השחקנית ליאנה עיון כבר התרגלה לקבל תפקידים בזמן האחרון, אבל החודש קיבלה תפקיד שלא ציפתה לו - אחת המארגנות של השבעה של צבי שיסל, אביו של בן זוגה דוד. "הייתי על העניין הלוגיסטי", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות. "לארגן את הדברים שאנשים הביאו, לפנות את המקרר וכדומה. שבעה זה דבר מדהים. כולם באים ודואגים לאדם שלא יכול באותו רגע לחשוב על עצמו ועל מה שיאכל לצהריים. המנהג הזה הוא המחשה להיגיון שיש ביהדות. מעבר לכך שאלוהים אמר ומעבר לכך שזה כתוב, יש סיבה ומשמעות לכל דבר".
עיון בזוגיות עם שיסל ג'וניור מזה כחצי שנה. פטירתו של אביו, היא אומרת, ניצבה כפעם הראשונה בה היא חווה מוות מקרוב כאדם בוגר. "צבי היה בן אדם מאוד כיפי, ולדעתי היו לו עוד עשר שנים בכיף. המוות שלו לא היה פשוט, וזה עדיין לא פשוט. אנחנו רק בתחילת ההתמודדות".
"כל המשפחה לקחה את זה קשה ואני מאמינה שעוד נעבור עם זה הרבה גלגולים. חוויתי שני סוגים של כאב - הכאב האישי שלי על אדם שהכרתי ואהבתי; והכאב על הבן זוג שלי שאיבד את אבא שלו, ואת החוויות שעוד היו יכולות להיות להם. זה גרם לי להבין ששום דבר לא צפוי, זה הרי לא משהו שחשבתי שיקרה. זה גם ביגר אותי. ובכלל, אני מסתכלת במראה ונראית לעצמי מאוד בוגרת פתאום".
מן הצד השני של משפחתה, לעיון יש ייחוס אחר - מירי נבו היא זוגתו של אביה. "ישבנו כולנו וראינו את השידורים שלה מן האולימפיאדה", אומרת השחקנית. "זה מאוד עזר לנו. היא שלחה כך נחמה מרחוק".
נמאס לך כבר מהשאלות על הקשר המשפחתי אליה?
"דיברתי על זה עם האחיות שלי לא מזמן. מירי ואבא שלי כבר 15 שנה ביחד. אני לא חושבת עליה כזוגתו של אבא שלי, היא חלק מהמשפחה, אז עד מתי ישאלו אותי אם היא עוזרת לי באודישנים? ברור שכן, והיא שם לכל דבר, כמו שאמא שלי עוזרת לי. כל העניין משעשע אותי, כי אני מדמיינת את עצמי בגיל חמישים, ממשיכה לענות לשאלות על מירי נבו".
עיון בינתיים בת 26. היא בעולם המשחק מאז ילדותה, אבל השנתיים האחרונות היו הפוריות בקריירה שלה. ראינו אותה בין השאר ב"פוראבר", "הקיבוצניקים", "ביום שהאדמה רעדה", "בלקספייס" ו"בת השוטר", עליה קיבלה לאחרונה מועמדות בטקס פרסי הטלוויזיה לנוער. עכשיו היא מופיעה גם ב"בעלת החלומות", שעלתה לאחרונה בהצלחה רבה ב-HOT ולכבודה אנחנו נפגשים. בקרוב אפשר גם יהיה לראות אותה ב"בחורים טובים", סרטו של ארז תדמור, והיד עוד נטויה. לא פלא שלא מזמן מישהו צייץ "אני עייף כמו הסוכן של ליאנה עיון".
"אני לא מאמינה שמישהו באמת כתב את זה, אתה סתם ממציא", היא אומרת. "הסוכן שלי עובד קשה לפעמים, אבל לפעמים גם אין לו עבודה בכלל. עכשיו, למשל, עבר כבר זמן מאז הפעם האחרונה שהצטלמתי למשהו, ואני מקדישה את הזמן ליצירת תכשיטים וקרמיקה. אני מודה על כל מה שעשיתי ומצפה למה שעוד יהיה, אבל יודעת שאולי אעבוד שנה ברצף ואולי לא אעבוד שנתיים".
מישהי גם צייצה "למה ליאנה עיון כזאת יפה זה לא פייר שתיתן קצת לאחרים".
"אני מנסה לא לתת דגש לאיך שאני נראית. אני יודעת שזה משהו שבנות תמיד אומרות בנסיבות כאלה, אבל באמת שאני מנסה להזכיר לעצמי שכל הדיון הזה הוא נונסנס, כי היופי הוא בעיני המתבוננת".
