פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האשה ששינתה את העולם

      צילום: יח"צ, yes

      נעמי ווטס מגלמת ב"בקול רם" את גרטשן קרלסון, מלכת יופי שהפכה למגישה בפוקס ניוז ולפורצת הדרך של ה-MeToo. לרגל עליית הסדרה המדוברת ב-yes, היא מדברת על המהפכות הדרמטיות שקורות בתעשייה כבר עכשיו, ומתנבאת שאת השינוי האמיתי רק הבנות שלה יחוו

      השבוע עלתה כאן "בקול רם", אחת הסדרות האמריקאיות המדוברות של הקיץ. שני הפרקים הראשונים שלה מציגים את דמותו של רוג'ר איילס, בגילומו של ראסל קרואו, ומתארים כיצד הקים את רשת פוקס ניוז, הפך אותה לאחד הקולות החזקים בתקשורת העולמית והפך את עצמו לאחד האנשים המשפיעים על השיח האמריקאי. כמו רבים מבעלי השררה, גם הוא ניצל את כוחו לרעה והרשה לעצמו להטריד מינית את הנשים שמסביבו, מגובה במערכת, בשיטה ובנורמות חברתיות שנתנו לו גב ואיפשרו לו להמשיך להתנהל כך באין מפריע.


      ואז מגיע הפרק השלישי (מתוך שבעה) ומגיעה גם גרטשן קרלסון, מיס אמריקה שהפכה למגישה בכירה ברשת ולאחת הקורבנות של איילס. למרות הכוח שלו, למרות הגיבוי שקיבל, ועוד לפני שפרצה תנועת ה-MeToo, היא לא היססה לצאת נגדו, וגם לא נרתעה כשניסו לעצור אותה. בסופו של דבר, הצטרפו אליה עדויות של נשים רבות נוספות, וכולן יחדיו הצליחו להפיל את האיש החזק בתקשורת האמריקאית, ולהביא להדחתו.


      את קרלסון מגלמת נעמי ווטס, השחקנית הבריטית-אוסטרלית שפרצה בתחילת העשור הקודם עם "מלהולנד דרייב", סרטו של דיוויד לינץ' שנבחר לא פעם כיצירת המופת הקולנועית הגדולה של עשרים השנה האחרונות, ומאז ביססה את מעמדה כאחת הכוכבות המוערכות והמועסקות בהוליווד. בקרוב נראה אותה גם מככבת בסדרה המסקרנת שתתרחש אלפי שנים לפני אירועי "משחקי הכס", ועל המסך הגדול אצלנו אפשר יהיה לראותה כבר בעוד שבועיים, בדרמת האינדי "פנים רבות לאמת" ("Luce"), שזכתה לשבחים רבים בפסטיבל סאנדנס האחרון.


      ווטס היא גם אחת הדמויות היותר רהוטות בתעשייה, ונוטה לדבר על הפרויקטים שלה בצורה מעמיקה, פרטנית ומחושבת. כך מתגלה גם בשיחה טלפונית לרגל עליית "בקול רם", המשודרת אצלנו ב-yes. "בלי להתכוון לכך, גרטשן בעצם הניפה את הדגל של ה-MeToo", אומרת השחקנית על דמותה. "הסיפור שלה כל כך חשוב, בטח כשמציגים אותו מנקודת מבטה. היא ספגה המון, ובמשך זמן רב. התעמרו בה במקום העבודה, מחצו אותה, דחקו אותה לפינה והטרידו אותה נפשית ומינית. בכל זאת, היא מצאה את האומץ להילחם. זה סיפור הישרדות וזה סיפור על העצמה נשית, וזה בדיוק מסוג הסיפורים שאנחנו צריכים לראות יותר ויותר על המסכים. לספר אותו היתה פריבילגיה, אבל גם אחריות כבדה".

