צריך יותר מכישרון גדול כדי להצליח בחיים. טיימינג הוא כמובן עניין קריטי. גם מזל. הבעיה היא שלא כל אחד נולד עם כישרון, טיימינג טוב הוא משהו שאנחנו מזהים רק בדיעבד ואת אלילת המזל בוודאי לא ניתן לזמן לפי דרישה. מה שנותר לנו לעשות כדי להצליח בחיים זה לעבוד קשה, ואם אפשר, גם להשקיע בשיווק ומיתוג.
קחו לדוגמה סיפור קטן מצפון-מערב לונדון. האזור של העיירות פינר ונורת'ווד היה מנותק לחלוטין ממרכז העיר בתחילת המאה העשרים. רוב השטח היה נטוש, ובתים פרטיים באזור נמכרו במחירים של 400 פאונד (180 אלף שקל של היום). הכל השתנה בשנת 1930 כשהוחלט לבנות באזור תחנת רכבת תחתית שתחבר את העיירות הפרבריות למרכז לונדון. מודעות פורסמו בעיתונים והקוראים הוזמנו להמליץ על שם לתחנה החדשה. גברת מעיירה סמוכה זכתה בפרס על סך 5 פאונד (כמעט 1,500 שקל בכסף של ימינו) כשבחרה את השם "נורת'ווד הילס". השם נתן לאזור תחושה יוקרתית, והתכתב עם אחת השכונות המפורסמות והיוקרתיות ביותר של אותם ימים, "הוליווד הילס", שם גרו (ועדיין גרים) כוכבי הקולנוע והבמה הגדולים בעולם.
אלא שלמעשה לא היו שום גבעות בנורת'ווד הילס, ואזור התחנה הדי עני היה משמעותית נמוך יותר גאוגרפית מאשר העיירה נורת'ווד עצמה. כל זה כמובן לא הפריע לאנשי האזור לאמץ את השם בצורה לא רשמית. עד פתיחת התחנה בשנת 1933 נבנו עשרות בתים חדשים באזור, שהביאה הגירה חיובית של אנשי מעמד ביניים לאזור. תוך כמה זמן נפתחו מספר חנויות אופנה יוקרתיות באזור, כמו גם בתי קפה, ואפילו בית קולנוע. והכל בזכות בחירת שם מוצלחת.
במרחק של חמש דקות הליכה מהתחנה, נולד ב-25 במרץ 1947 רג'ינלד קנת' דווייט, בן יחיד לשילה וסטנלי. הילדות של "בייבי רג'י" הייתה עגמומית למדי. אביו היה איש צבא מתוסכל, ויחסו הקר כלפי המשפחה הותיר צלקות בנפשו של רג'. מצד שני, הוא קנה לרג' מתנה שתשנה את חייו - פסנתר. כשהיה רק בן שלוש, הוא התיישב על הפסנתר בזמן שאמו שאבה אבק בחדר השני, וניגן משמיעה את ואלס "המחליקים על הקרח" של המלחין היהודי אמיל ולדטויפל. לפי האגדה, אמו של רג', אישה קרה בלשון המעטה, אמרה לבנה הפעוט: "אני דורשת מיליון פאונד מהרווחים העתידיים שלך. אתה הולך להיות מפורסם".
היא לא טעתה.
תחנת הרכבת התחתית של נורת'ווד הילס תלווה את רג' לאורך ילדותו. בגיל 11 הוא התחיל לנסוע בטיוב מדי יום שבת בבוקר לאקדמיה המלכותית במרילבון כדי לקבל השכלה מוזיקלית קלאסית. רג' התמיד בלימודיו שמומנו על ידי מלגה במשך ארבע שנים, למרות שעמוק בלבו הוא ידע - האצבעות שלו קצרות מדי, הוא לעולם לא יהיה פסנתרן קלאסי. ומצד שני, הוא היה חדור מטרה. הוא האמין שנועד לגדולה. הוא החליט לעזוב את הלימודים ולהצטרף ללהקת הרוקנ'רול של השכן שלו כקלידן, ומהר מאוד היה ברור לו שמצא את הייעוד שלו בחיים.
