לפני כמה שבועות ישבו דני פרידלנדר ויעל דורון - שני הפסיכולוגים של "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12) - בבית קפה. לפתע ניגשה אליהם אישה בהיריון מתקדם ואמרה להם: "דני ויעל, כמה אני שמחה לראות אתכם. זוכרים אותי?". דני ויעל הסתכלו זה על זו נבוכים. "לא זיהינו אותה ולא זכרנו אותה, אבל היא הזכירה לנו שהיא הייתה במיונים לאחת העונות של 'חתונמי'", מספר דני. "היא אמנם נופתה מהר מאוד, ולכן לא זיהינו אותה, אבל היא אמרה לנו שהיא מודה לנו כי משפטים שאמרנו לה במהלך המיונים שינו את חייה".
יעל: "מסתבר שאמרנו לה משהו על הדרך שבה היא בוחרת את הגברים שבחייה. היא אכן החליטה לשנות גישה בעקבות המיונים, התחילה לצאת עם מישהו, מאז הם התחתנו ועוד מעט היא הופכת לאימא. גם זו הצלחה מאוד גדולה של התכנית, כי כשכולם מדברים על הצלחה של התכנית, ישר חושבים על ניר והגר שמתחתנים, אבל צריך להבין שאנחנו רואים את זה אחרת. יש הרבה מאוד מתמודדים שנכנסו לקשר עמוק מיד לאחר התכנית, כמו מאור, עידו, ליאור, שרונה ורוני. בשבילנו זה לא פחות חשוב".
אנשים באמת יכולים להשתנות? לבחור אחרת בני או בנות זוג?
יעל: "ברור. אם לא היינו מאמינים בזה, לא היינו מטפלים באנשים. אנחנו רואים אנשים משתנים כל יום. זה מה שאנחנו עושים. עוזרים לאנשים לשנות את חייהם וזה עובד. זו הסיבה שאנחנו קמים בבוקר".
נדמה שאין צורך להציג את דני ויעל, צמד הפסיכולוגים הכי מפורסם בישראל. דני (53) הוא פסיכולוג קליני עם 20 שנות ותק המתמחה בזוגיות ויחסים שמחלק את זמנו בין שתי קליניקות בתל אביב ובחיפה; ויעל (52) היא פסיכולוגית ואנליטיקאית קבוצתית, בעלת דוקטורט מהחוג ליעוץ והתפתחות האדם ומנהלת "מכון זוגות" לטיפול בנושאי זוגיות ויחסים ברמת גן. מאז שנת 2019 הם משתתפים ב"חתונה ממבט ראשון" (שמשודרת בקשת 12 ושתיקרא מעתה בקיצור "חתונמי"), אחד הלהיטים הכי גדולים בשנים האחרונות בטלוויזיה הישראלית, הן כמומחים שמשדכים את הזוגות והן כפסיכולוגים שמלווים את הזוגות במהלך ההיכרות ביניהם.
בימים אלו משודרת העונה הרביעית של "חתונמי", שבה התוודענו לשבעת הזוגות - דני ושני, קארין ואיתמר, מעיין ועמרי, עינת ולירון, הדס ושי, ניצן ומנו ובן ומנור (שנפרדו לאחר ימים בודדים, עוד בטרם עברו לגור ביחד, וכך שבעת הזוגות הפכו לשישה). "מבחינתנו עכשיו מתחיל השלב שאנחנו הכי אוהבים בתכנית", אומרת יעל. "אנחנו הרי לא שדכנים, אנחנו פסיכולוגים, וההתמחות שלנו היא הטיפולים האישיים והזוגיים ובשביל זה גם באנו לטלוויזיה. זה השלב בתכנית שאפשר לראות כמה ניתן להרוויח מטיפול זוגי".
אילו תגובות אתם מקבלים?
דני: "אחרי העונה הקודמת ששודרה בתחילת הקורונה, בעונה הזו רמת המעורבות של הצופים היא חסרת תקדים. כולם חיכו לעונה הזו, כל מי שהגיעו לעונה הזו אחרי הקורונה הרגישו בדידות גדולה ומאוד רצו זוגיות. גם אנחנו מופתעים כל פעם מחדש כמה התכנית הזו נמצאת בלב השיח של כולם. היא כבר מזמן לא תכנית טלוויזיה. עוצמות האהבה שאנחנו מקבלים - וגם הביקורות - הן נורא חזקות. זה רק הולך ומחריף. התכנית נהייתה ממש תופעת תרבות וזה ממש כיף לראות כמה היא משפיעה על אנשים".
