מאט דיימון יכול לקרוא לעצמו "חבר של באטמן". את בן אפלק, השחקן האחרון שגילם את איש העטלף, הוא מכיר מאז שהתחברו בימי התיכון, ואז פרצו יחד הודות ל"סיפורו של וויל האנטינג", ושמרו על קשר אישי ומקצועי חם לאורך השנים. עכשיו, הזדמן לו גם לשתף פעולה גם עם השחקן שקדם לו בתוך הבאטמוביל, כריסטיאן בייל. השניים מככבים יחדיו ב"פורד נגד פרארי", שעלה כאן בשבוע שעבר לאחר שפתח את פסטיבל הסרטים בחיפה, ולפחות לפי מפגש עם שניהם שנערך במלון פריזאי לקראת צאת הסרטים לאקרנים בארץ, נראה שגם הם הפכו לחברים טובים.
כמשתמע משמו, הסרט מבוסס על היריבות בין ענק הרכב האמריקאי ליריבו האיטלקי. מאט דיימון מגלם את קרול שלבי, מעצב המכוניות האגדי של פורד, שקיבל משימה: לעשות את מה שנחשב בלתי אפשרי, ולעקוף את היריב האירופאי במירוץ 24 השעות של לה-מאן בשנת 1966. לצורך זאת, הוא גייס את נהג המירוצים המהיר כברק אך האקסצנטרי קן מיילס, אותו מגלם בייל, והשאר היא היסטוריה המפורטת בדרמה הזו.
כיאה לדרמה עטורת כוכבים המתבססת על אירוע שהתרחש במציאות ועוסקת בהגשמת החלום האמריקאי, "פורד נגד פרארי" הוזכר מאז בכורתו בפסטיבל טורונטו כמועמד לככב בעונת הפרסים. אני שואל על כך את מאט דיימון, והוא עונה באופן נחרץ - "אם אני צריך לבחור בין זכייה באוסקר לשבירת קופות, תמיד אעדיף לשבור קופות".
וואלה.
"כן, כל הזמן, תמיד. אני מעדיף מספרים טובים בקופות מאשר פרסים, כי זה אומר שאנשים אשכרה הלכו וצפו, וזה מה שהכי חשוב. כשחקן, אתה משקיע חצי שנה או אפילו יותר בעשיית סרט, אז אם כבר השקעת כל כך הרבה, אתה רוצה שיהיה לזה אפקט על אנשים. הייתי בסרטים נהדרים מבחינה אמנותית שהצליחו ובכאלה שכשלו, וזו לא הרגשה טובה כשאף אחד לא בא לראות את מה שעשית".
דיימון הוא בעל מלאכה ורסטילי, שכיכב באוסקר בלא פחות מארבע קטגוריות שונות - זכה על התסריט של "וויל האנטינג" עם בן אפלק; והיה מועמד בקטגוריית השחקן הראשי על הדרמה ההיא וגם על "להציל את מארק וואטני", בקטגוריית שחקן המשנה על "אינוויקטוס" ובקטגוריית הסרט הטוב ביותר על "מנצ'סטר ליד הים" שהפיק. הרזומה ההפקתי שלו מאפשר לדבר עימו גם על מצבה של התעשייה, בה תוצרים נטולי אפקטים וגיבורי קומיקס כמו "פורד נגד פרארי" נעשים יותר ויותר נדירים.
"לפני כמה שנים, מנהל של אולפן הוליוודי הסביר לי שבגלל היעלמות שוק הדיוידי, השוק נחתך בחצי. פעם יכולת לתת אור ירוק לפרויקטים מאתגרים כי ידעת שגם אם יפסידו כסף בקולנוע, הם ישלימו את החסר בפורמט הביתי, אבל זה כבר לא המצב", הוא אומר. "לפני שש שנים, הופעתי עם מייקל דאגלס ב'חיי עם ליברצ'ה' של סטיבן סודרברג, שנעשה בהפקת HBO. שאלתי את אותו מנהל אולפן למה ערוץ טלוויזיה היה צריך להפיק את זה. הוא ענה לי 'אני אוהב אותך, ואת מייקל ואת סטיבן, אבל זו דרמה על אהבה בין שני גברים, והפקתה עולה 25 מיליון דולר. תוסיף לזה סכום דומה בשביל השיווק, וקח בחשבון שאני חולק את הרווחים עם בעלי בתי הקולנוע. זה אומר שהסרט צריך להכניס מאה מיליון דולר לפני שאראה אגורה, ובמצב היום, הסיכוי לכך קלוש".
ומה התוצאה?