      נעמי ווטס ב"בקול רם" (יח"צ , yes)
      "הטרידו אותה, ביטלו אותה, מחצו אותה". נעמי ווטס עם ראסל קרואו ב"בקול רם" (צילום: yes)

      עד כמה היה קשה לדמיין מה זאת להיות בנעליה?


      "מאוד קשה. אי אפשר כמובן להמעיט ולו בקצת מן האומץ של הנשים שדיברו במסגרת ה-MeToo, אבל המקרה של גרטשן היה עוד יותר קשה, כי היא היתה החלוצה. לא היתה לה שום תנועה מאחוריה. היא פשוט גילתה אומץ בל ייאמן. היא עבדה במשך שנים בסביבה רעילה. פוקס ניוז היה ידוע במיזוגניות שלו. היו אומרים לנשים שעבדו שם 'תלבשי חצאית ותהיי יפה', ואף פעם לא נתנו להן את הקידום שהגיע להן. תמיד רק גברים התקדמו, ואת הנשים ביטלו. כל מי שעבדה שם היתה חייבת לשתף פעולה, אחרת היתה מאבדת את פרנסתה. ואז גרטשן החליטה שנמאס, וגייסה את תעצומות הנפש לתקוף חזרה ולהגיד 'לא, זה לא בסדר. לא אתן שיטרידו אותי. לא אתן שיבטלו אותי'".


      ושילמה על כך מחיר.


      "כבד מאוד. היא איבדה את העבודה שלה ואת הקריירה שלה, שהיו מאוד חשובות לה. היא תמיד היתה מאוד חרוצה והשקיעה הרבה בלבנות את עצמה. העובדה שדחקו אותה כך הצידה, היא דבר נורא מבחינתה. כמעט כל אישה בעולם הוטרדה במהלך חייה המקצועיים, ולא משנה מה משלח ידה. זה די סיסטמי. גרטשן החליטה לעשות משהו בקשר לכך, אבל המשמעות היתה לאבד את המעמד המקצועי שלה, ומי יודע מתי היא תחזור לעבוד בתקשורת. בינתיים, היא הספיקה לתרום תרומה משמעותית לעולם בחזית אחרת, כשהפכה לקול משמעותי במאבק למען זכויות נשים, עם המלחמה שלה ברוג'ר, עם המאבק הציבורי שלה ועם הספר שכתבה בנושא".


      על מה התבססת כשהתכוננת לתפקיד?


      "במסגרת ההליכים המשפטיים, גרטשן חתמה על הסכם סודיות, כך שאי אפשר היה לדבר איתה על כך, ובכל זאת היו לנו המון חומרים: את הספר שלה כמובן, ואת הספר היסודי של גייב שרמן על רוג'ר, שעליו מבוססת הסדרה. באופן אישי, צפיתי בחומרים מצולמים של גרטשן, גם מהימים שלה כקריינית וגם מהתקופה בה קידמה את הספר - כשהיתה קצת יותר חופשית ומשוחררת מהמניירות הטלוויזיוניות, כך שהיא חשפה קצת יותר מעצמה מן האישיות שלה. עם זאת, הכי מאיר עיניים היה דווקא התיעוד שלה בתחילת דרכה, למשל בתחרות מיס אמריקה. בשלב שבו כל אחת נדרשה להפגין את הכישרון המיוחד שלה, היא ניגנה בכינור על הבמה, והתרשמתי מן המחויבות, התשוקה והנחישות בהן עשתה זאת. כבר אז אפשר היה להבחין בעוצמה הפנימית שבבוא העת תאפשר לה להילחם בכוחות כל כך חזקים".


      "עם כל זה, לא רציתי ליפול למחוזות החיקוי. מה שאני מציגה כאן זו פרשנות. לא מדובר בדוקו. אנחנו מנסים לתאר את הסיפור בצורה הכי נאמנה למציאות, אבל לא רציתי להתחיל לחקות מניירות. לא התמקדתי בניואנסים של הקול ושל הפנים של גרטשן, אלא בניסיון להחצין את הפנימיות שלה. זה הכי חשוב".