יעל: "זו התכנית שעליה מדברים ב'שיחת הברזייה'. מאז שיש הרבה ערוצים, אין יותר מדי תכניות שכולם מדברים עליהן ושכולם יודעים על מה מדובר. גם מי שלא צופה בתכנית, יודע על מה מדובר. קולגות שלנו מספרים שהמטופלים שלהם מביאים את התכנית לתוך הטיפול".
מה זה אומר?
יעל: "המשתתפים בתכנית הופכים להיות סוג של טייפקאסט. רווקות אומרים לי 'אני קארין', או 'אתמול פגשתי איזה איתמר'".
דני: "אנשים באים לטיפול ומדברים על דמויות מהתכנית. אגב, גם מדברים עלינו בטיפולים אחרים. אנשים באים לפסיכולוג ושואלים אותו 'אתה כמו דני ויעל?'. אנשים רואים לראשונה בטלוויזיה מה זה טיפול אז אנשים רוצים טיפול כמו בטלוויזיה למרות שברור שהם לא יקבלו כזה".
יעל: "בדיוק. הטיפול הוא מסע מפרך, הרבה פעמים הוא משעמם, לא טלוויזיוני, אנשים מדברים, למטפל לוקח הרבה זמן להקשיב, להוציא את העוקץ ולהתקדם. ההתקדמות היא מאוד איטית. ומה שקורה בטלוויזיה זה שלוקחים מתוך מפגש שלם, שלפעמים אורך גם מעל שעה, נקודה אחת של שלוש דקות ואותה מציגים. לא מציגים הרי את כל הטיפול".
וזה מפריע לך?
יעל: "זה נורא מגדיל את החלק שלנו. זה נראה כאילו אנחנו כל הזמן אומרים דברים חזקים בטלוויזיה. זה הרי לא כמו כמו שטיפול מתנהל בחיים".
דני: "כל הזמן רואים פאנצ'ים שלנו. טיפול אמיתי זה לא רק רגעי שיא. זה כמו זוגיות, זה מורכב מהמון רגעים קטנים ובנאליים. גם טיפול הוא מסע סיזיפי. כשאנשים אומרים שהם 'רוצים כמו בטלוויזיה', הם מתכוונים שהם רוצים את העוצמות של טיפול שהם רואים בטלוויזיה. זה מחמיא לנו אבל זו לא כל העבודה שלנו. אנחנו יושבים שם שעות ארוכות ומטפלים בזוגות ובסוף רואים שלוש דקות שמקדמות את הסיפור, שזה נורא יפה וחשוב אבל זה לא בדיוק טיפול".
באחרונה, ובעיקר לאחר הפרידה המהירה בין בן ומנור, הופנתה ביקורת כלפי צמד המטפלים דני ויעל. במאמר שפורסם ב"הארץ", לדוגמא, נטען כי השניים עשו כל שביכולתם כדי להעצים את אירוע הפרידה, לחדד את תחושת הדחייה ולמכור את יושרתם המקצועית למען הרייטינג. אחרים אף העלו ספקולציות לפיהן הם משדכים בכוונה זוגות שונים משמעותית זה מזו כדי לעורר את הדרמה. "אני מבינה שאני צריכה לספוג את הביקורת ובחלוף העונה כולם יבינו שדברים משתנים", נאנחת יעל. "לומר שאנחנו עושים התאמות סתם? זה ממש מעצבן ומעליב. האינטרס שלנו הרי הוא להתאים בין זוגות שעובדים. הרי רק נפסיד מזה אם הם ייפרדו".
דני: "לא תהיה עוד עונה ככה".
יעל: "אנחנו עושים מאמצים גדולים כדי להביא התאמות כמה שיותר טובות".
עיקר הביקורת הייתה על כך שאתם פסיכולוגים קליניים, יושבים אצלכם אנשים בטיפול, ולפעמים אנשים בבית לא חשים בנוח לראות סיטואציות מסוימות. למשל עם בן ומנור, כשהייתה תחושה לא נעימה לצפות במצוקה של מנור, או ההחלטה לחזור אליהם אחרי חודשיים כדי לראות מה קרה איתם. זה הרגיש כמו ניסיון "לעשות עליהם סיבוב" ולגרוף עוד קצת רייטינג. היו גם שאמרו שפסיכולוג תפקידו להרים את המטופל ולא לשמר אותו במצוקתו.