הוריו התגרשו כשהיה בן 16. בדיעבד התייחס לפרק הילדות בחייו כ"תקופה אפלה במיוחד". הוא ניתק קשר עם אביו ועבר לגור עם סבתו. זו קלישאה, אבל המוזיקה הייתה המפלט היחיד שלו. הסדק היחיד בעננת הדיכאון שנתנה לאור להיכנס. הוא החליט לנטוש את הלימודים, וגם לשנות את שמו. הוא בחר לאחד את השמות של שניים מחבריו ללהקה - סולן הלהקה ג'ון בלדרי, ונגן הסקסופון אלטון דין. "כשהפכתי לאלטון ג'ון, זה הרגיש כאילו חתמתי חוזה על חיים חדשים", הוא סיפר בריאיון ל-BBC ב-1987. "לא אהבתי להיות רג' דווייט. השם הזה הגיע עם יותר מדי זכרונות לא שמחים... ברגע שהפכתי לאלטון, הכל הפך לנהדר. כאילו שקיבלתי אישיות חדשה לגמרי".
חמוש באישיות חדשה, אלטון ג'ון בן ה-20 חיפש עבודה בעיתון ומצא מודעה מוזרה במדור הדרושים. "חברת התקליטים ליברטי מחפשת אחר כשרונות. אמנים, מלחינים, זמרים או מוזיקאים לצורך הקמת להקה חדשה". כזכור, טיימינג זה דבר חשוב. וגם מזל. הטיימינג של אלטון לא יכול היה להיות טוב יותר. כמה אנשי עסקים נטשו את חברת הענק EMI כדי להקים לייבל קטן וצנוע יותר, והם היו זקוקים לכישרונות צעירים כדי להתניע את החברה. המזל של אלטון היה גדול יותר: "ליברטי" לא החתימו אותו ללהקה החדשה שהרכיבו. במקום זאת הם שידכו אותו לבחור נוסף שפנה אליהם בעקבות המודעה בעיתון. אלטון היה מוזיקאי שאפתן שטען שהוא יודע לכתוב מלודיות יפות, וכעת הכיר נער בן 17 מצפון אנגליה שכותב מילים, אבל לא יודע לכתוב לחנים. קראו לו ברני טופין, ויחד עם אלטון הוא הקים את אחד משיתופי הפעולה המוזיקליים הגדולים בהיסטוריה.
זאת הזדמנות טובה לעצור לרגע ולבחון מנקודת המבט של שנת 2020 את גוף היצירה של אלטון ג'ון והישגיו. בשורה התחתונה: מגזין הבילבורד האמריקני, שחגג לאחרונה 125 שנה, ערך דירוג של 125 האמנים המצליחים ביותר לפי מכירות אלבומים וסינגלים. אלטון ג'ון הגיע למקום השלישי אחרי הביטלס והרולינג סטונס, והיה למעשה הזמר הראשון ברשימה. צלילה לתוך הנתונים מגלה שלאלטון היו תשעה שירים שכבשו את פסגת מצעדי המכירות באמריקה, כולל שיא מדהים של 30 שנה ברציפות (משנת 1970 ועד 2000) שבהן כיכב שיר שלו בטופ 40 של מצעד הבילבורד. בנוסף הוא מחזיק במכירות של מעל ל-300 מיליון יחידות במהלך השנים. אלטון גם מחזיק בשיא של האלבום הראשון אי פעם שכבש את פסגת רשימת המכירות בשבוע הראשון לצאתו. למעשה, "Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy" התייצב במקום הראשון של מצעד המכירות ב-1975 עוד לפני שהאלבום יצא לאור, כאשר שבועיים לפני צאתו ההזמנות המוקדמות לאלבום גברו על המכירות של כל אלבום אחר.