"פעם, מה שהיה משלים את השוק הקופתי בארצות הברית היו מכירות הדיוידי. היום, מה שמשלים אותו זה השוק הקולנועי הבינלאומי, בסין למשל, ואז מפיקים סרטים שלא הולכים לאיבוד בתרגום - סרטי גיבורי-על למשל. סרטים מאוד פשוטים מבחינת השפה, בלי מטען תרבותי. מאוד ברור מי הטובים ומי הרעים ומאוד נוח לאכול פופקורן מולם".
לאור דבריו של דיימון, לא מפתיע כי בניגוד לרבים מעמיתיו, עוד לא כיכב בסרט גיבורי-על, אם כי היה שותף לכמה "סרטי פופקורן", בראשם כמובן סדרת סרטי ג'ייסון בורן. בכל ההזדמנויות הללו, טרם יצא לו לשחק לצד כריסטיאן בייל, עימו עבד כאן לראשונה. "היה מרתק לעקוב אחריו מקרוב", הוא אומר. "יש שחקנים שחשוב להם לנפנף בכמה קשה הם עבדו. כשכריסטיאן מגיע לצילומים, ברור שיש מאחוריו אלף שעות של הכנה, אבל הוא לא מתרברב בזה. הוא פשוט בא מאוד מוכן, וסוחב אותך למעלה".
על מה דיברתם בהפסקות?
"על האפוקליפסה שעלולה לבוא בקרוב בגלל המצב הסביבתי, ועל כמה נהיה חסרי תועלת במצב כזה. כישרון משחק הוא לא ממש תכונה חיונית בעולם פוסט-אפוקליפטי".
העולם שהסרט מתאר מאוד גברי, אין כמעט דמויות של נשים.
"כי זה עולם המירוצים, באופן היסטורי היו בו פחות נשים. אולי כי זה עסק מטופש למדי, ונשים פחות טיפשות מגברים".
בין השאר, הסרט דן גם בגבריות. מה היה המודל הגברי שלך?
"אבא שלי, אבל גם אמא שלי. הם דיברו איתי על איזה מין גבר היו רוצים שאהיה ועיצבו אותי. הם בנו לי סט של ערכים שלפיו אני פועל, כדי להבין את מקומי בעולם ולנסות להיות אדם טוב יותר".
למרות שהוא מגלם את אחת הדמויות החשובות בתולדות עולם הרכבים, דיימון מודה שהוא לא איש של מכוניות, והדבר ניכר באדישות שבה השחקן מדבר על הסוגיה. "השתמשתי בכסף של 'זר במגרש', הסרט הראשון בכיכובי, כדי לקנות את המכונית הראשונה שלי - מכונית קטנה ומשומשת, אבל אהבתי אותה", הוא מספר. "אחר כך, כשגרתי בניו יורק, לא היתה לי מכונית במשך חמש-שש שנים, וזה ממש לא הפריע לי. אני גר עכשיו בלוס אנג'לס, בה כל אחד חייב מכונית כמובן, ויש לי טסלה, מכונית סביבתית וטובה".
ופחות מסוכנת ממה שיש בסרט.
"מכוניות המירוץ היו אז מאוד מסוכנות, עוד הרבה יותר מאשר היום. בימינו, הבלמים הם האספקט הכי חזק במכונית מירוץ. בזמנו, זה היה האלמנט הכי חלש. היית דוהר במהירות של מאות קילומטרים לשעה, ולא ידעת אם תוכל לעצור".
אז כמישהו שלא כל כך מתחבר לעולם הזה, איך התחברת לסרט?
"כי זה סרט על דמויות שבילו את החיים שלהם בשיתוף פעולה עם אחרים למען משהו שחשוב להם והם מלאי תשוקה לגביו, וזו אלגוריה מושלמת לחיים שלי בעולם הקולנוע. הדמות שלי היתה כתובה נהדר והיה קל להבין מי היא, והדינמיקה בין שני הגיבורים היתה תוססת, כי הם התנהגו כמו אחים, מה שאומר שהם גם תמכו אחד בשני וגם רבו כל הזמן".
שאלנו את כריסטיאן בייל אם הילדים שלו כבר צפו בסרטיו והיה לו סיפור יפה, מה לגביך?
"חוץ מ'סוס פרא', סרט אנימציה שדיבבתי בו, הסרט הראשון והיחיד עד כה שהראיתי לאחד מילדיי זה 'להציל את מרק וואטני'. צפיתי בו עם הבת הבוגרת שלי, וגם זה רק בגלל שילדים מהבית ספר הלכו לראותו וסיפרו לה על זה. לא הייתי חושב על להראות לה אותו, כי יש שם סצינות שבהן אני נפגע פיזית והייתי צריך להסביר שהכל זה אפקטים ואיפור. לעומת זאת, בשנה שעברה אמרתי לעצמי שהיא כבר גדולה מספיק לראות את 'וויל האנטינג' והצעתי לה שנצפה בזה יחד".
והיא הסכימה?
"האמת? לא".