לפני שנתיים, בגיל 24 ובשיא פריחתה המקצועית, נשאה השחקנית אדל אקסרקופולוס ברחמה את הילד הראשון שלה. היא לוהקה לשני פרויקטים חדשים, אך המפיקים ויתרו עליה כיוון שהריונה גרר עלויות ביטוח גבוהות. הכוכבת נדרשה לשבת בבית, ובמהרה גם מתה משעמום וגם היתה זקוקה לפרנסה, אז פנתה לאביה המסעדן וביקשה ממנו שיסדר לה עבודה כמוכרת סנדוויצ'ים, מלאכה בה עסקה בנעוריה.
וכך, אחרי שכבר הפכה לאורחת קבועה על השטיחים האדומים בקאן ובוונציה, מצאה עצמה הכוכבת עומדת מאחורי דוכן כריכים, חבושה בכובע מצחייה. לקוחות היו מעירים לה על דמיונה לשחקנית מ"כחול הוא הצבע החם ביותר", וכשענתה להם שזו היא עצמה, הם לא האמינו לה. "הרווחתי רק שמונה אירו לשעה, אבל זו היתה חוויה מדהימה", מסכמת השחקנית.
אך עד כמה שנהנתה מעולם הכריכים, מיד לאחר הלידה שבה אקסרקופולוס לקולנוע - ובשיא הכוח. בפסטיבל קאן במאי האחרון אפשר היה לראותה מככבת ב"סיביל"; שלושה חודשים לאחר מכן ניתן היה להתענג עליה ב"לחזור", שהוצג בפסטיבל ונציה; ובסוף השבוע האחרון עלה כאן "העורב הלבן", בו היא משתתפת גם כן. נוסף לכך, יש לה כבר שלושה פרויקטים טריים בקנה, שצפויים לצאת בעתיד הקרוב מאוד, והשחקנית ממשיכה לתפקד גם כאייקון אופנה, ובצד תפקידיה בסרטים משמשת דוגמנית ופרזנטורית למותגים המובילים בצרפת.
"העורב הלבן" הוא הסרט דובר האנגלית השני בו השתתפה, אחרי "הפנים האחרונות" המושמץ של שון פן. גם את הסרט הזה ביים קולנוען הידוע בעיקר כשחקן, רייף פיינס, והוא עוקב אחר צעירותו של רודולף נורייב, מי שהפך בסופו של דבר לאחד הרקדנים הגדולים אי פעם, אם לא הגדול שבהם. אקסרקופולוס מגלמת את קלרה סיינט, צעירה צ'יליאנית-צרפתייה שפיתחה עמו קשר אפלטוני עמוק ביותר, וסייעה לו לערוק מברית המועצות לצרפת בתחילת שנות השישים.
"הדמות הזו שונה ממני. למעשה, הפוכה לחלוטין", אומרת השחקנית. "לה יש קלאסה, עליי תמיד אומרים שאני וולגרית", מוסיפה הכוכבת, הידועה בשימוש שלה בשפה לא מתייפייפת, בחיתוך הדיבור המהיר שלה ובנטייתה לדבר בפה מלא אוכל, כפי שהוא עושה גם בריאיון זה, השישי שקיימתי איתה בשש השנים האחרונות.
מפריע לך שאומרים עלייך ככה?
"לאנשים הקרובים אליי לא היה נעים לקרוא עליי דברים כאלה, אבל לי אין בעיה להודות שאני לא אלגנטית במיוחד. אני לא מתכוונת להתנהג כמו מישהי אחרת כדי לרצות אחרים. כל עוד שאני נאמנה לאמת הפנימית שלי, אני שלמה עם עצמי".
בשש השנים שאנחנו מכירים, לא השתנית. השטיחים האדומים לא הפכו אותך לצינית.