לפי נתוני הבילבורד, מלבד הביטלס ומדונה, אף אמן אחר לא מכר בארה"ב יותר מאלטון ג'ון. תעצרו רגע ותחשבו על זה. הילד שגדל בפרבר לונדוני אפור מכר בארה"ב יותר ממייקל ג'קסון, האיגלז ואלביס פרסלי. כדי להבין איך המספרים האלה מסתדרים צריך לזכור שבתקופה הקצרה בין השנים 1972 ל-1975 אלטון הוציא שבעה אלבומים (כולל אלבום אוסף אחד) שכבשו את פסגת מצעדי המכירות בארה"ב. הסברה הייתה שגם אם אלטון יישב להלחין את ספר הטלפונים של מנהטן, זה יהפוך להיות להיט ענק. ג'ון לנון הסתבך עשור קודם לכן כשהוא אמר שהביטלס גדולים מישו, אבל אף אחד לא הרים גבה כשלנון עצמו טען שאלטון גדול מהביטלס.
ויש גם את העניין הפעוט הזה: אלטון ג'ון חתום על הסינגל המצליח בכל הזמנים (לפחות מאז שהחלו לעקוב אחרי נתוני המכירות). 33 מיליון איש רכשו ב-1997 את הגרסה המחודשת של "Candle in the Wind" שהקדיש לידידתו המנוחה, הנסיכה דיאנה. מדובר בשיא שלעולם לא יישבר, פשוט בגלל שאף אחד כבר לא רוכש סינגלים. אגב, השיאים של אלטון לא נגמרים רק במצעדי מכירות האלבומים והסינגלים, מאחר שהוא חתום על הפסקול מאחורי הזיכיון המוזיקלי הרווחי בהיסטוריה - "מלך האריות". לצד שני סרטי הלהיט, גרסת המחזמר הפכה להצגה המצליחה ביותר בהיסטוריה - עם רווחים של לא פחות מ-9.1 מיליארד דולר (כל רווחי המותג מסתכמים בכמעט 12 מיליארד דולר). ולקינוח נזכיר שבטקס פרסי האקדמיה לקולנוע האחרון הוא זכה באוסקר בפעם השנייה.
העניין הוא כזה, אלמלא פנה אלטון ג'ון לחברת ליברטי, ואם אלה לא היו משדכים אותו לברני טופין בן ה-17, לא בטוח שמישהו מאיתנו היה שומע עליו בכלל. שיתוף הפעולה שנוצר בין אלטון המוחצן לברני השמרן הוא החומר שממנו נרקמות אגדות. ברני הצעיר עבר לגור יחד עם אלטון ואמו (שנישאה מחדש בינתיים). הם חלקו ביחד חדר במשך שנה וחצי וכתבו מאות שירים. הסוד שלהם: הם כמעט לא עבדו יחד ממש. ברני היה כותב מילים במטבח, ואלטון היה לוקח את הדפים עם המילים לחדר העבודה, מתיישב על הפסנתר, ומפיח חיים במילים. אלטון היה כלי הקיבול המוזיקלי למילים של ברני, ולטענתו, היה לוקח לו בערך חצי שעה לכתוב לחן, לפעמים פחות. ככה היו נוצרים הלהיטים. לא היה ביניהם כמעט דיאלוג. כל אחד מהם פשוט עשה את מה שהוא עושה - ואיכשהו זה עבד. ועבד. ועבד.
במהלך השנים נוצרה ביניהם חברות עמוקה למרות (ואולי בגלל) חלוקת העבודה המנותקת. עם הזמן ברני החל לכתוב שירים מתוך נקודת המבט של אלטון, כולל על מקרים מאוד אישיים ("Someone Saved My Life Tonight", למשל, הוא שיר שמתאר את ניסיון ההתאבדות של אלטון). עד עצם היום הזה אלטון טוען שהוא מעולם לא נמשך לברני, אבל הוא מחשיב אותו בהרבה מובנים לאהבת חייו.
