פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      20 המיני-סדרות של העשור

      צילום: יח"צ, HBO

      לפני שנתחיל במצעד סדרות העשור, כאלה שהתפרסו על פני מספר שנים ועונות, קבלו את מצעד המיני-סדרות. כמו הרבה דברים בטלוויזיה הצפופה של ימינו גם הן זכו לעדנה בעשור הזה, שטפו את המסך בהמוניהן ואפילו זכו למיתוג מחודש: סדרות מוגבלות

      העשור החולף - בעיקר בחלקו השני - הציג פריחה בערך בכל דבר בטלוויזיה, ומיני-סדרות (או סדרות מוגבלות, כפי שמשום מה התחילו לקרוא להן) הן אחד המדיומים הבולטים שלבלבו במהלכו. לא רק בקונספט המוכר של מעשייה אחת המגוללת במספר פרקים מוגבל, אלא כזה שחוזר בגלגול חדש והופך לסדרת אנתולוגיה עם סיפור טרי ודמויות חדשות. יש הבדל בין סדרות שמספרות סיפור לאורך שנים לבין כאלה שמוגבלות מטבען למספר פרקים מתוכנן מראש, וזאת הסיבה להפרדה בין הסדרות שלהלן לאלה שיגיעו במצעד העשור. לעתים, כי רימינו קצת, מדובר גם בסדרות שתוכננו לרוץ זמן רב אבל נאלצו לסיים את הסיפור שלהן כי בוטלו בטרם עת. גם במקרה כזה יש חשיבות לאופן שבו יצירה קצרה ומוגבלת בזמן עומדת בפני עצמה.

      הנה עשרים המיני-סדרות הטובות של העשור, על פי וואלה! תרבות.

      הסדרה "קוורי", Quarry (יח"צ , סינמקס)
      כולל את אחת מהסצנות המדהימות בעשור הזה בטלוויזיה. "קוורי" (צילום: יח"צ)

      20. מטורף

      שם מקורי: Maniac
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2018

      חלומות היו מאז ומתמיד כר פורה עבור יוצרי טלוויזיה. באמצעותם הם הצליחו לברוא יקומים שלמים ומלאי פרטים, שחורגים לחלוטין מהמקובל בעולם האמיתי, ובתוך כך לחקור את הפסיכולוגיה של הדמויות. במרכזה של "מטורף" נמצא ניסוי שמעמת את הנבדקים עם הרגעים העצובים של חייהם ועם הכאב שחוו. כך כמעט כל פרק הוא הרפתקה מבדרת חדשה, כששני הגיבורים, אוון ואנני, מוצאים את עצמם בשלל זהויות שונות לאורך הסדרה.

      אי אפשר שלא להתפעל ממה שבורא כאן הבמאי קארי פוקונגה: בתוך שלל עולמות פנומנליים משלל ז'אנרים, הוא מצליח אט אט ובחישוב ליצור סדר בעלילה סבוכה ולפעמים קופצנית, הדורשת יד בוטחת שתאחוז בידיהם של הצופים לאורך המסע הזה. לפעמים זה נעשה בעדינות מחניקת גרון, פעמים אחרות באלימות גרוטסקית, רוב הזמן עם ממד קומי מאזן ותמיד מעניין ומלבב. וכמו שפוקונגה אוהב, גם יש סצנת אקשן ארוכה ונהדרת בטייק אחד בלבד. אף שהביזאריות עלולה להתיש את חסרי הסבלנות, ככל שאנני ואואן עצמם חוקרים את נפשם, מתירים סבך אחר סבך, כך "מטורף" כולה נעשית יותר קוהרנטית, קתרטית ומתגמלת.

      טריילר הסדרה "מטורף", "Maniac", אמה סטון, ג'ונה היל (יח"צ , נטפליקס)
      אי אפשר לא להתפעל. "מטורף" (צילום: נטפליקס)

      19. קוורי

      שם מקורי: Quarry
      רשת: Cinemax (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2016

      בואו נתחיל מהסוף: הפרק האחרון של "קוורי" כולל את אחת מהסצנות המדהימות בעשור הזה בטלוויזיה. לא ניכנס לפרטים כדי לא להרוס למי שטרם צפה - וכדאי מאוד שתצפו - אבל מדובר בסצנה מסעירה, מהפכת קרביים ומוחצת לב, שנמשכת תשע דקות ומצולמת בשוט אחד בלבד, ללא קאטים.

      זו פסגת היצירה של יצירה טלוויזיונית שהיתה מצוינת לכל אורך שמונת פרקיה. אולי מפני שהיא מבוססת על ספר, היא מותירה מן הרגע הראשון את הרושם שהיא מחושבת. הדמויות בה מנומקות, מקורקעות, המניעים שלהן אמיתיים. כשמישהו עושה משהו אסור במחשכים זה לא כדי שאדם אחר ייכנס ויפתיע אותו, אלא כדי לעבות את הפסיכולוגיה שלו. זה למעשה הנושא המרכזי של הסדרה - המחיר המנטלי שנגבה מגיבור הסדרה, מאק, גם כחייל משוחרר שראה זוועות ונאלץ להשתתף בטבח בחפים מפשע, ומרעייתו ששמחה לקבל אותו בחזרה עד שהכל משתבש. העוגן הזה מאפשר גם לרגעים ולדמויות כאילו יותר מופרזות, כמו "הברוקר", להתקבל כחלק סביר מהמארג הכללי (אף כי לאורך העונה גם הוא מתברר כדמות אנושית ואמינה), ולקטעי האקשן והמתח להקנות תחושה של סכנה וסיכון הן לגוף והן לנפש.

