פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נטפליקס גרמו לקהל בוונציה לשרוק בוז, לצחוק, לבכות ולמחוא כפיים - תוך כדי ההקרנה

      העיתונאים בוונציה שרקו בוז לכותרות הפתיחה של "Marriage Story" בגלל שהופק בידי נטפליקס, אבל נרגעו מיד כשהתברר כי מדובר ביצירת מופת. וגם: התפקיד המאתגר בקריירה של בראד פיט והסקנדל המתעצם סביב פולנסקי

      נטפליקס גרמו לקהל בוונציה לשרוק בוז, לצחוק, לבכות ולמחוא כפיים - תוך כדי ההקרנה
      נטפליקס

      בשנים האחרונות, פסטיבל ונציה אוהב לירות את התחמושת הכבדה כבר בימים הראשונים, לפני שהאירוע המקביל בטורונטו מתחיל וגונב לו את הפוקוס. כך למשל היה בשנה שעברה, כשכבר ביומו השני של הפסטיבל הוקרנו בזה אחר זה "רומא" ו"המועדפת", שבסופו של דבר הפכו לשניים מן הסרטים הבולטים בעונת האוסקרים, וכך גם היה אתמול (חמישי) עם בכורות עולמיות לשני תוצרים מרשימים ביותר, שוודאי עוד ידובר בהם רבות.

      נתחיל ב"Marriage Story" של נטפליקס, הראשון מבין שלושה סרטים שלהם שייחשפו כאן השנה. בתחילת ההקרנה הראשונה לתקשורת, כמה עיתונאים נרגנים וטהרנים שרקו בוז למראה הלוגו של שירות הסטרימינג, אך הרוחות נרגעו במהרה, וגם גדולי ההייטרים נשבו בקסמה של הדרמה הזאת.

      את הסרט כתב נוח באומבך, מן היוצרים האמריקאים המוכשרים של עשרים השנה האחרונות, שהיה חתום בין השאר על "פרנסס הא", "מיסטרס אמריקה" ו"סיפורי מאירוביץ'", גם הוא של נטפליקס. אולי בהתבסס על סיפורו האישי, הוא עוסק כאן בפרידה בין איש תיאטרון ניו יורקי (אדם דרייבר) וזוגתו השחקנית (סקרלט ג'והנסון).

      לתוצאה אפשר היה לקרוא גם "גט", "תמונות מחיי גירושים" או "קרמר נגד קרמר - גרסת ההיפסטרים", והיא גורמת לגירושים להיראות כמו הדבר המכוער בעולם - אבל גם כמו משהו שיכול בסופו של דבר לעזור לך להתפתח ולצמוח, וללמוד מהו מחיר האנוכיות. כל זה, כשאת המחיר האמיתי משלם הילד המשותף.

      Mariage Story (יח"צ , נטפליקס)
      "קרמר נגד קרמר, גרסת ההיפסטרים". מתוך "Marriage Story" (צילום: יח"צ)

      התסריט של באומבך חד כתער, הצילום של רובי ריאן מיטיב להמחיש את הניכור בין הדמויות ואת העולם הפנימי שלהן, ותצוגות המשחק של דרייבר וג'והנסון פשוט מפעימות, וכוללות שלל מונולוגים ושיחות "יחסינו לאן" לפנתיאון. בזכות כל זה, הסרט מתהדר באיכויות ברגמניות, והוא מצחיק, כואב וקורע לב. בהקרנה בה נכחתי הקהל צחק ומחא כפיים תוך כדי ההקרנה - ואם אפשר היה לשמוע דמעות, היינו שומעים גם אותן.

      בארצות הברית, הסרט יעלה לאקרנים בנובמבר, וחודש לאחר מכן יגיע גם לשירות הסטרימינג. לא ברור אם אצלנו אפשר יהיה לראותו על המסך הגדול לפני שינחת בנטפליקס.