"בעלת החלומות" סובבת סביב מאבקי שליטה משפחתיים על אימפריית מלונות יוקרה. עיון, בתפקיד קטן ומשני יחסית, מגלמת את אחת הדמויות התככניות בעלילה מלאת המזימות - צעירה עם עבר מסתורי המתגלגלת למתחם החושות בסיני של אבי, אחד מגיבורי הסדרה בגילומו של חנן סביון, ומנסה יחד עמו להרים מזימת התחזות.
"הדמות תמיד היתה חתולת רחוב מניפולטיבית, אבל היא היתה כתובה מאוד אחרת בתסריט המקורי", אומרת השחקנית. "הוספתי דברים בתקווה שהקהל יוכל להזדהות איתה ולהבין מאיפה היא באה. אם הצופים שונאים את הדמות, זה לא פרודוקטיבי. קח לדוגמה את הג'וקר, לא שאני משווה. הוא דמות מזעזעת, אבל אתה לא שונא אותו. אתה מבין אותו. אחרת, כל הצפייה היתה לשווא".
היו עוד דברים ששינית?
"היתה סצינה בה אבי משתמש נגדי בכוח פיזי. היא היתה כתובה אחרת ממה שצילמנו בסופו של דבר. במקור, היא היתה הרבה יותר ישירה ולא ראיתי לכך הצדקה. שחקן או שחקנית לא תמיד צריכים להרגיש נעים, אבל צריך גם לדעת לשים גבולות, וגם לא צריך להראות הכל על המסך. אפשר לתת קרדיט לצופה ולהשאיר מקום לדימיון. כך או כך, הסצינה הזו גרמה לי להבין ולהרגיש מה זה כוח של גבר וכמה כוח יש לו על אישה, וזה גרם לי לבכות".
בהקשר זה, עולות בשיחה העדויות שהתפרסמו בשבועות האחרונים לגבי סוכן הדוגמניות שי אביטל.
"לא היתה לי אינטרקציה איתו מעבר למפגשים רנדומליים באירועים ובהשקות", אומרת עיון. "מאוד צרם לי לשמוע שאומרים שהקורבנות שלו היו בנות מהפריפריה ומרקע סוציו-אקונומי נמוך. הרי מה הסבטקסט פה? שהיתה סיבה לתקיפה, אבל אם גבר תוקף אישה הוא עושה זאת כי הוא אדם שפל ורע, ואין לזה שום הסבר אחר. מה שקרה לנשים האלה יכול לקרות לכל אחת, ולא משנה אם היא מפנטהאוז או מצריף".
"לי אף פעם לא קרה משהו מהסוג שתואר בעדויות. אומרים לי שזה היה 'למזלי', אבל אני לא חושבת שזה עניין של מזל. זה עניין של הסתברות, ושל סטטיסטיקה. אני נמנעת מסיטואציות בהן אני לא מרגישה שליטה, ואם צריך אני גם ארד ממונית באמצע נסיעה".
"אינטואציה זה דבר חשוב, ואנחנו כנשים צריכות להקשיב לה. אנחנו חושבות על דברים שגברים לא חושבים עליהם, ולא יבינו אותם. כשאתם הולכים ברחוב בלילה, אתם אולי מפחדים שישדדו אתכם. אנחנו מפחדות גם מאלף דברים אחרים. יש ב'נערה עם קעקוע דרקון' קטע שאחד הגברים אומר לגבר אחר 'הנימוס גבר אצלך על האינטואיציה'. כנשים, האינטואיציה חייבת לגבור על הנימוס".
חיית בלוס אנג'לס תקופה, איך חווית שם את העניין?
"מישהו אמר לי שם פעם משפט חשוב שלא אשכח - 'אם אי אפשר לעשות משהו בארוחת צהריים, אז זה לא קורה'. כלומר, אם רוצים להתקדם, אז זה יכול לקרות רק כמו שצריך - להיפגש עם מישהו במשרד בשעה נורמלית, כשיש אנשים מסביב. צריך לשכוח מהפנטזיה שתלכי בלילה למסיבה ותפגשי במאי או מפיק ופתאום יתברר שאת המוזה שלו. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה. באופן כללי, נדיר שמישהו יגיש לך את החלום שלך כמו שהיה בראש שלך. בשביל חלומות צריך לעבוד קשה, בדרך הקשה והפורמלית".