      אם בכל זאת אתם רוצים לצפות בסצנה המדוברת מהפרק האחרון, הנה היא כאן במלואה. זה לא ממש ספוילר עלילתי, כי היא ממחישה משהו שמדברים עליו כבר מהפרק הראשון, אבל היא חסרה את הבילד-אפ הרגשי עבור מי שלא צפה.

      18. פלינט, מישיגן

      שם מקורי: Flint Town
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2018

      אין הרבה ערים שמגלמות את הדעיכה האמריקאית יותר מפלינט שבמישיגן. אחת הערים העניות, האלימות ומוכות הפשע של ארה"ב סבלה מנטישה של תושבים רבים, ומי שנותרו מאחור היו אלה שלא יכלו להרשות לעצמם לעזוב. רובם שחורי עור. ולכל הצרות הללו נוסף זיהום המים בעיר בעופרת רעילה, שהפכה אותם ללא ראויים לשתייה. לא פלא אם כך שהסדרה מביטה על העיר דרך עיניהם של השוטרים המקומיים, שמתמודדים עם בעיות נפיצות בתנאים בלתי אפשריים, בעודם מסכנים את חייהם כדי להגן על הקהילה המסוכסכת.

      "פלינט, מישיגן" עוקבת אחר האנשים המושמצים האלה ומאנישה אותם, לטוב ולרע. כולם משתפים את דעותיהם באגביות ובגילוי לב באופן שלא מצפים לו מאנשים האמורים לשוות ארשת ניטרלית מול המצלמות, עדות להיטמעות של יוצרי הסדרה בחיי היומיום של האנשים האלה. לצד הפטרולים ברחובות המצלמה מצטרפת אליהם גם בבתיהם וברגעים אישיים, שקטים ואינטימיים. במקביל היא מקפידה להציג את הייאוש של תושבי העיר מיכולתה של המשטרה להגן עליהם. המראות של הסדרה לבדם אומרים הכל. פיוטיים להפליא כשם שהם לעתים איומים, עמוסים בצילומים מרהיבים ובנופים אורבניים ופרבריים המחזירים את האורות הכחולים-אדומים של הניידות. כרוניקה אסתטית של החבל הנקרע והנר הכבה.

      טריילר לסדרה פלינט מישיגן של נטפליקס, Flint Town (יח"צ)
      ייאוש. "פלינט, מישיגן" (צילום: נטפליקס)

      17. בשורות טובות

      שם מקורי: Good Omens
      רשת: אמזון פריים וידאו
      שנה: 2019

      הקלאסיקה הספרותית המודרנית של ניל גיימן הגיעה אל הטלוויזיה באמצעות עיבוד שלו עצמו. גיימן כתב את כל ששת פרקי המיני-סדרה, מה שמסביר את ההצלחה הגדולה שלה לשמור על הרוח המקורית. הטון המבודח, הקודר והפנטסטי של הספר נבלע בשלמות בעולם היפהפה ושופע הדמיון שבוראת הגרסה הטלוויזיונית. לצד ההצלחה הוויזואלית, גם העיבוד הטלוויזיוני מפרק בשיטתיות את הדיכוטומיה הדתית המוכרת כל כך בין בני האור לבני החושך, תוהה אם הכל באמת שחור ולבן.

      אבל אלה השחור והלבן שבחזית, השד קרולי (דיוויד טננט) והמלאך אזירפל (מייקל שין), שחשובים באמת, נשמת אפה של הסדרה. כמו בספר כך גם על המסך, סיפור האהבה האפלטוני (או שלא) בין שני החברים מזין את השתלשלות האירועים והדמויות של "בשורות טובות". שין וטננט מצליחים לטעון כל אחד את דמותו בשלל ניואנסים קטנים וגדולים של חמלה ושל חמדנות, של דאגה ושל נקמה, ומתוכם נוצרת חברות אמיצה ואמינה, שההיסטוריה שלה מייצרת את אחד מרגעי השיא של הסדרה כולה.

      (אילן קפרוב)

      הסדרה בשורות טובות, מייקל שין, דיוויד טננט (יח"צ , אמזון פריים וידאו)
      עולם יפהפה ושופע דמיון. "בשורות טובות" (צילום: אמזון פריים וידאו)

      16. לא ייאמן

      שם מקורי: Unbelievable
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2019

      בלתי אפשרי להישאר אדישים לנוכח הסיפור האמיתי שמגוללת "לא ייאמן", סיפורה של מארי, נערה בת 18 (קייטלין דיבר, "חורשות את הלילה") שנאנסת בדירתה. היא מתלוננת במשטרה, אבל הבלבול הניכר שלה והתנהגותה גורמים לכולם לחשוב שבדתה את הסיפור מלבה. היא מאולצת לחזור בה מתלונתה. סיפור נוסף שמגולל במקביל מתרחש כשנתיים אחרי כן, אז שתי בלשיות (טוני קולט ומריט וויבר) חוקרות מקרי אונס סדרתיים שדומים למה שאירע למארי.