בתחילת הדרך הם פשוט מילאו את הבית של אמא של אלטון בשירים שכתבו יחד. חלק מהשירים נמכרו בזול ללהקות אחרות, חלק נגנזו, וחלק, כאלה שהם הרגישו שיש בהם פוטנציאל, נשמרו בצד. בשנת 1969 התפרסם באנגליה אלבום הבכורה של אלטון, "Empty Sky". האלבום לא הצליח, בלשון המעטה, וההחלטה של אלטון להקליט חלק גדול מהשירים על צ'מבלו במקום על פסנתר מרגישה, בטח בדיעבד, כמו יומרנות מיותרת שהכבידה על האלבום. זה לא מנע מהצמד להמשיך לעבוד.
יום אחד אלטון מצא בערימת השירים שכתב ברני אלטון שיר אהבה ישן ונאיבי במיוחד. הדף היה מלא בכתמי תה, תזכורת לכך שהוא נכתב על שולחן המטבח. אלטון הלחין אותו תוך 20 דקות. השניים החליטו שיש לו פוטנציאל, והציעו אותו ללהקת ההוליס. אלטון ביצע את השיר בפני הלהקה, ואלה אמרו לו שכדאי לו להקליט אותו בעצמו. הוא עשה את זה. הוא הקליט את השיר והשמיע אותו ללהקת Three Dogs Night, להם תרם מכשרונו באולפן, ואלה החליטו להקליט את השיר בעצמם. עשרה ימים בדיוק לפני שהאלבום השני של אלטון אמור היה לצאת לאור, הלהקה הוציאה את אלבומה "It Ain't Easy" שכלל את השיר, אלא שברגע שנודע להם שאלטון מתכוון לפרסם אותו בעצמו, הם החליטו "לעשות טובה" לפסנתרן הנחמד עם המשקפיים, ולא להוציא את השיר כסינגל ולגנוב לו את הבכורה. היום, בדיוק לפני 50 שנה, יצא לאור האלבום השני של אלטון ג'ון, שנפתח עם השיר הזה: "Your Song".
אלטון וברני יכתבו עוד מאות שירים יחד. שירים מורכבים יותר מוזיקלית, ועמוקים הרבה יותר מבחינה לירית - אבל אף אחד מהם לא יהיה טהור, מושלם ובתולי כמו השיר הזה. אלטון תיאר בריאיון לרולינג סטון ב-2013 את תהליך הכתיבה של השיר: "אני זוכר שהתיישבתי על הפסנתר עם המילים של ברני ואמרתי לעצמי: 'זה טקסט כל כך יפה, אסור לי לדפוק אותו'. ואז התחלתי לנגן ותוך פחות מ-20 דקות היה לי את השיר. הזמנתי את ברני לחדר והשמעתי לו את השיר. וזהו, באותו רגע שנינו פשוט ידענו שזה זה".
"זה כנראה השיר הכי ילדותי ונאיבי בכל תולדות המוזיקה", אמר טופין בריאיון ל"מיוזיק קונקשן" ב-1989, "אבל אני חושב שהסיבה שהוא עדיין עומד בפני עצמו היום היא כי הוא היה אמיתי בזמנו. זה בדיוק מה שהרגשתי. הייתי בן 17 וההסתכלות שלי על אהבה הייתה נאיבית וטוטאלית". השיר שמתאר תהליך ארס-פואטי של יצירת שיר אהבה מאת מישהו שאינו בקיא ברזי האהבה (טופין סיפר לימים שהוא היה בתול כשכתב את השיר) מבקש להודיע למאזין מראש: אל תצפה ממני להרבה, אני הולך להיות שיר פשוט. זה חלק מהקסם שלו. בהופעה ב-1987 ציין אלטון: "אני לא חושב שכתבתי שיר אהבה טוב יותר מאז השיר הזה. זה שיר מושלם. בכל פעם שאני מבצע אותו אני מרגיש יותר ויותר מחובר אליו".