      לעומת זאת, סרט נוסף שנחשף אתמול בוונציה יעלה כאן לאקרנים כבר ב-19 בספטמבר הקרוב. מדובר ב"אד אסטרה", שיתוף פעולה נוסף של הבמאי ג'יימס גרי והכוכב-מפיק בראד פיט, שכבר עבדו יחד ב"העיר האבודה Z" (גם בזמנו פיט היה אמור לככב, אבל בסופו של דבר הסתפק בהפקה).

      אד אסטרה (יח"צ , פורום פילם)
      מרשים מתמיד. בראד פיט ב"אד אסטרה" (צילום: יח"צ)

      הפעם, הם מגישים דרמת מד"ב מהורהרת שלפחות מבחינת היומרות שלה, אפשר להגדירה כמעין שילוב של "2001: אודיסיאה בחלל" ו"אפוקליפסה עכשיו", וקשה גם לחמוק מהשוואות בינה ל"בין כוכבים", "כוח משיכה" ו"עץ החיים". פיט, באחד מתפקידיו המאתגרים ביותר, נמצא כאן כמעט בכל פריים ופריים, ולא פעם כשהוא לבד בסביבה. הכוכב המשגשג מגלם אסטרונאוט היוצא לחלל, בעתיד קודר בו כמעט ולא נותרה תקווה לאנושות. זאת, בניסיון לרסן את אביו הסורר, בגילומו של טומי לי ג'ונס - מעין קפטן קורץ אינטר-גלקטי, שהפעילות המגלומנית שלו אי שם למעלה עלולה להחריב את כדור הארץ.

      כמו רבים מסרטי הפסטיבל, גם "אד אסטרה" עוסק ביחסים בין הורים לילדים, ועושה זאת בצורה קודרת במיוחד, שהולכת עד הסוף. בתור מותחן מדע-בדיוני, הוא מרשים ויזואלית, אפילו עוצר נשימה, ובתור דרמה משפחתית, הוא מצליח להותיר חותם, המשלב בין מלנכוליה ואופטימיות. מעניין יהיה לראות כיצד הקהל הרחב ייענה לפרויקט הזה, המנסה להוכיח עוד יש מקום לבלוקבסטרים עתירי תקציב שאינם להיטי גיבורי-על.

      בראד פיט (GettyImages)
      ככל הנראה זו התקופה הטובה בקריירה שלו. בראד פיט בוונציה (צילום: אימג'בנק)

      לעומת התקציב הענק של "אד אסטרה", "המועמדת המושלמת" של הייפאא אל-מנסור נעשה באמצעים דלים ביותר, כיאה להיותה של הבמאית הסעודית חלוצה קולנועית באזור שלה. כמו ב"וג'דה", סרט הפריצה שלה, גם כן היא מגישה מעשייה פמיניסטית עתירת חמלה ותקווה המתרחשת במולדתה, והפעם על רופאה צעירה היוצאת לקרב חסר סיכוי על מקום במועצת העיר.

      זו דרמה מינורית, גולמית ובסיסית, עם ערכי הפקה נמוכים ובלי איזשהו טאץ' קולנועי מיוחד, אבל יש בה תצוגות משחק כובשות וטוויסט יפה רגע לפני הסיומת שלה. בזכות כך, והודות לתכניה, אין ספק שהיא עוד תסתובב השנה בעשרות פסטיבלים ברחבי העולם, אם כי קשה להאמין שהקרנתה בישראל תסתייע.

      המצחיק הוא שהקהל בוונציה נהנה לשבת מול הסרט ולצקצק בלשון מול הפטריארכליות של החברה הסעודית, אבל חייבים לשאול - עד כמה המצב אצלו טוב יותר? הייפאא אל-מנסור היא רק אחת משתי נשים שיציגו סרטים במסגרת התחרות הרשמית של הפסטיבל. השנייה היא שאנון מרפי, וסרטה "Babyteeth" יוקרן כאן ביום חמישי. עד אז - מועדון לגברים בלבד.