      סיפור החקירה הופך את "לא ייאמן" לסדרה בלשית מעניינת ואפקטיבית, כולל שתי שחקניות מעולות שמגלמות בלשיות מעולות, בעלות גישות נבדלות לעבודה שלהן ולחייהן הפרטיים, אבל דומות בחריפות שכלן ובאינטליגנציה הרגשית שלהן. אבל עיקר כוחה של הסדרה טמון בקייטלין דיבר. היא מגלמת את מארי בפגיעות רבה, ובכל זאת במינוריות הממחישה כי תלאות חייה של דמותה עד כה לימדו אותה כי כל מה שנותר לה זה להתמיד ולצלוח. בשילוב הזה טמון ייחודה ותבונתה של "לא ייאמן" - חלקיה מאזנים אחד את השני. סיפורה של מארי טוען את הצפייה בזעם ובחמלה שמושכים אותה קדימה, מגדירים אותה, והחקירה המשטרתית מפיחה תדיר את התקווה שהאמת תצא לאור.

      הסדרה "לא יאמן", "Unbelievable", קייטלין דיבר (יח"צ , נטפליקס)
      עיקר הכוח טמון בה. קייטלין דיבר, "לא ייאמן" (צילום: נטפליקס)

      15. חסרי מוח

      שם מקורי: Braindead
      רשת: CBS (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2016

      "חסרי מוח" מתרחשת בוושינגטון של ימינו, ומשהו מוזר מתרחש בה: רבים מהפוליטיקאים משני הצדדים הופכים להיות הרבה יותר קיצוניים ומיליטנטיים בדעותיהם. ההתרחשות הזו מתחילה בערך כאשר לורל (מרי אליזבת' ווינסטד החמודה, "פארגו") מתחילה לעבוד כמתאמת אזרחת עבור אחיה, מצליף הרוב בסנאט. כשהיא מבחינה בדברים המוזרים היא חוברת אל רופאה מקומית ואל גאון מוזר כדי להבין מה קורה. ומה שקורה, ואנחנו הצופים יודעים זאת מיד בהתחלה, זה שישות חיזרית משתלטת על מוחותיהם של הפוליטיקאים - בלי לחסוך במראות וקולות גרוטסקיים, יש לציין - ומשסה אותם זה בזה.

      הסדרה שיחקה על התפר של כמה וכמה ז'אנרים, ובכל זאת הצליחה באגביות ובקלילות - למראית עין - לספק יצירה מענגת. היא הציגה לא מעט דברים שכבר ראינו בעבר, כולל השילוב בין קומדיית מד"ב לסאטירה פוליטית (למשל "הפלישה ממאדים" של טים ברטון). היא חצבה לה מקום משלה, בלי יומרה יוצאת דופן ובעיקר בלי לקחת את עצמה ברצינות. רוברט ומישל קינג, יוצרי "האישה הטובה" ו"הטובות לקרב", ניסו ליצור כאן סדרת מד"ב שתסטה קצת מהשטאנץ הקבוע שלהם של סדרות משפטיות פוליטיות. הצליח להם בגדול.

      חסרי מוח (יח"צ)
      יצירה מענגת. "חסרי מוח" (צילום: יח"צ)

      14. חפצים חדים

      שם מקורי: Sharp Objects
      רשת: HBO (שודרה בישראל ב-HOT, yes וסלקום TV)
      שנה: 2018

      העיבוד של מרטי נוקסון ("באפי קוטלת הערפדים", "UnREAL") לספרה באותו שם של גיליאן פלין ("נעלמת") הוא מעשיית רוחות רפאים בלי רוחות רפאים, לפחות לא במובן המוכר שלהן. יחד עם זאת הדמויות רדופות ללא ספק והכל נגוע בשכול. הסדרה עוקבת אחר עיתונאית צעירה (איימי אדמס) שהשתחררה לא מכבר ממתקן אשפוז פסיכיאטרי וחוזרת לבית ילדותה הקודר, בו מתגוררים אמה האיומה (פטרישה קלרקסון), אביה החורג והנרפה אלן ובתם המשותפת בת ה-14, אחותה למחצה.

      רוחות העוועים והזכרונות שמלווים את הדמויות הם הזדמנות פז עבור הבמאי הנפלא ז'אן-מארק ואלה ("שקרים קטנים גדולים") לעשות את מה שהוא כל כך אוהב. הבימוי שלו מאופיין תמיד בעריכות מהירות השוזרת זו בזו סצנות קצרות המתאגדות לכדי הלך נפש. ב"חפצים חדים" הגישה הזו מעצימה מאין כמוה את הצמרמורת, את תחושת האפלה המזדחלת מתחת לעור. החפירה הזו בילדות מייצרת כמה רגעים דרמטיים מדהימים ממש לאורך העונה, ובשעות הכושר היא מציפה אל פני השטח אמיתות שמבהירות מדוע הן לבה של הסדרה. יצירה רבת עוצמה שהמושג "אפקט מצטבר" כמו נולד בשבילו.

      הסדרה חפצים חדים של HBO, איימי אדמס (יח"צ , HBO)
      רוחות. "חפצים חדים" (צילום: HBO)

      13. צ'רנוביל

      שם מקורי: Chernobyl
      רשת: HBO (בישראל ב-HOT, yes וסלקום tv)
      שנה: 2019

      הדקות האחרונות ומלאות התקווה של הסדרה המעולה "כוכב הלכת המופלא" מציגות את העיר צ'רנוביל כפי שהיא בימינו. העיר האוקראינית פונתה אחרי הפיצוץ הגרעיני בה ב-1986 ונקבע כי במשך אלפי שנים האזור יהיה רעיל לבני אדם. עם הזמן הבניינים המיותמים נכבשו על ידי הטבע הפראי. 30 שנים אחרי שציפורים נפלו מהאוויר, כפי שמציג פרק הפתיחה של "צ'רנוביל", חיות בר הפכו את העיר למשכנן ומשגשגות בה.

