באלבום הבכורה של דניאלה ספקטור הופיע השיר "לישון בלעדי", לכאורה שיר אהבה מתקתק, אבל מי שהקשיב לו טוב נחרד לגלות את השורה: "תאהב אותי באלימות כזאת, שתשאיר בי סימנים". בדומה לכך, באלבומה החדש והמופלא, "בהתחלה", שיצא לאחרונה, יש את השיר "אמריקה", שמצייר את אמריקה מנקודת מבט של ישראלית. אם לא מקשיבים לו היטב - לא שמים לב שיש בו שוד אלים וקשה, שספקטור חוותה באמת בדרום קרולינה בגיל 21. החוויה המטלטלת הזאת גרמה לה לשים שאלה עד כמה העולם הזה בטוח.
אני אומר זאת לספקטור שהתארחה באולפן וואלה! NEWS. "אני לא חשבתי על זה, אבל עכשיו כשאתה מזכיר את 'לישון בלעדי', זה באמת נוגע במשהו שנראה לי שחשוב לי לעשות לאורך כל השירים שכתבתי, מהאלבום הראשון ועד לאלבום הזה, וזה רק הלך והתעצם", היא אומרת, "איזו מין עקשנות לגעת במקומות שהם אולי לא כל כך אסתטיים או שלא כל כך אוהבים לדבר עליהם. 'לישון בלעדי' מדבר על זוגיות. זו הייתה פעם ראשונה שחוויתי זוגיות שראיתי שהולכת לכל החיים. היבטים אגרסיביים יותר הם חלק מזוגיות. רציתי לדבר בקול רם. זה לא חייב להיות במקומות הקשים, זה יכול להיות גם במקומות העדינים. וגם באלבום החדש, כשכתבתי את 'אמריקה'. לקח לי הרבה מאוד שנים להבשיל ולהביא אותו לשיר ולהוציא אותו החוצה".
הריאיון המלא עם דניאלה ספקטור באולפן וואלה! NEWS
"בגיל 21 הייתי שנה שלמה באמריקה. חוויתי שם המון מפגשים ומראות. כמו הרבה אנשים צעירים אחרי צבא, נסעתי לאמריקה לעשות כסף. היה שם אירוע שיא של שוד אלים שקרה לי ולעוד כמה אנשים שהיו איתי. המון שנים אני מנסה להבין איך לכתוב את זה, ומעבדת את החוויה ואת הזכות לדבר על זה בקול רם. הלכנו אחרי שעות העבודה לדירה של המנהל של החנות. ואז, כנראה שודדים שעשו איזושהי עבודת מעקב באו, קשרו אותנו בדירה, לקחו את מנהל החנות לחנות, ושדדו אותה. רק אחרי כמה שעות הוא השתחרר ושיחרר אותנו. זה היה בעצם ערב שלם, כמה שעות כאלה שהיינו שם. לא חששתי לחיי, אבל זה היה רגע ארוך של שאלה קיומית. שאלה קיומית של שפיות. הרבה שנים אני עוסקת בדבר הזה. אני חושבת שמגבלת חמש הדקות של השיר גרמה לי להפיק את התמצית של הסיפור הזה".
בעבר, באלבום אחד הסתתרת מאחורי שירים על דובים וכוכבים, ובאלבום אחר התחבאת מאחורי שירה באנגלית. הקלישאה שנאמרת לא פעם על ידי זמרים ומוזיקאים, "האלבום הזה אישי מתמיד", נכונה במקרה שלך. ספרי לנו על התהליך הזה.
"תמיד השתמשתי בחומרים של החיים בשביל השירים, ותמיד השתמשתי בשירים בשביל לעזור לעצמי בחיים. כבר מהשירים הראשונים הכל נכתב בדם. נגיד בשיר 'הירושימה' יש את הפזמון 'את עצמנו מעצמנו נצילנו בידינו'. גם ב'כל הדברים היפים באמת' זה הושטת יד לעצמי בתקופה קשה. אבל מה שהלך והשתנה עם השנים זה איזשהו אומץ, אני מעזה להגיד את הדברים כפשוטם ובאמת לא להסתתר מאחורי דימויים וגם לא מאחורי אנגלית. ואם יש שם שוד שאני רוצה לדבר עליו, אז אני אניח אותו בשיר. ואם יש שם לידה, אז אני אניח אותה בשיר, עם כל האווירה והחדר והקולות של זה. פשוט לשים את זה בצורה יותר חשופה".
