פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עבירות המין, החרם וההתפתלות: פסטיבל ונציה יוצא לדרך תחת ענן של שערוריות

      פסטיבל ונציה יצא לדרך, וההחלטה להקרין בו את סרטו החדש של רומן פולנסקי לא עברה בשקט. וגם: סרט הפתיחה המאכזב למדי, הכניעה של נטפליקס והקרקס התקשורתי שעוד צפוי לנו

      עבירות המין, החרם וההתפתלות: פסטיבל ונציה יוצא לדרך תחת ענן של שערוריות
      פסטיבל ונציה

      פסטיבל ונציה יצא אתמול (רביעי) לדרכו, במזג אוויר חם ולח במיוחד, ועל רקע אחת הבשורות המשמעותיות שיצאו מן התעשייה בשנים האחרונות: נטפליקס הודיעו כי קיבלו החלטה בנוגע לסרטים הגדולים שלהם לשנה הקרובה, ובהם שלושה שיוצגו בהקרנת בכורה עולמית באירוע האיטלקי - The" Laundromat"' של סטיבן סודרברג עם מריל סטריפ; "Marriage Story" של נוח באומבך עם סקרלט ג'והנסן; ו"המלך" על פי שייקספיר בכיכובו של טימותי שאלאמה. כולם יזכו להפצה מסחרית, לפחות בארצות הברית, כמה שבועות לפני שיעלו בשירות הסטרימינג, במה שניצב כהתחייבות הקולנועית הכי גדולה שלו עד כה.

      בכך, נטפליקס יישרו קו עם הדרישות של הפסטיבלים האירופאים ושל האקדמיה האמריקאית לקולנוע, שנתפסו כמי שמנהלים מלחמה בטחנות רוח, אבל בסופו של דבר יצאו כשידם על העליונה - הנה, אפילו שירות הסטרימינג מודה שהבית הטבעי של יצירה קולנועית הוא על המסך הגדול.

      מנקודת מבט מקומית, נוסיף לכך את ההצלחה המסחררת של פסטיבל הקולנוע ירושלים בקיץ האחרון, ושל שלל סרטים שיצאו לאחרונה לאולמות וממלאים אותם, בראשם "היו זמנים בהוליווד", "פרזיטים" ו"כאב ותהילה". מי היה מאמין, שרגע לפני סוף העשור, הפורמט הקולנועי יחזיק מעמד כל כך יפה, ואולי זה בכלל בגלל שהוא פשוט מציע את המזגנים הכי נעימים.

      מזגנים יש, אבל מה שכמעט אין בוונציה זה סרטים חדשים שביימו נשים. לעומת זאת, מציג השנה הפסטיבל בכורות עולמיות של שני תוצרים שביימו קולנוענים עם רקורד של מעורבות בעבירות מין - "אני מאשים" של רומן פולנסקי ו"עור אמריקאי" של נייט פרקר.

      J'Accuse (יח"צ , פסטיבל ונציה)
      נרכש להפצה בישראל. מתוך "אני מאשים" של פולנסקי (צילום: באדיבות פסטיבל ונציה)

      מובן שסוגיית פולנסקי עמדה במרכז מסיבת העיתונאים המסורתית של פתיחת הפסטיבל. המנהל הוותיק שלו, אלברטו ברברה, הצדיק את ההחלטה להקרין את הסרט של הקולנוען השנוי במחלוקת - "אנחנו חייבים להפריד בין האדם ובין האמן. תולדות האמנות מלאות באמנים שביצעו פשעים למיניהם, ובכל זאת המשכנו להעריץ את העבודות שלהם. זה נכון גם לגבי פולנסקי, שהוא בעיני אחד המאסטרים האחרונים של הקולנוע האירופאי".

      לוקרסיה מרטל, הבמאית הארגנטינאית שנבחרה לעמוד בראש חבר השופטים והשופטות, אמרה מצידה כי תחרים את הארוחה החגיגית שתתקיים לאחר בכורת הסרט, וזאת מתוך הזדהות עם הקורבנות של הבמאי ועם הנשים המפגינות כעת במולדתה למען הזכויות שלהן. "לאור כל זה, אני לא מתכוונת להיות שם ולחגוג לכבודו". עם זאת, הוסיפה שהיא מצדיקה את עצם ההקרנה של "אני מאשים" במסגרת התחרות הרשמית והסבירה זאת בנימוקים עמומים למדי, שהלכו והתפתלו, בעיקר כשעומתה עם העדויות הטריות יחסית לגבי עבירות המין שהקולנוען ביצע לכאורה, נוסף לזו שבגינה כבר נשפט בעבר. "קשה להחליט מה הגישה הנכונה בכל הקשור לאנשים שביצעו פשעים", אמרה. "זה נושא לדיון והדרך הכי טובה לנהל ולפתח אותו היא להציג את הסרט ולהמשיך משם". נו, מילא.