      ואם יש משהו ש"צ'רנוביל" מיטיבה לתאר זה עד כמה בני האדם חדלי אישים, ועד כמה זה לא דבר רע שבעלי חיים ישתלטו על העיר הנטושה. תיאור התמודדות של המשטר הסובייטי עם האסון מדגיש את רמות ההכחשה המקוממות של האחראים למחדל, שכשלו הן במה שהוביל לאסון והן במה שקרה אחריו. האנשים הפשוטים - מהנדסים, עובדי כור, מכבי האש, האזרחים מסביב - היו אלה שצריכים לשלם על הטעויות של הבכירים. עוד ועוד רגעים מראות מחרידים נערמים ככל שהסדרה מתקדמת. עובדי כור שמקריבים את חייהם במודע כדי למנוע פגיעה גדולה יותר. אנשים שמשימתם היא להרוג כלבים וחתולים כדי שלא ינדדו ויפיצו עוד יותר הקרינה. החיילים שעליהם לנקות גרפיט קטלני מגג הכור.

      שיאה של "צ'רנוביל" מגיע בפרק האחרון, שבו מעידים הגיבורים במשפט על אוזלת היד של המשטר הסובייטי. הוא חותם דרמה מרתקת ומייאשת על האופן שבו ממשלות מתחפרות בעמדותיהן ומסרבות לשעות לאזהרות המדע, מה שהופך אותה לרלוונטית להחריד גם שלושה עשורים אחרי האסון.

      הסדרה צ'רנוביל, ג'ארד האריס, סטלן סקארסגרד (יח"צ , HBO)
      רלוונטית להחריד. "צ'רנוביל" (צילום: HBO)

      12. כשהם רואים אותנו

      שם מקורי: When They See Us
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2019

      הסדרה של אווה דוברניי הפכה לאחד האירועים החשובים בטלוויזיה השנה, כמו גם לאחת הסדרות הנצפות של נטפליקס בארצות הברית ב-2019. זה קרה כי הנושא שלה חשוב מאוד - סיפורם של הנערים שנודעו כ"חמישיית סנטרל פארק", הופללו על לא עוול בכפם באונס ותקיפה אלימה של צעירה בסנטרל פארק, ונכלאו למשך שנים. חשוב זה טוב, אבל "כשהם רואים אותנו" מצליחה להיות יותר מזה. היא מעבירה את העוצמות המדהימות של העוול, ובמקביל מאנישה את גיבוריה, הנערים, באמצעות בימוי שנוהג בהם ברכות ובחמלה.

      כל זה מגובה על ידי משחק נפלא, שמקורו בליהוק נוטה לשלמות. בקרב המבוגרים ניתן למצוא אישים כבדי משקל כמייקל קנת' וויליאמס ("הסמויה"), פליסיטי הופמן ("עקרות בית נואשות"), ג'ון לגוויזמו ("דרכו של קרליטו") ו-ורה פרמיגה ("בייטס מוטל"), אבל הכוח הגדול באמת בקאסט, ובכלל ב"כשהם רואים אותנו", הוא השחקנים הצעירים. כליל האריס ("קאסל רוק"), אסנטה בלאק, אית'ן הריס, מרקיס רודריגז וג'ארל ג'רום ("אור ירח") כל כך שובי לב בתפקידי הנערים, מפיחים בהם תועפות אנושיות, טוּב ועומק - הם לבדם מספיקים כדי שנצדד בחמישיה הזו ונתעב את כל מי שבא להרע להם. ג'רום בפרט מפגין כישורים מדהימים בפרק האחרון, ולא בכדי זכה עליו בפרס האמי.

      "כשהם רואים אותנו" של נטפליקס, אסנטה בלאק (יח"צ , אצושי נישיג'ימה, נטפליקס)
      יותר מחשובה. "כשהם רואים אותנו" (צילום: נטפליקס)

      11. Gap Year

      רשת: E4 (לא שודרה בישראל)
      שנה: 2017

      הקומדיה של ערוץ E4 הבריטי ("יומן השומן", "סקינס", "מיספיטס") אמנם קלילה ושולית, אבל עד היום אני נזכר בה מדי פעם בערגה, וזה אומר המון. היא עוקבת אחר מספר תרמילאים שדרכיהן מצטלבות במהלך טיול באסיה. שון ודיל הם שני חברים בריטיים שמגיעים לסין כדי לטייל, עד שמתברר שאחד מהם הסתיר מהשני את המטרה האמיתית להגעתם לשם. בהיותם בסין הם פוגשים בגרג, גבר בריטי עולץ, חסר טקט ורודף שמלות לשווא (משפט פתיחה: "אני מאנגליה, ארצה של אדל"), ובשתי חברות אמריקאיות המטיילות ביחד. מיי הקפדנית ממוצא סיני באה לבקר את קרוביה, ואילו אשלי הלבבית וחובבת הכיף מתלווה אליה ומגלה עד כמה המקומיים אוהבים זרות בלונדיניות. מה שמתחיל עבור כולם כחופשה קלוקלת בעלת פוטנציאל להשתבש אפילו יותר, הופך למסע משותף מהנה של גילוי עצמי.