"ציניות זה הדבר הכי גרוע בעולם. אני לא סובלת אנשים שמפזרים ארס להנאתם האישית בלבד. חוץ מזה, אני תמיד מזכירה לעצמי שהכל הוא רק משחק, תרתי משמע. הסרטים שאני עושה, הבגדים שאני מדגמנת, וכל האריזה והשיווק שלהם - זה לא יכול לשנות אותי, כי זה לא מהות החיים שלי וזה לא מציאות החיים שלי".
אז מה כן?
"להאכיל את הילד שלי. השאלות שמעסיקות אותי זה אם יהיה לי כסף לצאת איתו לחופשה, ומה אכין לו לארוחת ערב. כשהוא נולד, הבנתי שמה שאני עושה זה כבר לא משחק, אלא אמצעי לשלם חשבונות".
אבל זה רק ביזנס או עדיין גם פלז'ר?
"זה תענוג. אני אוהבת מאוד לשחק. אני אוהבת את זה שכל פרויקט הוא הרפתקה חדשה, שכל פעם אתה לומד משהו חדש. אני אוהבת לשחק דמויות שרחוקות ממני, כמו ב'העורב הלבן'. לשחק אותן זה כמו לפגוש מישהו שלא הכרת ולצלול לתוך העולם שלו".
ומה את לא אוהבת במקצוע?
"אני שונאת את זה שבגלל דברים טכניים, לפעמים צריך לשבת בצילומים במשך שעות ופשוט לחכות. אני גם שונאת את העובדה שבגלל הפרסום, אתה בעצם מזמין אנשים לשפוט אותך".
המפגש הראשון שלנו היה לפני שש שנים, אחרי הבכורה של "כחול הוא הצבע החם ביותר". כל כך הרבה דברים קרו מאז, זה נראה לך כמו שש שנים או כמו שלושים שנה?
"זה נראה קרוב וגם רחוק. הקשר שלי לסרט הזה מוזר. מצד אחד, לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי בלעדיו. מצד אחר, אני גם מנסה לבנות את עצמי במנותק ממנו. למדתי כבר שכולם תמיד יזכרו לי את סצינות הסקס משם, את העירום ואת כל השערוריות מסביב. אין טעם לנסות להילחם בכך. פשוט צריך להשלים עם זה".
את מרגישה לפעמים שדברים קרו מהר מדי?
"אמא שלי אומרת לי את זה - שגדלתי מהר מדי, שאני עובדת מהר מדי, שאני חיה מהר מדי. למען האמת, מה שהכי ביגר אותי זה שהפכתי לאמא בעצמי. מה שהכי חסר לי זה התמימות. לעשות דברים בלי לחשוב על ההשלכות. אבל מה שקרה, קרה".
ב"לחזור", זו בעצם הפעם הראשונה שאת משחקת אמא, ואיתך מככב בן ילד שש שזו הופעתו הקולנועית הגדולה הראשונה. איך היה לעבוד איתו?
"אני מאוד אוהבת לשחק בסרט עם ילדים. אין להם אגו, הם מאוד אמיתיים, והם חיים בהווה. הם לא מתעסקים בשדים של העבר וגם לא בדאגות של העתיד, רק בכאן ועכשיו, ואתה לא צריך להסביר להם כלום, פשוט להיות. יש להם את האמת של הרגע".
השחקנית לודבין סנייה אמרה לי לא מזמן שהצטלמה לראשונה בחייה לסרט לכל המשפחה כי רצתה להופיע בסרט שגם הילדות שלה יכולות לראות. יש בך רצון דומה?
"כן! כן! כן! זה החלום שלי. אני רוצה לעשות איזה 'מלך האריות' או משהו, שגם הבן שלי יוכל לראות. הרי את 'כחול הוא הצבע החם ביותר' לא אראה לו. אני מתה לדובב באיזה סרט אנימציה".
יש לך שם משפחה שמעיד על המוצא היווני של משפחתך. יש לך קעקוע בערבית. לבן שלך קוראים ישמעאל ואבא שלו שחור. את ודאי לא אדישה להתעצמות של האיסלמופוביה ושל הימין הקיצוני בצרפת, בהנהגת משפחת לה-פן.