דני: "פסיכולוג לא צריך להרים מטופלים, זה לא התפקיד שלו. פסיכולוג צריך ללוות מטופלים במסעות משמעותיים. לפעמים המסע הזה כואב, לפעמים זה מסע של פרידה, לפעמים זה מסע של גילוי עצמי. פסיכולוג הוא לא מסאג'יסט, הוא לא עושה נעים. פסיכולוג עוזר לאנשים לצאת לדרך. התפקיד שלנו בתכנית הוא כפול - אנחנו גם השדכנים וגם מלווים בתהליכים. זה הופך את זה למורכב. יש לנו אינטרס כפול: אנחנו גם נורא רוצים שהשידוכים יצליחו וגם נורא רוצים להיות פסיכולוגים שלהם. אנחנו לא מסכימים עם הטענה שמה שקרה עם בן ומנור היה אכזרי ולטובת רייטינג. היה משהו מפתיע מאוד שקרה בחדר הטיפולים. רואים את ההפתעה על הפנים שלי כשבן אומר לי שהוא רוצה להיפרד. אני קורא ליעל כי אנחנו מבינים שזה הופך למשבר גדול. בתוך החדר אנחנו מבינים שהם רוצים להיפרד. אנחנו לא עושים כלום לטובת הרייטינג".
יעל: "גם לגבי הפגישה עם בן ומנור אחרי חודשיים - הרי כולם התעניינו מה קרה להם, זה לא רק דני ואני. רצינו לבדוק מה קורה עם הכעס של בן? האם הוא חזר לצאת עם נשים?".
דני: "רצינו גם לדעת אם מנור תקועה או אם היא התרוממה מזה. אני רוצה גם לענות לאלו שאנחנו עושים דווקא. כלומר שמישהי מבקשת גבוה ומקבלת נמוך, שמעיין מבקשת בלי קעקועים ובסוף מקבלת מקועקע. חושבים שאנחנו עושים דחקות. ממש לא. אנחנו מקשיבים הרבה יותר עמוק ממה שמועמדים אומרים לנו. הרי מעיין לא מדברת על קעקועים. היא לא רוצה אדם מקועקע כי בנראטיב שלה אדם מקועקע זה אדם שאי אפשר לסמוך עליו. אין לה שום סיפור עם קעקועים, יש לה סיפור עם גברים שנוטשים. את הדבר הזה היא אומרת דרך קעקועים. באותה מידה היא יכולה הייתה להגיד שהיא לא רוצה גברים עם ג'ינסים כחולים כי אבא שלה נטש אותה עם ג'ינס כחול. חשבנו שעמרי הוא זה שיחזק אצלה את הביטחון ולא ינטוש. יש לו הרבה סבלנות והכלה, הוא מרגיע אותה. קל לומר שאנחנו עושים דווקא אבל אנחנו שולחים את האנשים למסע משמעותי שיעזור להם".
יעל: "בוא נדבר רגע על הסלוגן 'אתה לא מקבל מה שאתה רוצה אלא מה שאתה צריך'. יש בזה אמת עמוקה כי אנשים נמשכים הרבה פעמים לאנשים שלא יעשו להם טוב. דמויות המשיכה הן דמויות מסוכנות לעיתים. ואז יוצא שאישה יוצאת כל פעם עם גרסה אחרת של אותו גבר, וזה ברור שזה ייגמר בהתעללות או בשברון לב, בזמן שיש גבר מסוג אחר שמתאים לה. עינת ולירון זו דוגמא קלאסית. היא נמשכת לגברים מבוגרים כי היא רוצה שיחזקו אותה. הם מחזקים אותה אבל הם לא מסייעים לה לגדול. רצינו שהיא תהיה עם לירון כי ידענו שהם יגדלו יחד, ורואים לאט לאט בפרקים הבאים איך הם צומחים ביחד. וזה זוגיות מאוד מרגשת".
דני: "יש דבר מעניין שנבדק מחקרית. כששואלים אנשים למי אתה נמשך, זה לא בהכרח אנשים שהם בחרו בחיים. בדרך כלל אנחנו לא בוחרים את הפנטזיה שלנו. אנשים לא חיים עם מי שהם רוצים. הנפש שלנו בנויה מלהרוס ולבנות. יש לנו נטייה ללכת לחלק ההרסני ושם נבחר בבד בויז. אנשים באו לתכנית אחרי ששנים הם בחרו באנשים לא נכונים. זה לא חכמה שניתן להם עוד פעם מישהו גבוה".
מה רע בלהיות עם מישהו גבוה?