      כבר מהסצנה הפותחת את הסדרה, שבמסגרתה מקבלים שון ודילן אזהרה מכתבת תיירות על השיממון שהם צפויים להיתקל בו בסין, ניכר שמדובר בסדרה פיקחית, מצחיקה ושנונה. זה אכן בדיוק מה שמגיע גם לאחר מכן. החיוך כמעט לא מש מהפרצוף לאורך הצפייה בה, לא רק כי היא מאוד משעשעת, אלא כי היא מקסימה באנושיותה. גם זו של הגיבורים - כולל של דמות העשויה להיות מופרזת, כמו גרג - וגם של המקומיים; "Gap Year" מקפידה להציג את התרבות שלהם בגוונים רבים, בלי להתנשא או ליפול לסטריאוטיפים גסים. המוזיקה המקומית המגניבה (בכללה גם חידושים נוכריים לשירים מוכרים) וצילומי החוץ המרהיבים של נופי ארצות זרות, מעבירים מצוין את החוויה הזו של פעם בחיים.

      הסדרה Gap Year (יח"צ)
      קלילה ושולית, אבל בלתי נשכחת. "Gap Year" (צילום: E4)

      10. ארץ פראית מאוד

      שם מקורי: Wild Wild Country
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2018

      סיפורה המדהים של הכת שהתגבשה ב-1981 בעיירה הזעירה אנטלופ באורגון. אנשים זרים ומוזרים החלו להסתובב העיירה ורכשו חווה ענקית במחוז שעליה הקימו את המרכז החדש שלהם, "ראג'נישפורם", ודגלו בחיים שיתופיים, אהבה חופשית, ושילוב יוצא דופן בין מזרח למערב - מצד אחד מדיטציה ומצד שני חומרנות. הדברים האלה עמדו בניגוד גמור לערכים הנוצריים הצנועים והטובים שאנשי אנטלופ דגלו בהם, כך שקל להבין מדוע נוכחותה של "כת הסקס" הפריעה להם. הם לא העלו על דעתם מה הולך להגיע בשנים שלאחר מכן.

      בששה פרקים מבדרים להפליא חוזרת הסדרה אל המקרה הנשכח הזה בתולדותיה של ארה"ב, עת הגורו השנוי במחלוקת בהגואן שרי ראג'ניש הקים עיר אוטופית במדבר והוביל לקונפליקט אדיר עם המקומיים. החיכוך הזה הביא למתקפת הטרור הביולוגי הראשונה בתולדות ארה"ב, מקרה ההאזנות הבלתי חוקיות הכי גדול אי פעם, ואף לאוסף מכוניות הרולס-רויס הגדול ביותר בעולם. זה נשמע מהמם על הנייר, זה מהמם אפילו יותר על המסך. פרק אחרי פרק, לפעמים סצנה אחר סצנה, נחשף עוד מהלך שערורייתי של אחד הצדדים - בעיקר של הראג'נישים - שסוחט קריאות תדהמה. אם תקחו דרינק בכל פעם שמישהו על המסך אומר את המילה "ביזאר", קרוב לוודאי שתסיימו עם הרעלת אלכוהול. בונוס: מא אנאנד שילה, אחת הדמויות הבלתי נשכחות של העשור הזה בטלוויזיה.

      "ארץ פראית מאוד" של נטפליקס, אושו, בהגואן שרי ראג'ניש, מא אננד שילה (יח"צ , נטפליקס)
      בלתי נשכחת. מא אנאנד שילה, "ארץ פראית מאוד" (צילום: נטפליקס)

      9. הג'ינקס

      שם מקורי: The Jinx
      רשת: HBO (שודרה בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV)
      שנה: 2015

      הסדרה שפתחה את הדלת לשטף של יצירות דוקו-פשע-אמיתי בעשור הנוכחי עדיין נוצצת כאחת החשובות שבהן, לצד "להפוך אדם לרוצח". "הג'ינקס" התחקתה אחר המולטי-מיליונר רוברט דרסט, שלאורך חייו היה חשוד בשלושה מעשי רצח שונים ואשמתו מעולם לא הוכחה. הטוויסט הנורא שבסוף הסדרה הוא הדבר שכולם זוכרים ממנה, כמובן, ואפשר רק לקנא במי שצפה בה בלי לדעת איך היא עומדת להסתיים - מה שהיה קשה בהתחשב בעובדה שדרסט נעצר יום לפני שידור הפרק האחרון.

      אבל גם בלי קשר לכך מדובר ביצירה מעולה. הראיונות המקיפים, חומרי הארכיון, השחזורים המינוריים, העיצוב האלגנטי, המוזיקה הנהדרת, העריכה המושלמת, הבנייה האיטית והמחושבת אל הקליימקס - הכל הופך את "הג'ינקס" ליצירה המצוינת שהיא. יצירה דוקומנטרית אקטיבית ומקיפה שמול המצלמות חתרה וחקרה לאורך שנים כדי להגיע אל האמת, עד שאכן הצליחה בכך.