"אתה יודע, יש דבר אחד שאני לא מבינה - איך זה שאף פעם לא ניסו לרצוח את ז'אן-מרי לה-פן? רצחו את ג'ון לנון, רצחו את מרטין לותר קינג, אבל אותו לא? מישהו שמפיץ כל כך הרבה שנאה, שמשסה את כולם בכולם, שנוטע מחשבות מסוכנות באנשים. המפלגה של לה-פן, החזית הלאומית, היא אחת הסכנות הכי גדולות שיש. בבחירות האחרונות, כשלרגע נראה היה שהם באמת עולים לשלטון, פחדתי מאוד".
ב-2022 שוב יהיו בחירות לנשיאות. כרגע מרין לה פן עומדת על 45 אחוז תמיכה בסיבוב השני.
"אז אני אעזוב את צרפת"
לאן?
"לברזיל"
גם שם לא משהו.
"לא, האמת שאני אישאר. ואני אחנך את ישמעאל להיות גאה במה שהוא, במה שאנחנו, גאה בשם שלו. כשהתחלתי לשחק, רצו שאחליף את שם המשפחה שלי, כי הוא ארוך מדי וזר מדי. אמרתי 'בחיים לא'".
איזו מין ילדה היית?
"הייתי מדברת כל הזמן. בלה בלה בלה. הייתי מאוד קשורה לחברים ולחברות שלי וכל הזמן ביליתי איתם בחוץ. ההורים שלי שאלו אותי למה שלא אביא אותם הביתה לשחק איתם. עניתי להם שזה לא שווה, כי בבית אין את ההרפתקאות שיש בחוץ".
אם היית יכולה לדבר עם אדל הילדה, מה היית אומרת לה?
"מי היה מאמין? לא האמנתי שכל זה יקרה לי. אני זוכרת עוד שהייתי בתיכון, וחלמתי להפוך לכוכבת אבל הייתי בטוחה שלא אצליח, ועדיף להתמקד בלימודים".
עשית עד עכשיו בעיקר סרטים רציניים וכבדים.
"כולם שואלים אותי כל הזמן למה אני לא עושה קומדיות, אז הנה יש לי תשובה - אני הולכת לשחק בקומדיה החדשה של קוונטין דופווה".
הא הוא נהדר, אחד הבמאים הכי הזויים שיש.
"כן, אבל אני קצת מפחדת. זה קשה לשחק בסרט קומי. אתה צריך לעשות כאילו שאתה לא מתאמץ להצחיק. כשג'ים קארי עושה קומדיה הוא לא מנסה להצחיק, הוא פשוט הוא עצמו".
בינתיים יצא לך לעשות הרבה סרטים שעוסקים באהבה. מה זה אהבה מבחינתך?
"אני חושבת שבכולנו יש כל כך הרבה אהבה, כל כך הרבה. אני מזל עקרב, אז הרגשות אצלי תמיד מאוד אינטנסיביים ומעורבים. כשאני מקנאה אני לא מחצינה את זה כי אני גאה מדי להודות. אני מאוד אוהבת אנשים ובעיקר אוהבת אותם בגלל הפגמים שלהם ומה שדפוק בהם. אני גם אוהב את הפגמים שלי".
מה פגום בך?
"הכל. השיניים שלי, האף שלי, העובדה שיש לי קימורים. אני לא אוהבת את השיער שלי, אבל לא אשנה בעצמי דבר".
יש לך הרגלים רעים?
"אני מעשנת כל הזמן, כמו שאתה יודע....אבל לפחות אני לא שותה ולא עושה סמים".
"סיביל" בכיכובך עוסק בפסיכולוגיה. זה נושא שאת נמשכת אליו? הלכת לטיפולים?
"פסיכולוגים? בשביל תרפיה אני מעדיפה פשוט לאכול".
לאכול מה?
"פסטה".
כמו בסצינה ההיא ב"כחול הוא הצבע החם ביותר".
"אתה רואה, זה תמיד חוזר לזה".