למעשה, זה השיר המבוצע ביותר של אלטון ג'ון, שכן הוא ניגן אותו בכל הופעה שנתן אי פעם, כולל לאחרונה בחתונה המלכותית של הנסיך הארי ומייגן מרקל. אלא שזו הייתה הפעם הראשונה בה ביצע את השיר על אדמת ארצות הברית ששינתה את חייו של אלטון. בסרט "רוקטמן" מ-2019 לקח לעצמו הבמאי דקסטר פלטשר הרבה חופש אמנותי כדי לספר את סיפור חייו של אלטון בצורה של "פנטזיה מוזיקלית". בין השאר, בסרט נרמז כי השם שאלטון בחר לעצמו הוא הומאז' לג'ון לנון. זה, כאמור לא נכון. בעוד הסרט מתאר לפרטים את ההתנסות המינית הראשונה של אלטון, הוא בוחר "להמציא מחדש" את אחד הרגעים הכי חשובים בקריירה שלו - ההופעה הראשונה וההיסטורית של אלטון במועדון "הטרובדור" בלוס אנג'לס.
הסרט מציג את ההופעה כנקודת המפנה של אלטון, וככזאת שסללה את הדרך שלו לתהילה - ובצדק - אך משום מה ההופעה נפתחת עם "קרוקודייל רוק", שיר שעדיין לא נכתב בכלל בזמן ההופעה המיתולוגית (למעשה, השיר שנתן לאלטון את ההשראה לכתוב את השיר הזה עדיין לא נכתב אפילו). במציאות, ההופעה נפתחה כשאלטון עלה על הבמה עם פסנתר בלבד, וביצע את "Your Song". להבדיל מהסרט, אלטון לא הטריף את הקהל בכריזמה שלו, ואפילו לא היה לבוש בצורה מיוחדת - פשוט זמר ששר עם פסנתר את בלדת האהבה הפשוטה והנאיבית שלו. הקהל היה מרותק. לא מעט בכירים בעולם המוזיקה של לוס אנג'לס היו באותו לילה במועדון, והדרך שלו לתהילה הייתה קצרה.
בתוך זמן קצר אלטון יהפוך לכוכב המצליח בעולם. עם ההצלחה יגיעו הכסף. והסמים. והדיכאון. "כשאלבום אחרי אלבום שלנו הגיע למקום הראשון, הבנו שאנחנו בצרות", הסביר ברני טופין בריאיון ב-1990. "אי אפשר לעלות יותר גבוה מהמקום הראשון. כשהאלבומים שלנו התחילו להגיע למקום הראשון עוד לפני שהם יצאו לאור, דבר שלא קרה בהיסטוריה, הבנתי שאנחנו באמת, אבל באמת בצרות". הנפילה של אלטון לדיכאון, שלוותה בהתמכרות לסמים, כמו גם לבולמיה ובינג'ים קשים של בזבוז כספים, הייתה כמעט קלישאתית. בשנת 1975 לא היה כוכב גדול יותר בעולם מאשר אלטון ג'ון, והוא אפילו זכה לכוכב משלו בשדרות הוליווד. כמה ימים לאחר מכן הוא ניסה להתאבד באמצעות נטילת 18 כדורי ווליום. יש משהו יותר בנאלי מסיפורו של כוכב הרוק המצליח בתבל שלא מצליח להתמודד עם התהילה? אלא שהסיפור של אלטון מורכב יותר, בעיקר כי הוא כלל גם סיפור אהבה ארוך בינו לבין המנהל שלו, שבעידודו שמר את הרומן, כמו גם את נטייתו המינית, בסוד.
כן, קשה להאמין בדיעבד, אבל הייתה תקופה שאלטון ג'ון היה אחד האנשים המצליחים והמפורסמים בעולם, ואף אחד לא ידע שהוא גיי. ובכל זאת, היציאה שלו מהארון כביסקסואל ב-1976 הייתה נקודת מפנה בקשר שלו עם הקהל האמריקני. עם קשר או בלי, הרצף של שבעת האלבומים שהגיעו למקום הראשון במצעד המכירות נשבר. ההצלחה המסחרית ברחבי העולם המשיכה, אבל ההיסטריה סביבו הפכה למתונה יחסית. בריאותו הנפשית, שהייתה שברירית עוד לפני כן, לא עמדה בזה. בשנת 1984 - שמונה שנים אחרי היציאה מהארון - הוא הפתיע את כל העולם, כולל את חבריו הקרובים, כשנישא לרנטה בלאול - אישה לכל דבר ועניין. רוצים לדעת איך זה הרגיש לו להיות בתוך מערכת היחסים הזאת? רק תקשיבו למילים של "Sacrifice" (שיר שברני טופין תיאר כתמונת המראה של "Your Song" מבחינת הבגרות והעומק שלו).