      הג'ינקס פרק 2 (yes)
      חתרה אל האמת והגיעה אליה. "הג'ינקס" (צילום: HBO)

      8. וולף הול

      שם מקורי: Wolf Hall
      רשת: BBC (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2015

      העיבוד בן ששת הפרקים לספריה של הילרי מנטל מתמקד אמנם ביועצו של הנרי השמיני, תומס קרומוול (מארל ריילנס, "גשר המרגלים"), אבל המלך ההולל הוא הכוכב הגדול שלו. עלילת הספרים והסדרה מתרחשת באנגליה בתחילת המאה ה-16 כאשר הארץ עומדת על סף אסון. אם המלך ימות בלי יורש זכר, הממלכה עלולה להיקרע לגזרים במלחמת אחים. לפיכך רוצה הנרי השמיני (בגילומו של דמיאן לואיס, "הומלנד") לבטל את נישואיו לקתרינה מאראגון שנמשכו עשרים שנה ולהתחתן עם אן בולין (קלייר פוי בתפקיד מלכותי טרום-"הכתר"), למרות התנגדות האפיפיור והתנגדותם של רוב שליטי אירופה. לתוך המבוי הסתום הזה נכנס תומס קרומוול, בנו של נפח אלים שעלה מאשפתות ונהפך לעורך דין, בריון שנון, שופע קסם ופוליטיקאי גאוני, שהתקשח בגלל האובדן הקשה שספג בחייו האישיים.

      עיקר חוזקה של "וולף הול" טמון בהופעה האדירה, המרגשת והפנומנלית של ריילנס. האיש גילם את קרומוול בשלמות, בין אם הוא עומד כשווה ואינו נסוג גם בפני שועי עולם שיכולים בקלות להביא לעריפת ראשו, בין אם הוא מקסים עם משפחתו ובין אם הוא מתחכך עם פשוטי העם שמקרבם הגיע. זוהי הגאונות של המיני-סדרה ושל מנטל עצמה - יצירה שעורפים בה ראשים ומתים בה בני משפחה, אבל עיקר הדרמה בה רגשי ועוסק בנאמנות, כבוד ושאר מאוויים אנושיים.

      סדרת ה- BBC וולף הול – Wolf Hall, עונה ראשונה, 2015 (יח"צ , Company Pictures/Playground Entertainment for BBC 2015 באדיבות yes)
      מרגש ופנומנלי. מארק ריילנס, "וולף הול" (צילום: BBC)

      7. חסרי אלוהים

      שם מקורי: Godless
      רשת: נטפליקס
      שנה: 2017

      יש ממד אפי, נצחי, תנ"כי, במערבון של נטפליקס - סיפורם של שני יריבים מרים שהיו בעבר בני ברית, דרמת נקמה קלאסית המתגלגלת אל עיירה שכמעט כל גבריה מתו והותירו מאחור אלמנות ויתומים. גם ברגעים השקטים של "חסרי אלוהים" יש עוצמה אדירה. האובדן והאבל נוכחים אצל כל דמות ודמות, הסדרה לופתת ועוכרת שלווה, ממגנטת ומפחידה עד מחנק - ואז החל מהפרק השלישי נכנסים פתאום שקט וחסד חיוניים שכמו נשכחו עד אז, יש לפתע הפוגה לנשימה ולנשמה. רגעים פרוזאיים ומקסימים של אילוף סוסים, לימוד קרוא וכתוב וכינור, אהבה צעירה בלתי אפשרית וכן הלאה.

      "חסרי אלוהים" שופעת רגעים מדהימים ומסעירים, כתובה יפהפה, מצולמת נפלא ומשוחקת על ידי קאדר שחקנים כה מצוין (שכולל בין היתר את ג'ק אוקונל, ג'ף דניאלס, מישל דוקרי, מריט וובר וסקוט מקניירי) עד שקשה להתיק ממנה את המבט ואת המחשבה גם שנים אחרי הצפייה.

      טריילר חסרי אלוהים, Godless (יח"צ , Ursola Coyote)
      שופעת רגעים מדהימים. "חסרי אלוהים" (צילום: נטפליקס)

      6. הכוכב הכחול 2

      שם מקורי: Blue Planet II
      רשת: BBC (שודרה בישראל בכאן 11)
      שנה: 2018

      בעולם שמתעורר לאיטו מתוך האדישות למצב הסביבה, "הכוכב הכחול 2" היא הביטוי המושלם לסקרנות האנושית. הרצון לדעת ולהכיר את מה שקורה מעלינו ועמוק מתחתינו, לשמוע סיפורים, להכיר גיבורים ונבלים, מקומות ומינים. לחגוג עולם הולך ונעלם, לפני שיהיה מאוחר מדי. את כל אלה עושה הסדרה באמצעות אמנות הסיפור של דיוויד אטינבורו. אמן של ניואנסים, דרמה ומגוון, אטינבורו מפיח חיים בכל שנראה על המסך, מייצר הקשרים מופלאים ובונה מערכות יחסים מורכבות בתוך דקות ספורות.

      ואם אטינבורו אחראי על הקשר הרציונלי, הפסקול הדרמטי והסוחף של האנס זימר מביא עמו את הפן הרגשי. ישנם רגעים שבהם הפסקול מעלה את קצב דפיקות הלב, מבהיל, מצחיק, וכאלה שבהם הוא מייצר רגש רומנטי של ממש כלפי המתרחש לפנינו. וכשמוסיפים לכל אלה את גולת הכותרת, הצילומים עוצרי הנשימה, התוצאה היא קשת של ז'אנרים שמתערבבים אלה באלה באופן מושלם: אימה, הרפתקאות, הומור, רומנטיקה, אפילו מד"ב, לכולם יש מקום בממלכה שמתחת לפני המים, וגיבורי הסיפורים הללו יישארו אתכם עוד זמן רב.