דניאלה ספקטור מבצעת את השיר "בהתחלה" באולפן וואלה! NEWS
באלבום החדש ספקטור שיתפה פעולה עם אמנים רבים ובהם אלון לוטרינגר, תומר ישעיהו, אלון עדר וג'יין בורדו - שני האחרונים גם התארחו במופע ההשקה של האלבום בבארבי. חלק מהשירים הפיקה בעצמה. אבל זה האלבום הראשון שבו בעלה, המוזיקאי המוכשר בן, לא שותף בו. "אנחנו בעצם עובדים ביחד עוד לפני שנהיינו יחד, כבר יותר מ-15 שנה", היא מספרת. "מאוד השתכללנו ונהיינו מאוד טובים אבל אני הרגשתי, ואני חושבת שגם הוא הרגיש, שהגענו לאיזשהו מיצוי של היכולות שלנו ביחד. אני באופן אישי הייתי רעבה לדרכים שונות לעשות מוזיקה, לאופנים שונים להסתכל על עצמי כזמרת. נהייתה לנו שיטה מאוד ברורה איך מקליטים שירה נגיד או איך עובדים עם תופים. וזה עבד לנו, אבל ברגע שזה כבר הפך להיות מוכר, זה כבר הפסיק להיות מרגש ומחדש. אז היה מאוד ברור שבאלבום הזה אני צריכה לפגוש אנשים אחרים וגם לפגוש את עצמי דרך סיטואציות אחרות. וזה מה שיצרתי לעצמי באלבום הזה, משיר לשיר יצרתי מפגשים עם כל האנשים שהזכרת, שאמנם הכרתי אבל לא באמת מקרוב. תהליך יצירה מפגיש אנשים בצורה הכי אינטימית והכי חושפת. שמרתי על עצמי המון שנים מלהיפגש עם אנשים במקום הזה. בן הבן זוג שלי היה היחידי כמעט שנכנס לאיזורים האלה. זאת פעם ראשונה שהעזתי להיחשף בפני אנשים ככה, ולשמוע דעות ושפה יצירתית שהיא לא שלי. וזה הזכיר לי את הדבר הזה של בחורה שנשואה המון שנים ואז יוצאת לשוק פנויים פנויות. ואיך מדברים בדייט? מה נכון לעשות?"
אמרת לי בריאיון קודם שהיו בינך לבעלך, לפעמים, גם יחסי קנאה.
"הרבה יותר מזה! זה תהליך יצירתי. גם אני וגם בן נכנסנו עם כל הלב לדבר הזה. אז הדברים שמפריעים, הם מפריעים לעומק. והדרמות שקורות יכולות להוביל לפיצוצים. אני חושבת שגם באיזשהו מקום גדלנו כזוג בתוך העבודה המשותפת. כל הדרמות, הבכי, הקושי, היו שמורים לאולפן, וגם למדנו להתגבר על זה באולפן. דווקא בבית היה איזה מין שקט ורוגע".
את מבצעת בגרסת כיסוי את הקלאסיקה "גשם כבד" של בוב דילן. מה חיבר אותך לשיר שהוגדר על ידי הרולינג סטונס כשיר המחאה הטוב ביותר?
"השיר הזה מתכתב כמעט עם כל הווה, זה שיר אנטי מלחמתי ולכן לצערי תמיד יש לו רלוונטיות. הדבר הראשון שחיבר אותי לשיר זה הביצוע של פטי סמית' בטקס פרס נובל. דילן לא הגיע לקבל את הפרס שהוענק לו. מי שהגיעה זו פטי סמית', שנתנה לשיר ביצוע שבור וכל כך חשוף. זה ביצוע שאני לא חושבת שהיא גאה בו, כי היא הפסיקה כמה פעמים ואז חזרה לשיר. אבל כשאני שמעתי את הביצוע הזה אני עצרתי את האוטו וזה תפס אותי. מעבר לשבריריות שלה תפסה אותי גם הנשיות. לשיר את השיר הזה בקול נשי, גם לא צעיר, נתן איזה תוקף של אמהות. ראיתי מקום לזה גם בעברית. מי שתרגם את השיר זה יהונתן גפן, ומי שביצע אותו בעבר זה דני ליטני ואביב גפן, ולא ממש שמעתי גרסה נשית אמהית לשיר הזה".
לאורך השנים שילבת בלא מעט שירים שלך אלמנטים תנ"כיים - השיר "אברהם", "לווייתן" עם ההדהוד ליונה הנביא ובאלבום החדש יש את "מזמור לדויד". מה הניע אותך להתחבר לשורשים?