בשנת 1970 כל הסיפורים האלה, ועוד רבים אחרים, היו בעתיד הרחוק של אלטון. האלבום שנושא את שמו כלל בתוכו אסופה של להיטים שמוזיקאים רבים לא יכתבו בכל חייהם. מלבד "Your Song" היה שם גם את "Border Song", "Take Me To The Pilot", "Sixty Years On" ואת הבלדה הקצרה "I Need You to Turn To" שזכתה לגרסת כיסוי ב-1972 על ידי לא אחר מאשר אריק איינשטיין.
האלבום השני של אלטון ג'ון נחשב בטעות על ידי רבים לראשון שלו, וזה נכון במובן מסוים. זה היה האלבום הראשון שלו שיצא בארה"ב, ומשם הגיעה ההצלחה שלו. הוא גם היה הראשון מבין שרשרת של אלבומים שבהם המוזיקה של אלטון וברני זכתה למעטפת המדוייקת שהיא הייתה זקוקה לה. ומצד שני, זה האלבום האחרון שלו שהציג אסופה של שירים בלי ממש תמה מסודרת מאחוריה. זהו לא אלבום קונספט מושלם, וזה בסדר, יהיו לו כאלה עוד בהמשך (ואפילו באותה שנה). בעוד "Your Song" מציג סיפור אהבה אוניברסלי שקל להזדהות איתו, ובעיקר קל להבין אותו, יש בו גם שירים שאפתניים יותר, שלא רק מציגים פוטנציאל גדול, אלא כישרון ענק בזמן אמת, של שני אנשים שגם משלימים אחד את השני וגם מצליחים להציג שלם שהוא גדול מסך שני החלקים. המילים שברני טופין כתב ל-"Take Me to the Pilot" למשל לא הגיוניות יותר מדי, אבל זה בדיוק המקום שבו אלטון זורח וגורם למאזין לחשוב על מה שהוא שומע באמצעות מלודיה שמשלבת את הבלוז של אמריקה השחורה יחד עם שגעונות האולפן של הביטלס.
וכן, מעבר לכישרון של טופין וג'ון שהפכו יחד למין כותב שירים אחד מאוד מוכשר, היה לאלטון גם הפעם טיימינג טוב, וקורטוב של מזל. שנה קודם לכן עבד דיוויד בואי על אלבומו השני, "Space Oddity". בואי פנה לג'ורג' מרטין, המפיק האגדי של הביטלס, כדי לעבוד איתו, אך הוא סירב. את שירי האלבום הפיק לבסוף טוני ויסקונטי, מי שיהפוך לחלק בלתי נפרד מהקריירה של בואי (ולא רק). אלא שויסקונטי ובואי נקלעו למריבה על שיר הנושא של האלבום. ויסקונטי חשב שמדובר בשיר לא רציני ופופוליסטי, שמנסה לרכוב על הצלחת המשימה של אפולו 11 והנחיתה על הירח שהתרחשה ממש במקביל. כפשרה, ויסקונטי הפקיד את מלאכת ההפקה של השיר בידי מפיק זוטר בשם גאס דאדג'ן. לבסוף, זה הפך להיות אחד מהשירים הכי מזוהים עם דיוויד בואי, וזה שהזניק את הקריירה שלו. דאדג'ן, שהבין שיש לו חלק גדול בהצלחה של בואי, החליט לפתוח חברת הפקה משל עצמו - אלטון ג'ון היה הפרויקט הגדול הראשון שלו.
