוזר".

איך הרגשת בשלב שבו גילית על כוונת יוצרי "פאודה" להרוג את מורנו, דמות מפקד יחידת המסתערבים שגילמת, בתחילת העונה ה-2 של "פאודה"? יותר התבאסת שלא תמשיך בסדרה או שאולי חשבת שזה הצעד הנכון לתסריט?

"אני אגיד לך את זה בצורה כנה. מבחינתי 'פאודה' זה אחד הפספוסים הגדולים. הרבה באשמתי, אגב. אני אומר את האמת. לא הסתדרתי עם הבמאי בעונה הראשונה (אסף ברנשטיין - ש"ב), והצילומים היו בשבילי סיוט. אני מניח שגם בשבילו. אני חושב שהסיבה שהחליטו להרוג אותי בעונה השנייה הייתה 'בוא נשחרר את עצמנו מהעול הזה'. בעונה הראשונה לא רציתי להטריד את ליאור רז באיך אני מרגיש ומה אני מרגיש. בעונה השנייה אני חושב שרצו להיפטר ממני. אני והבמאי לא הסתדרנו, הרבה בגללי. כל הדבר הזה של 'פאודה' התחרבש מהסיבה הזאת. נעלבתי שהחליטו לנקום בי בעונה השנייה. בהתחלה לא הייתי מוכן. אמרתי, 'חפשו פראייר אחר שתרצחו ותעליבו'. אמרתי לו, 'אני לא מוכן להצטלם לזה'. גם ככה העונה הראשונה בשבילי הייתה מאוד קשוחה, ואני רואה פה עלבון וחיסול חשבונות, ככה אני תרגמתי את זה, ואני לא מוכן. ואז ליאור רז התקשר אליי. יש לי המון הערכה וכבוד לליאור. אחרי שדיברתי איתו, נרגעתי. אמרתי לו, הם לא יקלקלו, ויותר מזה אני אבוא הכי טוב שיכול להיות ואשאיר טעם טוב. וזה באמת הסתיים בתיקון. היה במאי אחר, אני באתי אחרת, וזה היה תיקון. אבל לצערי זה נגמר ככה".

ליאת בנאסולי, מפיקת "פאודה", מסרה בתגובה: "אין קשר בין המוות של הדמות של יובל לקשיים שחווה על הסט. בכל מקרה אסף לא היה מעורב בכתיבת התסריט ולא ביים את העונה השנייה. יותר מדמות אחת או שתיים (או הרבה יותר) 'מצאה את מותה' בעלילת העונות השונות. מדובר בהחלטה שנעוצה בעלילה ובטובת התסריט שחייב להיות בועט, מפתיע, כואב ומקורי. יובל סגל הוא אחד מהשחקנים הטובים ביותר במדינת ישראל ואנחנו אוהבים אותו ומוקירים לו תודה על חלקו בסדרה. עבורנו היה ונותר חלק ממשפחת פאודה".

באוקטובר 2018 אמרת להארץ שלא תצביע בבחירות, ונימקת זאת ככה: "לא מאמין להם. אני עובד כמו כלב, אני ואשתי עובדים, לא מתפנקים, ואנחנו שורדים כלכלית במקרה הטוב. אז אני לא משתתף במשחק שלהם". בסופו של דבר כן הצבעת, ונימקת זאת בראיון אחר: "אני לא אדם של עקרונות, כל דבר לגופו". פחות מחודשיים לפני בחירות נוספות - הפעם תצביע או לא?

"לא יודע. בבחירות האחרונות הצבעתי. ועובדה שעשו קרקס מכולם, בזבזו ים של כספי מדינה והולכים לעוד סיבוב. זה לא מגוחך? לא, ברצינות, זה לא מגוחך? מגוחך זה לא מילה. אתם מדברים סתם. אין כסף לתרבות, אין כסף לספורט, אבל עושים עכשיו סיבוב עם ים כסף של האזרחים, והכסף הזה יכול היה להיות מושקע במקומות שיעשו הרבה יותר טוב, כמו ספורט ותרבות. אבל מזלזלים פה בספורט ותרבות. לא מבינים שזה קרש הצלה, זה הבסיס. נערים בעייתיים שהולכים לספורט ניצלים מהצטיינות בפשע. אבל פה לצערי מתייחסים לתרבות וספורט כאילו שזה אקסטרה, קשקוש ומשהו של התל אביבים האלה. אבל זה לא נכון. אלה ערוצי תקווה. אפילו לשחק במחזה שהוא לא המציאות, אתה חי בתוך חלום וזה נותן לך להרגיש נגיעות של קסם שלא קיים בחיים האמיתיים. גם זה עושה טוב".