      נעמי ווטס (AP)
      התחילה ב"קרוב רחוק", אלא מה. נעמי ווטס (צילום: AP)

      ווטס נולדה באנגליה ב-1968, עברה לאוסטרליה בנעוריה וכמו כוכבים רבים שיצאו מן המדינה הזו, השתתפה בצעירותה ב"קרוב רחוק". שנה לאחר הפריצה ב"מלהולנד דרייב" כיכבה בלהיט הענק "הצלצול", ושנתיים אחריו הגיעה המועמדות הראשונה שלה לאוסקר, על "21 גרם". בתחילת העשור הנוכחי שוב היתה מועמדת לפרס בקטגוריית השחקנית הראשית, הפעם על "הבלתי אפשרי", ובצד זאת זכתה גם לשלל מועמדויות על תפקידיה ב"בירדמן" ו"בבל", בין השאר.


      לפני גרטשן קרלסון, ווטס כבר נכנסה לעורן של כמה אושיות מפורסמות אחרות - ב"משחק הוגן" גילמה את ולרי פלאם ווילסון, סוכנת הביון שחשפה את השקרים האמריקאים מאחורי מלחמת עירק השנייה, וב"דיאנה" את הנסיכה הבריטית המנוחה. "תמיד מלחיץ לגלם דמויות אמיתיות, כי יש כאן אחריות מכמה סוגים", היא אומרת. "יש את האחריות בפני הקהל, שיש לו איזשהו דימוי בראש לגבי הדמויות הללו, ויש את האחריות בפני הדמות עצמה, שאת מגלמת, ובדרך כלל כבר עברה מספיק בחייה, אז הדבר האחרון שהיא צריכה זה שמישהי תבוא ותציג אותם באופן מעוות".


      אמרת בעבר שאת מצפה ללמוד על עצמך משהו מכל תפקיד שאת עושה. מה למדת הפעם?


      "זה נכון. בכל פעם שאני מקבלת על עצמי תפקיד, אני מחפשת לגדול איתו ולמצוא בו משהו בשבילי. אם אני לא מתחברת לדמות, אז איך הקהל יתחבר אליה? גרטשן היא אישה שהשפיעה על ההיסטוריה בצורה שנדבר עליה עוד עשר שנים. היא לא ציפתה להיות האישה שפרצה את הדרך ל-MeToo, אבל בסופו של דבר הפכה לכזו, ולכן הסיפור שלה כל כך מעצים ומעורר השראה בעיני, ובסופו של דבר זה גם סיפור של ניצחון".


      את כבר רואה את השינוי שהיא הביאה?


      "כן, ובאופן דרמטי יותר ממה שתיארתי לעצמי. השינוי בא לידי ביטוי גם מאחורי המצלמה וגם לפניה. אנחנו רואים היום על המסכים הרבה יותר סיפורים על נשים - סרטים וסדרות שבעבר לא היו מקבלים מימון, אבל היום יוצאים לפועל. אנחנו גם רואות יותר ויותר תסריטאיות ובמאיות ובכלל נשות שצוות שעובדות בתעשייה. זה הצד הטוב של הסיפור. הצד הרע הוא שאנחנו נחשפים לכל כך הרבה סיפורים קורעי לב שהתרחשו והושתקו במשך שנים. לכל הפחות, עכשיו סוף כל סוף מקשיבים להם, ועושים עם זה משהו".

      נעמי ווטס (AP)
      "תמיד מלחיץ לגלם דמות אמיתית". נעמי ווטס (צילום: AP)

      דיברת על כך שבפוקס ניוז אמרו לעובדות ללבוש חצאיות. את גם מרגישה שיש ציפיה ממך להתלבש ולמכור את עצמך בצורה מסוימת? האם הנורמות הללו השתנו בשנים האחרונות?