האלבום "אלטון ג'ון" היה הראשון ברצף של אלבומים מצליחים שדאדג'ן הפיק לאלטון, וההשפעה שלו על הכיוון המוזיקלי של אלטון, שהמשיך להמציא את עצמו מחדש מאלבום לאלבום, זכתה להכרה כבר בזמן אמת. דאדג'ן הקיף את אלטון בלהקה של מוזיקאים מצוינים מצד אחד, ומצד שני כאלה שלא הייתה להם בעיה להיות ברקע בזמן שאלטון נהנה מאור הזרקורים. במהלך השנים הלהקה התאחדה לכוח מוזיקלי סינרגטי, כאשר אלטון מתפקד כסולן והקלידן שלה. ברני עצמו, שאמנם לא ניגן על אף כלי, הפך גם הוא לחלק מהלהקה - ויצא לסיבובי הופעות עם הלהקה והשתתף בסשנים של ההקלטות.
חבר הלהקה שהשפיע אולי יותר מהכל על הצליל של אלטון ג'ון במהלך השנים, מלבד אלטון עצמו, היה פול בקמסטר. כמו דאדג'ן, גם בקמסטר פרץ לתודעה כשעיבד את "Space Oddity" של בואי. בקמסטר שהיה בסך הכל בן 23 כשהתחיל לעבוד עם אלטון ג'ון, הופקד על העיבודים התזמורתיים, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהאלבומים של ג'ון. ברני הביא את המילים, אלטון הלחין אותם, ובקמסטר הפך אותם ליצירת אמנות. האזינו שוב ל-"Your Song" בפעם המיליון. זה שיר פשוט של זמר ופסנתר, אבל ללא התזמורת שמקיפה את הפסנתר הוא היה נשמע אחרת לגמרי. בקמסטר ידע להתאים עיבודים עדינים למוזיקה של אלטון, כפי שהוא ידע "להתפרע" במקרים אחרים, כמו למשל התזמור של "Madman Across The Water".
גם אם זה היה האלבום השני שאלטון הוציא, הוא היה הראשון של כל החבורה הזאת יחד. זו הייתה יצירת הבתולין שלהן, ואפשר למצוא בה גם לא מעט בוסר - אבל בעיקר כישרון גולמי שמתפרץ משיר לשיר. האזנה רצופה לאלבום מרגישה כאילו הוא לוקח את המאזינים לטקס פרידה מרג' דוויט הצנוע והמסוגר, ותוך כדי התקדמות השירים אנחנו זוכים להכיר את הדמות הנפיצה והמתפרצת מכישרון של אלטון ג'ון. מעבר לשירים אלמותיים שימשיכו ללוות אותו בהופעות למשך 50 שנה, ניתן לזהות כאן את הניצוצות לטירוף היצירתי שהפכו אותו לאמן המצליח בעולם למשך עשור שלם.
במקריות קוסמית, האלבום יצא לחנויות היום לפני חמישים שנים, ב-10 באפריל 1970, בדיוק באותו היום שבו פול מקרטני הוציא הודעה רשמית לתקשורת הבריטית על פירוק הביטלס. אף אחד לא ידע את זה באותו זמן, אבל אז נולד היורש המובהק של ארבעת המופלאים. המוזיקה בשנות ה-70 הפכה למורכבת יותר ומאתגרת יותר, להקות בריטיות כמו לד זפלין, פינק פלויד, ג'נסיס ובלאק סבת' לקחו את כל מה שהביטלס עשו לפניהם והמציאו אותו מחדש לכיוונים אחרים לגמרי. אבל אחרי שנים שבהם ההרכב המוזיקלי המצליח בעולם סירב להופיע מול קהל חי, אלטון ג'ון היה בדיוק האיש הנכון להחזיר את ה"שואו" לשואו-ביזנס. פול, ג'ון, ג'ורג' ורינגו פינו את הדרך לאלטון אחד שגם הפיק אלבומים מצוינים, וגם יצא לסיבובי הופעות חורכי יבשות. עד היום הוא הופיע מעל ל-3,800 פעמים מסביב לעולם. הוא היה צריך הרבה מזל כדי להגיע לאן שהגיע, אבל בני המזל האמיתיים הם אנחנו, שזכינו בגוף היצירה הנדיר שהוא העניק לנו במהלך 50 השנים האחרונות. זהו מעגל החיים.