דני: "אין שום בעיה. גם אני נמשך לגבוהים, הבעיה היא שהרבה פעמים אנשים לוקים בעיוורון של התאהבות. יעל ואני לא רוצים להצטרף לעיוורון של הצופים שלנו או של המתמודדים. חשבנו שנועם ייתן לרוני את הביטחון שלה בלי קשר לגובה שלו בכלל".
יעל: "ברור שאם הוא גם היה גבוה, זה היה אפילו עדיף, או שלירן לא יהיה קירח. אנחנו חשבנו שהוא מושלם בשביל שירי".
דני: "הבעיה מתחת ל'גבוה' הזה, היא שהוא מעוור אותנו לצרכים האמיתיים שלנו. אנחנו חושבים שזה מה שאנחנו רוצים ואנחנו מתעלמים משאר הדברים".
מה בסופו של דבר לא עבד בין בן ומנור?
יעל: "בסוף זה היה משיכה. ברגע שאנשים נמשכים אחד לשני, אנחנו מוכנים לוותר על הרבה דברים שמפריעים לנו. אפשר לראות את זה יפה בזוגיות של קארין ואיתמר. הרבה דברים שקארין עושה מפריעים לאיתמר, הוא היה רוצה שהיא לא תהיה על עקבים, שהיא תוריד את האיפור, שהיא תהיה יותר יומיומית, אבל יש ביניהם משיכה בסיסית מאוד טובה וזה מאפשר לו לשאת הרבה דברים. היא גם מאוד רוצה אותו וגם כשהוא מתנהג אליה בצורה מעליבה, היא מוכנה לקבל את ההתנצלויות שלו. כי הרבה יותר קל כשיש משיכה".
"בכלל, נושא המשיכה הוא אקס פקטור, זה הדבר שאנחנו לא יודעים. אנחנו יכולים לעשות המון מבחנים פסיכולוגים אבל לא יודעים מה יהיה עם המשיכה. זה הרגע הקסום הזה של החתונה, שהם נפגשים, רואים זה את זו, והפסיכולוגים לא יכולים להבין בזה. זה קסם".
דני: "אנחנו לא תפסנו את בן ומנור כזוג שייפרד. מאוד האמנו בהם. תפסנו את בן כאיש עם המון אורך רוח לתהליכים, הוא היה אדם שמאוד בנינו עליו שיילך את הדרך. ידענו שהוא מקבל התאמה מורכבת, אנחנו לא מסתירים את זה. ידענו שההתאמה ביניהם מבוססת על הרבה הבדלים, אבל חשבנו שיהיה לו המון אורך רוח. הוא בנוי ככה. אני לא רוצה לומר שהתאכזבנו, אבל הופתענו. אני חושב שאם הייתה יותר משיכה, זה היה פוגש את האורך רוח שלו".
יעל: "אפשר לראות למשל את קותי סבג ומגי אזרזר. זה גם שידוך של שני אנשים שהם הפכים. הם מאוד מזכירים את בן ומנור בטמפרמנט שלהם. הם בעצמם אמרו את זה ברדיו. קותי אמר לי 'אני יודע שאני בן ומגי היא מנור. זה מה שאני אוהב אצלה וזה סוד הקסם שלנו. היא אחרת ממני, היא משלימה אותי'".
דני: "או במילים אחרות, כדי שהתאמת הבדלים תעבוד ככה, צריך לאהוב את ההבדל בבן או בת הזוג שלך. וזה לא היה שם".
בן הטיח בכם שהוא כועס עליכם. הוא אמר לכם 'אתם מכירים אותי חמישה חודשים ומכעיס אותי שאת השידוך הזה בסוף נתתם לי'.
יעל: "נכון. הוא כעס עלינו ואני לגמרי יכולה להבין את הכעס. גם הרבה פעמים מטופלים כועסים על המטפלים שלהם וזה חלק משלבי הטיפול, אבל לא מזמן הוא אמר שהוא מודה לנו על הזוגיות החדשה שלו. אני לא מכירה את בת הזוג החדשה שלו, אבל אם אני צריכה להמר - היא גם כן משלימה אותו ולא דומה לו. אני חושבת שזו ההתאמה שמתאימה לו".
דני: "כשאנחנו מאוכזבים, אנחנו חייבים לכעוס על מישהו. זה חלק מהתפקיד שלנו כמטפלים, אנחנו צריכים לשמש מיכל גם לאהבה של מטופלים, גם לכעס, גם לאכזבה. זה התפקיד שלנו גם בטלוויזיה - אנחנו האנשים שמייצגים את התקווה. לכן, כשיש אכזבה, כועסים עלינו".