      (אילן קפרוב)

      BBC

      5. מבוגר אחראי

      שם מקורי: Appropriate Adult
      רשת: ITV (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2011

      סמכו על הבריטים שייצרו יצירה בת שני חלקים ויקראו לה מיני-סדרה. אבל לא משנה איך תגדירו אותה, "מבוגר אחראי" מפעימה וממגנטת לכל אורכה הקצר מדי. סיפורה האמיתי של ג'נט ליץ' (אמילי ווטסון במשחק מעורר השתאות), עובדת סוציאלית שמונתה להיות 'מבוגרת אחראית' (תפקיד שנועד לטובת חשודים קטינים, או כאלה שמתעורר חשש כי הם אינם מבינים כדי הצורך את מה שהם ניצבים מולו) של פרד ווסט (דומיניק ווסט בתפקידו הטוב ביותר. אין קשר משפחתי), גבר שנחשד במספר רציחות והתעללויות, כולל של בתו, בני משפחה אחרים ונערות צעירות רבות.

      השרירותיות שבה ג'נט מושלכת אל נבכי החקירה הזו, שכבר החלה טרם הגיעה, מהממת ממש. בהדרגה ובטריוואליות כמעט בוטה נערמים הפרטים המצמיתים לכדי תמונה מפלצתית, ומה שמרתק בכך הוא שאנחנו הצופים נחשפים להם יחד איתה. ווסט והחוקרים נוהגים כמכרים ותיקים, בשעה שאצל אשת המשפחה הנורמטיבית ליץ', וכמוה אצל הצופים, הדם קופא בעורקים לנוכח עוד ועוד מידע שמגיע אלינו כלאחר יד. האגביות הזו כאילו מקבלת משנה תוקף עם התנהלותו המוזרה של ווסט, שבניגוד לכל רוצח סדרתי פסיכופת שאני זוכר על מסכי הטלוויזיה או הקולנוע, נראה כל הזמן כמו אדם רגיש ופגיע במיוחד.

      השחקנים גרפו בצדק פרסי בפט"א על תפקידיהם כאן, וחבל שלא גם הסדרה כולה, כי היא ראויה לכך מכל היבט. החל באופן המבריק שבו בחרה לספר את הסיפור וכלה בעריכה שהצליחה ליצור ציפיה וסערה כבר בדקות הראשונות. נוטה לשלמות.

      המיני-סדרה "מבוגר אחראי", דומיניק ווסט, אמילי ווטסון (יח"צ , ITV)
      מפעימה וממגנטת. "מבוגר אחראי" (צילום: ITV)

      4. אוליב קיטרידג'

      שם מקורי: Olive Kitteridge
      רשת: HBO (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2014

      נדיר להיתקל כבר מהרגע הראשון ביצירה שהכל בה נראה כה שלם, כשם שקורה ב"אוליב קיטרידג'". אולי כי המיני-סדרה מבוססת על ספרה זוכה פרס פוליצר של אליזבת סטראוט, המתאר את עולמם של תושבי העיירה קרוסבי, ניו אינגלנד. לאורך 25 שנה מתפרס הסיפור שמובא דרך עיניה של אוליב קיטרידג' (פרנסס מקדורמנד, "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"), מורה קשוחה למתמטיקה בחטיבת הביניים, אישה קשה, יש יאמרו אף מרה, לצד בעלה הנרי (ריצ'רד ג'נקינס, "עמוק באדמה"), הרוקח טוב הלב של העיירה, ובנם היחיד.

      25 השנים של הסיפור מנוקדים ברגעים המהדהדים זה לזה. רובים ביער, אישה חסרת אונים ששמלתה מופשלת למעלה, גרבוניה של אוליב כסמל לבושתה, תחליפים משפחתיים - אוליב מתקרבת אל איש שאינו בעלה ואל נער שאינו בנה, הנרי מוצא לו מעין בת ואהובה בדמותה של אחרת. כל זה לא נעשה בשביל לדכא או להתאבל, אלא כדי לשרטט בעדינות סיפור על משפחה ועל בני אדם ועל החיים. כל חייה של אוליב היא עמלה, גורפת, עודרת, מנכשת, קוטמת, צמיתה של עונות השנה. המחזוריות הבלתי כלה של הפרחים היא ההישנות האנושית. אנשים מתים ואנשים נולדים ובתווך יש חיים. כמה יפה.

      אוליב קיטרידג' (יח"צ)
      שרטוט עדין. "אוליב קיטרידג'" (צילום: HBO)

      3. Terriers

      רשת: FX (לא שודרה בישראל)
      שנה: 2010

      קצת רמייה להכניס את "Terriers" כי היא לא תוכננה במקור כמיני-סדרה, והצער על ביטולה צורב גם תשע שנים לאחר מעשה, אבל מדובר ביצירה שלמה בת 13 פרקים עם סוף מספק, ולכן היא לגמרי ראויה להימנות במסגרת הזו. דרמת הפשע של שון ריאן ("המגן") וטים מייניר ("אימה אמריקאית") זכתה לשם גרוע שגרם לאנשים לחשוב שמדובר בסדרה על כלבים ולא על שני חברים טובים - האחד שוטר בדימוס עם חיבה לטיפה המרה (דונאל לוג, "גות'האם") והשני פושע לשעבר (מייקל ריימונד-ג'יימס, "דם אמיתי") - שמשמשים כבלשים פרטיים בסאן דייגו בלי לטרוח להשיג רישיון, ויוצאים למלחמה נגד כוחות גדולים מהם.

