כמה משוברי הקופות הגדולים של 2020 אמורים להיות סרטי קומיקס שביימו נשים, ולרוב גם עוסקים בדמויות נשיות: "האלמנה השחורה", "וונדר וומן 1984" ו-"The Eternals", למשל. בינתיים, הסנונית הראשונה במגמה המשמחת הזה היא "ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת" מבית היוצר המפוקפק של DC, שעלה כאן בסוף השבוע האחרון.
כמשתמע משמו, גיבורת הסרט היא הארלי קווין, אותה הכרנו לראשונה לפני ארבע שנים בלהיט המושמץ "יחידת המתאבדים". כזכור, מדובר בילדה הרעה האולטימטיבית - פסיכיאטרית שהפכה ליקירת לבו ושותפתו של הג'וקר. הפעם, אנחנו מתלווים אליה לאחר שנפרדה ממנו ויוצאת לבלות את שארית חייה בלעדיו. האקס המיתולוגי לא מופיע כאן ולו לשנייה, ובכלל - רוב הדמויות הגבריות שוליות כאן.
הדמות הגברית הדומיננטית היחידה היא ארכי-נבל הידוע כ"מסיכה השחורה", שנוהג לקלף את פניהם של מי שעומדים בדרכו, ומאיים להשתלט על גותהאם סיטי. הוא גם מאלץ את הארלי להביא לו יהלום יקר ערך, שהמידע הטמון בתוכו יסייע לו לממש את מזימותיו, ועם הזמן מתברר כי נמצא ברשותה של כייסת צעירה שמוצאה אסייתי.
לתוך התסבוכת הזו נכנסות עוד כמה נשים, כולן מתפוצות אתניות שונות, ובראשן שוטרת בגילומה של רוזי פרז; זמרת ברים המסוגלת לרסק זכוכית בקולה, אותה מגלמת ג'ורני סמולט-בל; ויתומה שגדלה אצל המאפיה וכעת נוהגת לחסל אנשים בחץ וקשת, אותה משחקת מרי אליזבת-ווינסטד. בתחילה הן עוד נלחמות זו בזו, אבל עם הזמן מבינות את כוחה של אחווה נשית ויוצרות אותה, בדרכן למיגור הרוע מן העיר.
בדומה ל"ג'וקר", גם "הארלי קווין" לא בהכרח דומה לסרטי קומיקס קודמים, אלא מתכתב בסגנונו, בתכניו ובדמויותיו עם מותחני משטרה משנות השבעים והשמונים, בהבדל אחד כמובן: אלה, כמו כמעט כל ז'אנר הוליוודי אחר בעצם, היו גבריים מאוד, וכאן הבמאית קאתי יאן מפרקת ומרכיבה אותם מחדש מנקודת מבט נשית. כך, למשל, היא מפשיטה לחלוטין את הגיבורות שלה מרומנטיקה ומיניות, ואם זו קיימת, היא בין נשים. השוטרת מסתובבת עם חולצה שכתוב עליה "גילחתי את האשכים בשביל זה?", זמרת הברים שרה במלוא האירוניה את "It's a Man's Man's Man's World" של ג'ימס בראון, והגיבורה המודעת לעצמה מציינת עובדה מעניינת: בסרטים הוליוודיים קודמים, הגבר התאמץ כדי להביא יהלום לאישה. כאן, זו האישה שצריכה להביא יהלום לגבר.
"הארלי קווין" מנסה להפוך את הקערה על פיה. לפעמים הוא עושה זאת בצורה מוצלחת, ולעתים קרובות יותר הקערה מתרסקת על ראשם של הצופים. עד כמה שהסרט מתיימר להיות מבריק וייחודי, התוצאה לא מצליחה להשתחרר מה-DNA שמאפיין את רוב התוצרים של DC, מסרטי באטמן של ג'ואל שומאכר ועד "יחידת המתאבדים". במילים אחרות, קוראים לזה טפשת. גם כשיש כאן רעיונות מעניינים, הם באים לידי ביטוי ברמה לא מפותחת במיוחד, שמזכירה מנטליות של ילדי אימו.
את הארלי קווין מגלמת מרגו רובי, מי שמועמדת לאוסקר על תפקידה ב"פצצה" וכיכבה כזכור גם ב"היו זמנים בהוליווד". היא מעצבת את הגיבורה כשפנית דורסל בלתי ניתנת לעצירה, עם מחוות גוף מוקצנות, הבעות פנים ליצניות וקול צפצפני, ויותר מאשר תצוגת משחק, זה נראה כמו בית חרושת לגיפים.
"המסיכה השחורה", לעומת זאת, מתגלה כאחד הארכי-נבלים החלשים שראינו לאחרונה על המסך, והתחרות קשה. נראה שיואן מקגרגור לוהק לתפקיד רק כי הוא בריטי - סטנדרט בכל הקשור לליהוק "רעים" בהוליווד. לא ברור גם הוא מנסה לעשות כאן. הוא לא מאיים, ומנגד גם לא נלעג. בסופו של דבר, הדמות המוצלחת היחידה היא של הצבוע שהגיבורה מאמצת כחיית מחמד, והוא כל כך חמוד שהיינו רוצים לראותו מככב בסרט משלו.
נוסף לכך, "הארלי קווין" חוטא גם באותה אסתטיזציה של אלימות המאפיינת את התוצרים הגבריים שהוא לכאורה נבדל מהם. אוי ואבוי אם זה הסרט שאמור לשמש השראה לדור הבא. למטרה הזו, אם אנחנו רוצים עולם טוב ואנושי יותר, עדיף לצפות ב"נשים קטנות".
מה עוד: הבדיחות לא מצחיקות, ערכי ההפקה לא מרשימים, הסיומת היא אנטי-קליימקס ומעל הכל, הסרט נשאר מינורי ונראה רוב הזמן כמו פיילוט לעוד סדרה טרנדית אך גנרית בנטפליקס. לכאורה, מדובר בסרט פרוע וחצוף, אך למעשה הוא אף פעם לא הולך עד הסוף, ואפילו לא הולך רחוק מאוד. ההומור, האקשן, הפסקול, עיצוב הדמויות, הבימוי של סצינות הקרב: הכל לכוד כאן במעין לימבו מוזר. כמעט תמיד יש ניצוצות, אבל הם תמיד רחוקים מלהתפוצץ באמת.
אם נחזור לנקודת ההתחלה, היינו אולי רוצים להאמין שהעשור החדש יביא עמו שינוי, אבל בינתיים נראה שמנהלי האולפנים מקפידים להותיר את מאזן הכוחות על כנו. לסרטים כמו "ג'וקר" נותנים לחפור עמוק, אבל את "ציפורי הטרף: והארלי קווין המהממת" משאירים מעל פני השטח, עם קהל יעד מצומצם יחסית ובלי אפשרות להפוך באמת לתופעת תרבות חובקת עולם ודורות.
נכון, הסרט אינו אסון מוחלט. הוא לא יתרסק בקופות ואולי גם יפיקו לו המשכון, אבל זה לא מספק את רף הציפיות שיש ממנו ומשכמותו ב-2020. מגיע לו ולנו הרבה יותר.