      The Perfect Candidate (יח"צ , פסטיבל ונציה)
      מתי אצלנו? אל תבנו על זה. מתוך "המועמדת המושלמת" (צילום: יח"צ)

      האווירה הכללית בפסטיבל, יש לציין, אינה מרנינה: החום כבד, האינטרנט בקושי עובד וגם הסירות מתקשות לתפקד. אך בין כל הנרגנים והמזיעים, בכל זאת אפשר היה לאתר פרצוף מאושר אחד - פדרו אלמודובר.

      בזמן ש"כאב ותהילה" שלו ממשיך לשבור קופות בישראל, הבמאי הספרדי הגיע לוונציה כדי לקבל פרס מפעל חיים, וקשה היה לפספס את ההתרגשות שלו. "קולנוע הוא החיים שלי ואני לא יכול לדמיין איך אני מעביר את השנים שנשארו לי בלי לעשות סרטים - צורך חיוני שעסקתי בו ב'כאב ותהילה'", אמר בנאום קבלת הפרס.

      "אף פעם לא התיימרתי לשנות את העולם, אבל כן ניסיתי להסביר את העולם שלי, את העולם הקטן שלי, ותמיד עשיתי זאת בתמימות ובחירות מוחלטת", המשיך. "בעולם שלי, אנשים סובלים, אבל הם גם שמחים ונהנים, בלי שום דעה קדומה. הם מלאי תשוקה, הם שונים זה מזה, הם פגומים והם נדיבים, הם שבירים ופגיעים, ויש להם רצון חופשי. בתור מי שברא את הסיפורים שלהם - המעט שיכולתי לתת להם, זה את החופש שנהניתי ממנו בעצמי".

      פדרו אלמודובר (GettyImages)
      פדרו אלמודובר עם הפרס בוונציה (צילום: אימג'בנק)

      מי שלא יגיע לוונציה הוא קולנוען אירופאי בעל שם אחר - רומן פולנסקי. היום (שישי) יוצג כאן בהקרנת בכורה העולמית סרטו החדש, "אני מאשים", אך הבמאי חושש שאם יגיע לאיטליה, הרשויות יסגירו אותו לארצות הברית, שם הוא עדיין מבוקש בעוון עבירות מין.

      הסרט עוסק בפרשת דרייפוס, ונראה שהבמאי בחר בה כדי להשוות את עצמו לאיש הצבא היהודי שחווה רדיפה אנטישמית. כך משתמע גם מתיק העיתונות התמוה למדי שפורסם לקראת ההקרנה, בה הקולנוען מנהל שיח עם פסקל ברוקנר, הסופר שעל כתביו ביסס בזמנו את "ירח מר".

      חברו הוותיק של פולנסקי משווה בין מה שעובר עליו כעת ומה שחווה כילד במלחמת העולם השנייה, ואת הדרישות להוקיע אותו ולהחרים את סרטיו מגדיר כ"ניאו-פמיניזם מקארתיסטי".

      פולנסקי התייחס גם לעדויות של נשים שטענו כי ביצע בהן עבירות מין בעודן קטינות - "אלה סיפורים אבסורדיים של נשים שמעולם לא ראיתי, ומאשימות אותי בדברים שלכאורה קרו לפני חצי מאה. מדוע אני לא נלחם בכל זה? כי זו מלחמה בטחנות רוח. האקלים הציבורי כיום הוא בדיוק כפי שהיה בזמן פרשת דרייפוס - האשמות שווא, מערכת משפטית לא מתפקדת, שופטים מושחתים ובעיקר בית דין ציבורי שחורץ את דינך בלי אפשרות למשפט הוגן או לערעור". למרות שהוא לא נוכח כאן פיזית, התחושה היא שהבמאי עוד לא אמר את המילה האחרונה, והסקנדל סביב הסרט וסביב הקרנתו רק יתעצם בעתיד הקרוב והרחוק.

      רומן פולנסקי בפסטיבל ציריך (GettyImages)
      פולנסקי עם זוגתו עמנואל סנייה (צילום: אימג'בנק)
      סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר בוונציה (GettyImages)
      סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר בוונציה (צילום: אימג'בנק)
      סקרלט ג'והנסון (GettyImages)
      סקרלט ג'והנסון על השטיח האדום (צילום: אימג'בנק)