איך הרגשתם אחרי השיחה הקשה עם בן ומנור?
יעל: "היו שם תחושות קשות. אנחנו מאוד קשורים אליהם, אנחנו איתם המון זמן, מכירים אותם לעומק גם בתור יחידים וגם בתור זוגות".
מה זה בעצם שידוך טוב?
יעל: "שידוך זה דבר מורכב מאוד. זה המון חשיבה, גם על הדברים הפסיכולוגים וגם על הביולוגיים, ובסוף שידוך והתאמה זה מידת העבודה שהזוגות עושים בפועל. מפרק לפרק אתה רואה שהם עובדים על עצמם".
דני: "יש זוגות שבהתחלה לא מרוצים מההתאמה שלהם. למשל רוני ונועם, היא ממש נדחתה ממנו בהתחלה. היא רצתה הביתה".
יעל: "גם מנו וניצן. לא היה נעים לראות איך היא מרגישה בחתונה. היא חשבה שזו טעות".
גם הדס ממש נרתעת משי. אי אפשר שלא לראות את זה.
דני: "שי והדס זו אי התאמה בהיבט של משיכה. אנחנו חושבים שיש התאמה ביניהם ויש סוד להתאמה הזו. נצטרך להיות סבלנים. הם באו לעבוד והם הולכים עם זה. הם מוכנים לבדוק ולכן הם מתמודדים מאוד טובים של חתונמי".
אבל אם אין משיכה, מה יש להילחם כל כך הרבה?
יעל: "יש שני סוגים של משיכה. יש משיכה גופנית חייתית שיש לכולנו. זה משהו שאי אפשר לשלוט עליו, זה ביולוגי. ויש סוג שני שהוא הרבה יותר מתוחכם והוא קיים רק אצל בני אדם - משיכה שקשורה להתאהבות, לדברים רגשיים. זו משיכה שיכולה להתפתח עם הזמן ובמסלול הזה אנחנו עובדים. תזכור ששירי נרתעה מאוד מלירן. היא לא אהבה גברים קירחים ולא אהבה את האישיות שלו. היא לא ראתה בו דמות גברית. לקח לה המון זמן להתאהב בו. היא פיתחה משיכה שהמקור שלה הוא לא ביולוגי, אלא אינטימיות רגשית, קירבה, היא הבינה איזה גבר הוא ואיזה מקום הוא נותן לה בתוך היחסים. במסלול הזה נשים יודעות ללכת הרבה יותר טוב מגברים. אז אם יש לנו זוג כזה שהגבר נמשך לאישה והאישה לא נמשכת לגבר אבל מוכנה לתת צ'אנס כמו שירי או רוני, יש סיכוי לזוגיות. אם זה הפוך - זה יותר קשה".
דני: "עוד לא מצאנו ב'חתונמי' את הגבר שלא נמשך ועשה טרנספורמציה למשיכה".
יעל: "זה הסיפור כרגע של דני ושני. הוא אמר שאין לו ניצוץ ואנחנו מנסים לבדוק אם הוא יכול לעבור את מה ששירי או רוני עברו. האינטואיציה שלנו היא שלגברים זה יותר קשה".
צפיתם את ההצלחה של חתונמי? אתם עצמכם הרי הפכתם לדמויות מוכרות בכל בית.
יעל: "לא האמנתי שזה יהיה ככה. זה מאוד משונה וזה לא משהו שמתרגלים אליו. אנשים מאוד חמים, זה מאוד כיף, אבל זה ממש מוזר לי שמצלמים אותי כשאני אוכלת במסעדה, שצועקים לי, מדברים איתי, ובעיקר - מבקשים ממני שידוכים".
דני: "צועקים לי בכביש 'דני תמצא לי שידוך'. בהתחלה זה היה נורא מבלבל ומתעתע אבל לדעתי הכוכב האמיתי של חתונמי הוא הטיפול הפסיכולוגי, אנחנו רק הנציגים שלו".
אתם מצליחים לזהות את אלו שבאים רק בשביל הפרסום?
יעל: "מיד".
דני: "זה הכי קל".
רוב הציבור חושב שמי שמגיעים לתכנית הם משוגעים. איך אפשר להיחשף ככה מול כל המדינה?
דני: "גם לנו אמרו שאנחנו משוגעים כשהלכנו לתכנית".
והיום?