כמי ששיחק מפקד בסיס בסרט "אפס ביחסי אנוש", מה דעתך על המשיכה העזה לגנרלים בפוליטיקה הישראלית?

"אצלי הכל מסתכם בשאלה האם אני מאמין לבן אדם או לא מאמין לבן אדם. אם בן אדם משדר לי אמינות או שזה בן אדם שנותן מילה ואחרי זה עושה אחרת. תקרא לזה שירות לקוחות. אם שילמתי בקולי לפוליטיקאי כדי שייתן לי משהו, למה הוא לא נותן?".

שיחקת בסרט "סיפור אחר" לצד ארי נשר ז"ל. התרגשת כשאבי נשר הדליק משואה?

"התרגשתי מאוד. שמע, כל האירוע הזה נחצב בלבי. חגגנו את צאת הסרט, ופגשתי את ארי בפסטיבל חיפה יומיים לפני מותו. האסון הנוראי הזה ריסק אותי. מאוד התרגשתי כשהוא הדליק את המשואה. ובכלל, החיבור שלי עם אבי נשר, מעטים החיבורים שלי שהיו כאלה עמוקים ונצרבו עמוק בלב. עם אבי זה היה כזה".

בחודש שעבר פורסמה במגזין הבידור האמריקאי וראייטי ביקורת על הסרט "סיפור אחר", והוגדרת שם כ"יובל סגל יפה התואר". אמנם בצעירותך עסקת בדוגמנות, ובכל זאת, איך הרגשת עם התואר שהוצמד לך? התבאסת מההחפצה הזאת?

"לא, ממש לא, זה שימח אותי. אני רוצה תפקידים של יפים. יפים עם אופי. האמירה 'יפה תואר' מתחברת לי עם כוכב קולנוע מחו"ל, זה בסדר".

היו מקומות שבהם היופי שלך פגע בך? אולי לא קיבלו אותך לתפקיד כי אתה יפה מדי?

"תודה על המחמאה, אבל בוא, אנחנו לא מדברים על איזה יופי מסנוור של בחור בלונדיני עם עיניים כחולות. אני בסך הכל עם מין מראה ישראלי מחוספס קלות. אני לא מחזיק מעצמי כזה מהמם ביופיו. ומעבר לזה, כל אחד בסופו של דבר מקבל את התפקידים שהוא די טייפקאסט אליהם. זה הגורל של המקצוע הזה. לפעמים זה יכול להיות יותר מגוון וצבעוני, לפעמים פחות. ב'בת אל הבתולה', למשל, נתנו לי תפקיד שבמקור בדרום אמריקה הביאו לתפקיד כוכב טלנובלות יפהפה. פה לקחנו את הדמות קצת אחרת. לא ניסיתי לכער אותו או משהו".

מה חיבר אותך לדמות הזאת של כוכב המוזיקה הים תיכונית ואבא של הגיבורה הראשית בסדרה "בת אל הבתולה"?

"הטקסטים המקסימים שכתבו ליאור כפיר ומיכאל שטרן, הבמאי המתוק עופר ויצמן שנתן לי לעוף על החיים שלי והפרטנריות המהממות שלי שיפי, משי ורובי. וגם מאור ותום. היה פשוט כיף. זה תפקיד שכתוב כיפי. היה חגיגה. וגם ההלבשה והאיפור זרמו איתו וגם הביאו רעיונות משלהן, וזה פשוט עבד. באתי לפרויקט הזה מגוייס. היה משהו שאיתגר אותי בכמויות הטקסט המטורפות. אני נושק לגיל 50 עוד מעט, ואמרתי לעצמי, מעניין עד כמה הראש שלי מסוגל להתמודד עם כמות של טקסטים כזאת גדולה ללמוד בעל פה. ועמדתי באתגר הזה בטירוף".

אנחנו יושבים פה מול הים, התחלנו עם אהבתך לים, אז אולי גם נסיים עם הגיג פילוסופי מעמיק שלך על הים?

"נקווה שיילכו כבר המדוזות"


יובל סגל משחק בימים אלה בסדרה "נחמה", המשודרת בימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3 וב-NEXT TV ובסדרה "בת אל הבתולה" המשודרת בימים שני, שלישי ורביעי ב-20:00 ב-HOT בידור וב-NEXT TV