      קרוב לוודאי שהתיאור הזה לבדו מספיק כדי לגרום לתנועה בלבו של מי שצפה בסדרה. על פניה "Terriers" הייתה עוד סדרה על בלשים פרטיים, אבל בעצם מקורית ומפתיעה כמעט בכל בחירה עלילתית שעשתה, ואגב כך מאוד שנונה ומותחת. יותר מכל, היה בה עומק שהוא בו זמנית גם מדכדך וגם מנחם. קסם שנובע מהחברות בין שני הגיבורים, האנק ובריט (מגובה בכימיה גדולה בין לוג לריימונד-ג'יימס). המלחמה שלהם נגד עסקנים מושחתים עתירי ממון הייתה תמיד מהולה במלחמה שלהם נגד עצמם, נגד ההיסטוריה רצופת השגיאות שלהם, שמנסה למשוך אותם לאחור. אבל הם חתרו קדימה, וזה מה שהפך אותה לכל כך אנושית וכל כך נפלאה.

      הסדרה Terriers, דונל לוג, מייקל ריימונד-ג'יימס (יח"צ , FX)
      איזה אובדן. "Terriers" (צילום: יח"צ)

      2. או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה

      שם מקורי: O.J.: Made in America
      רשת: ESPN (שודרה בישראל ב-yes, HOT וסלקום TV)
      שנה: 2016

      סרט המופת הדוקומנטרי זוכה אוסקר 2015, שודר במקור כסדרה בת חמישה פרקים במסגרת סדרת הדוקו-ספורט המשובחת "30 על 30". הסדרה מגוללת את עלייתו של כוכב העל הספורטיבי והתרבותי, או.ג'יי סימפסון, על רקע השינויים ההיסטוריים והחברתיים שעברה ארה"ב סביבו. במוקד עומד סיפורן של "שתי האמריקות": העשירה והפריווילגית, מול הענייה והזועמת. אלו שהלכו והתהוו מאז בקרע העמוק שהתהווה בחברה האמריקאית מאז בחירות 2016. בכך ביקשה הסדרה להימנע משחזור נוסף של קורות משפטו הנודע לשמצה של סימפסון.

      תחת זאת, היצירה הקרויה על שמו עוסקת בכריזמה הקטלנית שלו ובתוצאותיה המזוויעות, במטחנת הבשר של עסקי השעשועים ובהתמכרות לתשומת לב ולפרסום - אבל גדולתה טמונה בכך שהיא מביטה רחוק הרבה יותר. במרכזה ניצב שבר חברתי מדמם ונטול פתרון, שממשיך ללוות את האומה ששואפת להוביל את העולם החופשי. מי שחיפש עוד הסברים למהפך שהתחולל בארה"ב או בכלל לנפש המורכבת שפועמת בקרביה - ימצא את כולם ב"או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה". יצירה שעוסקת באומה שממשיכה לרדוף אחרי החלום, בעודה בורחת מהמחירים הקשים שמובילים אליו.

      (אילן קפרוב)

      או. ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה (יח"צ)
      מופת. "או.ג'יי סימפסון: תוצרת אמריקה" (צילום: יח"צ)

      1. הפסיפיק

      שם מקורי: The Pacific
      רשת: HBO (שודרה בישראל ב-yes)
      שנה: 2010

      "אחים לנשק" היא אחת הקלאסיקות הגדולות של HBO. "הפסיפיק" טובה ממנה בהרבה. זה משהו שניכר ככל שהסדרה מתקדמת. "אחים לנשק", מאותם יוצרים כמעט עשור קודם לכן, הראתה את מוראות המלחמה ואת האחווה העמוקה בין הלוחמים, אבל "הפסיפיק" העלתה את זה דרגה מכל היבט - מן הטכניקה, דרך העוצמה ועד לרגש. הדברים שהנחתים האלה עברו לנגד עינינו לא ייאמנו, ו"הפסיפיק" הציגה את מראות המלחמה המצמיתים ביותר שידע המסך הקטן, וכנראה גם הגדול. בשלב מסוים בחלק השני של העונה, כל פרק היה סוחט יותר נפשית לצפייה - הן בגלל קטעי המלחמה והן בגלל ההזדהות עם ההתמודדות הנפשית הקשה של הלוחמים.

      אבל לצד אלה זכינו גם להיכרות מעמיקה יותר עם האנשים. פרקים שלמים נטולי אקשן לכאורה, שמוקדשים מצד אחד להתאהבויות בהפוגה באוסטרליה ומנגד לשהות בבית חולים פסיכיאטרי צבאי. פרקים שהעמיקו והרחיבו את היריעה, חשפו פנים נוספים של הלוחמים. היפה הוא שהסדרה גוללה כמה וכמה חזיתות ומאורעות תוך התמקדות בשלושה אנשים - רוברט לקי, ג'ון בזילון ויוג'ין סלדג' - שבסופו של דבר אין ביניהם קשר ובכלל לא לחמו ביחד. היו פה ושם קווים משיקים, אבל שום דבר משמעותי. ובכל זאת לא הייתה תחושה של סיפורים נפרדים שחוברו להם יחדיו, אלא ביצירה הומוגנית שסיפקה חוויה מאוד רגשית, מהממת חושים, קשה לעיכול, מדהימה. בהדרגה קיבלנו את שלושת הלוחמים הללו, וגם אחרים מסביבם, כאנשים אמיתיים כפי שהם אכן.

      הפסיפיק, מיני-סדרה (יח"צ , HBO)
      מהממת חושים, קשה לעיכול, מדהימה. "הפסיפיק" (צילום: יח"צ)