      הסרט, העוסק בפרשת דרייפוס ומכאן שגם באנטישמיות וכמובן יעורר עניין רב בישראל, נרכש להפצה בארץ. בוונציה הוא יוקרן ביום שישי, והבמאי לא צפוי להגיע לבכורה שלו, מפני שהוא חושש כי אם יגיע לאיטליה, יוסגר לארצות הברית, בה הוא עדיין מבוקש בידי הרשויות. כדי להוסיף לקרקס, הקולנוען בכל זאת ישתתף. במסיבת העיתונאים הרשמית של "אני מאשים", וזאת באמצעות הסקייפ.

      רומן פולנסקי בפסטיבל ציריך (GettyImages)
      לא יגיע, מהפחד שיוסגר. רומן פולנסקי עם זוגתו עמנואל סנייה (צילום: אימג'בנק)

      ונעבור למה שכבר הוקרן: משבצת סרט הפתיחה של פסטיבל אירופאי גדול אמורה להיות יוקרתית, אבל בשנים האחרונות התרגלנו לכך שהיא בינונית ומטה - אם זה בקאן, ברלין או בוונציה. כך קרה גם אמש, עם "האמת", שהוציא את האירוע לדרך והתגלה כאכזבה, גם לאור שמו של הבמאי שעומד מאחוריו. מדובר בהירוקזו קורה-אדה הנפלא, שבמולדתו יפן היה חתום על פנינים כמו "המשפחה שלי", זוכה דקל הזהב לפני שנה.

      הפעם, לראשונה בקריירה שלו, הוא יצא מחוץ לארצו וביים סרט בצרפתית, בכיכובן של שתיים מגדולות השחקניות במדינה - קתרין דנב, בתור דיווה אנוכית שתמיד שמה את פועלה הקולנועי לפני המשפחה, ופרסום ספר זיכרונותיה פותח מחדש את הפצעים של בתה, אותה מגלמת ז'ולייט בינוש.

      לא פעם מתייחס הסרט לסוגיית המטען הגנטי, וקורה-אדה עצמו מתנהל כאילו מהרגע שנחת בצרפת, ירש את ה-DNA של הקולנוע המקומי. כיאה לכך, "האמת" מתגלה כדרמה קומית פטפטנית, מנייריסטית, אינטלקטואלית ובורגנית. יש בה רגעים יפים, אבל גם אותם ראינו כבר ביצירות צרפתיות גנריות קודמות. הצפייה נעימה, ואין ספק שמדובר בלהיט פוטנציאלי, אבל מותר היה לצפות לקצת יותר לאור הנפשות הפועלות.

      ז'ולייט בינוש וקתרין דנב בפסטיבל ונציה (GettyImages)
      ז'ולייט בינוש, הירוקזו קורה-אדה וקתרין דנב (עם הגב למצלמה) בפתיחת הפסטיבל (צילום: אימג'בנק)

      ובכל זאת, יש ב"האמת" ערך היסטורי: קתרין דנב מספקת בו טור-דה-פורס קולנועי של עקיצות, השתלחויות, פאנצ'ים והרהורים, במה שככל הנראה תהיה אחת ההופעות הגדולות האחרונות בחייה. סביר להניח שהיא עוד תזכה בהרבה מועמדויות ופרסים על הסרט הזה, שיירשם כציון דרך בקריירה המפוארת שלה.

      היום (חמישי) יוקרנו בוונציה "Mariage Story" של נטפליקס שכבר הוזכר, "אד אסטרה" המסקרן בכיכובו של בראד פיט ו"המועמדת המושלמת" של הסעודית הייפאא אל-מנסור, הבמאית הערבייה המובילה בעולם, שבעבר הסכימה להעניק ראיונות לתקשורת הישראלית, אך השנה סירבה לדבר איתי. עד לפני כמה שנים עוד אפשר היה לתקשר עימה, כמו גם עם אנשי קולנוע איראנים, אבל כיום כל הדלתות הללו סגורות, ובפסטיבל גם לא מוקרן אף סרט ישראלי - אבל העיקר שאומרים שאנחנו לא סובלים משום סוג של בידוד מדיני.

      האמת (יח"צ , פסטיבל ונציה)
      אין מניעה שהסרט יהיה להיט. מתוך "האמת" (צילום: באדיבות פסטיבל ונציה)