ב"בת השוטר", מגלמת עיון צעירה חילונית שכחלק מהתוכנית להגנת עדים, נאלצת להסוות את זהותה ולחיות כחרדיה במשפחת חרדית. "אני באה מרקע מסורתי, ובשנים האחרונות התקרבתי לדת עוד יותר, גם בגלל תפקידים שעשיתי, היא אומרת. "התחלתי לנשק מזוזות כחלק מהכנה לתפקיד, כדי שזה יהפוך אצלי לאינסטינקט, ועכשיו אני עושה את כל הזמן. אנשים מסתכלים עליי ותוהים, אבל למה שלא אעשה את זה? זה לשים אור בכל פעם שאת נכנסת או יוצאת".
"תמיד הייתי אדם מאמין, אבל אף פעם לא ברמה שאני עכשיו, ואם לחשוב רחוק - גם הייתי רוצה שלילדים שלי יהיו מסורות וחגים. גם את השבעה עכשיו עשינו לפי הספר. התחזקתי מאוד בזמן האחרון, ועכשיו יש לי ידע די נרחב על מסורות ועל דברים שלא כולם בהכרח יודעים".
מה למשל למדת?
"שבזמן השבעה, אתה ממשיך ללבוש את הבגדים שלבשת ביום שהמת נפטר, ואז זורק אותם ביום האחרון, וככה משחרר את האנרגיות שהיו ביום הפטירה. זה מנהג מאוד יפה. אמרתי לדוד שמזל שלא לבש גופייה ופיג'מה ביום שאבא שלו מת, כי אחרת היה צריך להתהלך ככה שבעה ימים".
מתי את באופן אישי היית הכי קרובה למוות?
"אני נוהגת בטוסטוס, אז חווה תקריות מלחיצות על בסיס יומיומי, טפו טפו טפו חמסה. פעם, כשטיילתי בקמבודיה עם המשפחה בתקופה של גשמים, נתקענו שבע שעות בלי מים ובלי כלום, בלחות מטורפת. היינו ביער, החשיכה התחילה לרדת והיו מסביבנו כל מיני חיות מפחידות. כבר התחילו לעבור בי כל מיני מחשבות. אני זוכרת שצעקתי 'הצילו, הצילו' ואז הגיעו גרמנים שמחים וחייכנים להציל אותנו, ושתינו להם את כל המים. זו היתה חוויה מדהימה, שהזכירה לי שבסופו של דבר אנחנו נתונים לחסדי הטבע, והוא גובר על הכל".
אני מניח שהתחסנת.
"אני לא איזה פנאטית של חיסונים. לא התחסנתי לשפעת, למשל, אבל עכשיו החיסון מוכיח את עצמו כדבר היחיד שמועיל. חיסונים זה אולי לא הדבר הכי דמוקרטי, אבל זה הדבר הכי אפקטיבי".
"בעלת החלומות" נקרא כך בשל המזימה שעומדת במרכזו: אודיה רש מתחזה למפענחת חלומות כדי להוליך שולל את הבעלים של המלונות, המעניק חשיבות מכרעת לפירושים של החלומות שהוא חולם. "גם אני מייחסת הרבה ערך לחלומות ולפרשנות שלהם", אומרת עיון. "אתמול חלמתי שאני רואה מרחוק התרסקות מטוס, וכולם ממשיכים כרגיל. זה כנראה מסמל משהו שאני נפרדת ממנו, משהו שקורה רק בתוכי ואף אחד לא מודע אליו, אפילו שאני רואה אותו כאסון או כטרגדיה. אני זוכרת גם חלום שלי מגיל תשע-עשר, שבו מטוס מתרסק על אחותי הקטנה. אני זוכרת אותו לפרטי-פרטים, ולא יודעת למה. אני גם לא יודעת למה דווקא מטוסים חוזרים אצלי בחלומות. חלומות הם תקשורת עם התת-מודע שלנו, לא תמיד יש הסבר".
חלומות עזרו לך להבין שאת מאוהבת בדוד?
"כשהתחלנו לצאת והבנתי שזה רציני, היו לי חלומות שהוא פתאום עוזב, או שאני רואה אותו מדבר עם מישהי. החלומות הבהירו לי שיש פחד מסוים, וכשיש פחד זה אומר שיש דאגה ואכפתיות. אבל בוא נגיד שבמקרה של דוד, הבנתי שאני מאוהבת בגלל הרבה יותר מחלומות".
בוא נסיים במשהו משמח - היית בשבוע שעבר בחתונה של אליאנה תדהר, שגם כן מככבת ב"בעלת החלומות".
"הלכתי עם דוד, וזו היתה הפעם הראשונה שאני הולכת לחתונה עם בן זוג. זה היה כיף. אני לא יודעת למה, אבל חתונה זה האירוע האהוב עליי בעולם".
"בעלת החלומות" משודרת בימי שלישי-חמישי בשעה 20:00 בHOT בידור, וזמינה ב-HOT VOD