"אני חושבת שזה תהליך לא מודע. אצל כולנו בחיים כאן זורמת בדם המיתולוגיה המקומית, שזה סיפורי התנ"ך. אנחנו לומדים אותם מגיל מאוד צעיר. והסיפורים האלה הם מין אודיסאות, תהליכים נורא גדולים שעוברים על אנשים. תחשוב על אברהם וגם דוד המלך. אני גם אוהבת שיצירות מהדהדות עוד יצירות בתוכן. זה נותן עוד איזשהו עומק".
השיר "פנינים" באלבום החדש נכתב על ידך במיוחד לסוף ההופעה, לרגע שבו את עוברת לצד השני, של הקהל. מה משמעות הרגע הזה מבחינתך?
"יש משהו בהופעה, שעם כל האינטימיות והקשר שנוצר עם הקהל, עדיין אני נמצאת על הבמה והם נמצאים שם, למטה".
בתיאטרון קוראים לזה "המרחק האסטתי".
"והרבה פעמים אני לא רואה אותם בגלל התאורה ובגלל הסיטואציה. הם רואים אותי ואני רואה חושך. רציתי לשבור את הדבר הזה. אני לא הראשונה שעושה את זה, הרבה אמנים יוצאים לקהל. אבל הרגשתי שאין לי ממש שיר שנותן לי את התירוץ לעשות את זה. אז ממש כתבתי את השיר ממקום של לדמיין את הסיטואציה הזאת שאני יוצאת לקהל. אז בהתחלה הוא נכתב לצורך הדבר הזה, אבל לקח לי זמן לראות שאנשים מתרגשים מזה ושהוא גם מספר משהו שמעניין אותי לספר. ופתאום הוא קיבל תוקף בזכות עצמו".
השיר "Cut it Out" מהאלבום המשותף של דניאלה ובן ספקטור הגיע למקום גבוה במצעד שירי העשור של נדב מנוחין כאן, בוואלה! תרבות, ובכלל ספקטור זכתה לאורך השנים בהערכה רבה. עם זאת, אמרה לא מזמן שבתחילת הדרך כיוונה לאיזה אצטדיון ולא חשבה שתופיעה במקומות קטנים, כפי שקרה לבסוף. יש לך לפעמים תחושת החמצה מהאצטדיון שלא הגיע, אני שואל את ספקטור. "אני חושבת שזה מעורבב. התחושה הזאת שהשמיים הם הגבול, כשמתחילים את הדרך, זה מין ערבוב של שוויצריות של צעירים, ויש בזה משהו שהוא נורא נכון כי אתה מתחיל עם כל הכוח והאמביציה ואתה מכוון הכי גבוה. וזה נכון לעשות את זה. העניין הוא שלאורך הדרך צריך לראות מה יש, וליהנות ממה שיש. וזה משהו שלקח לי הרבה שנים. כי אני כל הזמן כיוונתי קדימה והלאה, וזה גרם לי לא להסתפק במה שקורה. ואם יש משהו שאולי השתנה בשנתיים-שלוש האחרונות, זה שאני ממש מתחילה לשמוח ולאהוב ולהגיד תודה על כל מה שיש. ויש לא מעט".
עם אצטדיון או בלי, מה החלום המקצועי הגדול שלך?
"החלום שלי במובן מסוים לא כל כך משתנה לאורך השנים, אבל הוא בעצם כן משתנה. החלום שלי תמיד הוא להגיע לשיר וליצירה מוזיקלית שהיא מושלמת במובן הזה שהיא מגלמת בדיוק את מה שאני רוצה להביא, בדיוק את הטעם המוזיקלי והחוויה השלמה. אני נגעתי בזה פעמים ספורות לאורך כל השירים שהוצאתי. אני כל הזמן מנסה להגיע למוצר יותר שלם, למשהו שמגלם יותר טוב את איך שאני שומעת מוזיקה ואיך שאני חווה את זה. זה בראש ובראשונה מה שדוחף אותי - ליצור את השיר הבא שיהיה יותר מרגש ושלם. גם מבחינת הפקה זה משהו שאני עושה המון שנים, להיות מפיקה יותר מדויקת ויותר לגעת בדבר המסתורי הזה שיש במוזיקה".
צפו מעל בהתארחותה של דניאלה ספקטור באולפן וואלה! NEWS לריאיון ולביצוע שירה הנפלא "בהתחלה"