      "תמיד לחצו עלינו בצורה הזו, ותמיד גם אמרו לנו שבגיל ארבעים הקריירה ההוליוודית שלנו תיגמר, והנה התברר שזה כבר לא נכון. לגבי המראה - אנחנו רוצות להיראות טוב, אבל אנחנו גם רוצות שייקחו אותנו ברצינות, ואין סיבה שתהיה סתירה בין הדברים. כשאני על השטיח האדום, אני רוצה להיראות הכי טוב שאפשר, ואשתמש בעזרה מקצועית כדי להיראות כך, אבל זה לא בגלל שמישהו הורה לי לעשות את זה. זו בחירה שעשיתי בעצמי. אני מחליטה איך אציג את עצמי".


      במהלך הסדרה, רוג'ר איילס אומר שאנשים "לא רוצים לדעת, הם רוצים להרגיש שהם יודעים". מה דעתך על האמירה הזו?


      "זו שאלה של ביצה ותרנגולת. האם באמת הקהל כזה, או שהתקשורת הרגילה אותו לזה? בדבר אחד אין ספק, וזה שרוג'ר איילס ופוקס ניוז שינו הכל. התקשורת כבר לא משדרת חדשות אלא יוצרת אותן, שזה דבר מזיק ביותר, ואני מקווה שהסדרה תצליח להמחיש עד כמה. רוג'ר היה אדם מאוד חכם והוא ידע איך לתמרן את הציבור. הם שתו את השיקוי שהוא רקח להם, וכך עלתה השמרנות האמריקאית המודרנית. כמובן שהימין הפופוליסטי עלה גם במדינות אחרות, מה שהופך את הסיפור הזה לאוניברסלי. הפרויקט הזה מרתק בעיני כי הוא עוסק ברגע בהיסטוריה שעוד נחזור אליו, וכי זה מדהים לראות איך אדם אחד עיצב במו ידיו את החזון המודרני של התקשורת".

      נעמי ווטס ב"בקול רם" (יח"צ , yes)
      שאלה של ביצה ותרנגולת. נעמי ווטס ב"בקול רם" (צילום: yes)

      קרואו, שמגלם את איילס, מכיר את ווטס עוד משכבר הימים - השניים השתתפו יחד בתחילת שנות התשעים במיני-סדרה "כלותיו של ישו", כשעוד היו אוסטרלים צעירים, אלמוניים ודלפונים, והוא נהג לישון על ספתה. "יש לנו היסטוריה משותפת, וזה בהחלט עזר", היא אומרת על כך. "למרבה הצער, במצב של התעשייה היום, כבר אין זמן כמו פעם לעשות חזרות ולדבר שעות על הדמויות, והפעם ראסל גם היה תחת איפור כבד ולא היה נייד, אז טוב שהיה לי יחסי חברות ואמון עם השחקן שמולי, כי לא היה לנו זמן לשבת ולפטפט".


      ואיך היה לכם, כחברים טובים, לגלם דמויות שנמצאות משני צידי המתרס?


      "הוא המדכא ואני הקורבן שלו, וזו דינמיקה שיכולה להיות בעייתית, אבל יש בינינו אמון הדדי וראסל מלכתחילה אדם מלא כבוד. הוא תמיד ביקש רשות לפני שנגע בי, והיה מאוד עירני וקשוב. כל הזמן היה לנו קשר עין - 'את בסדר עם זה? ועם זה'? היה בינינו קוד של כבוד. שנינו לוקחים את העבודה מאוד ברצינות, אם כי פה ושם צצה איזו בדיחה ששברה את הקרח".



      איך היית רוצה שהקהל יגיב לסדרה הזו?


      "אני מקווה שנשים ישאבו מהסיפור הזה את הכוח לעמוד על שלהן ואת ההבנה שאפשר לשנות דברים. אני באמת חושבת שקורים שינויים דרמטיים, שלא תיארתי לעצמי שיקרו בחיי, והם רק הולכים להתעצם. אני באמת ובתמים מאמינה שהילדות שלנו יחיו בעולם טוב יותר".


      "בקול רם" זמינה במלואה ב-yes VOD ומשודרת בימי חמישי ב-yes Edge.