יעל: "בקרב הקולגות שלנו יש גם קנאה וגם פרגון. מאחורי הגב שלנו נאמרים אולי יותר דברים רעים, אבל בפנינו רק מחמאות. אני לא חושבת שמי שמגיעים לתכנית הם אנשים משוגעים. אלו אנשים הרפתקנים. זה לא מתאים לכל אחד, רק לאנשים מאוד פתוחים".
דני: "יש לנו מבחנים ומבדקים לתכונות האלה".
יעל: "יש לנו מדד מציון 1 עד 7. כל המתמודדים שלנו מקבלים 7, אני ואתה לא היינו מקבלים 7".
דני: "היית קופץ באנג'י? שוחה עם כרישים?".
מה פתאום.
דני: "היית טועם גבינות מסריחות שמעולם לא טעמת?".
לא.
דני: "עזוב, אתה לא בנוי לתכנית שלנו".
יעל: "מדובר על כאלה עם פתיחות גופנית, נפשית, שמוכנים להתנסות, לנסות הרפתקאות. רוב האנשים לא כאלה, רוב האנשים חוששים. ברור שמי שבא הוא נורא אמיץ".
אתם מקבלים גם תגובות לא נעימות ברחוב?
יעל: "השבוע שבן ומנור נפרדו היה שבוע קשה. ספגנו המון ביקורת בפייסבוק, במיילים, אפילו צלצלה אליי אישה זרה. היא לא אמרה שלום והתחילה את השיחה ב'מה חשבת לעצמך ששידכת את בן ומנור?!'. בשלב הזה כבר טרקתי אז לא שמעתי מה היא אמרה אחר כך".
דני: "אבל ברחוב אנחנו מקבלים רק אהבה".
יעל: "אנחנו גם מקבלים כל יום הצעות עסקיות למיזמים. אומרים לנו 'בואו נעשה את הפורמט הזה של שידוך, התאמה וליווי - בלי טלוויזיה'".
דני: "לא שאלת אותנו מה הדבר הכי טוב שיצא לנו מהתכנית הזו ואני אגיד בכל זאת: הכי טוב שיצא לי מהתכנית זה הקשר עם יעל. לא הכרנו לפני כן, נפגשנו באודישן לתכנית. אנחנו מדברים את אותה שפה, ובאים מאותו זרם טיפולי. יש לנו חברות עצומה ואנחנו שומרים אחד על השנייה. אנחנו מדברים 6-5 פעמים ביום".
אז אתם הזוג האמיתי של התכנית.
יעל: "מזל שדני הוא גיי, כי כך הבעלים שלנו לא מקנאים".
דני: "יכולנו הרי לריב על סולואים, למה היא קיבלה זמן מסך ולא לפרגן. וזה לא ככה. השותפות בינינו היא מתנה גדולה. רוצה לשמוע רכילות על העונה הבאה? כי בימים האלו אנחנו נמצאים יומם וליל במיונים ולקראת סגירה של כל הזוגות. מה שגילינו הוא שיותר ויותר אנשים מכל מיני סוגים החליטו להגיע".
מה הכוונה ב'סוגים'? להט"בים סוף-סוף?
דני: "אנחנו מחפשים. יש קושי עצום ללהק להט"בים כי זו קהילה קטנה מאוד וכולם מכירים את כולם. אבל מלבד זאת, יש לנו גיוון סוציו-אקונומי. לא רק תל אביבים יגיעו בעונה הבאה. אנחנו מחפשים אנשים מכל קצוות האוכלוסייה ולא רק עם מידה מסוימת בג'ינס. יהיה גיוון גדול יותר על המסך בעונה הבאה".
אם הייתם רווקים הייתם הולכים לחתונמי?
יעל: "אני לא יודעת אם יש לי את האומץ הזה".
דני: "אני הייתי בא לעונת הלהט"ב. אני הרבה יותר אמיץ וחשוף מיעל".
עולות אצלכם בצילומים גם שאלות אתיות? בכל זאת מדובר בטיפול מצולם ולפעמים עולות שאלות כאלה.
דני: "אהיה מודאג ביום שלי וליעל לא יהיו שאלות אתיות על מה שאנחנו עושים בתכנית. זה יהיה היום שבו אנחנו נצטרך להחזיר את המפתחות וללכת. אנחנו עסוקים באתיקה כל הזמן".
יעל: "בסעיף הראשון של החוזה שלנו מול קשת וגיל הפקות כתוב שאנחנו מחויבים להישאר אתיים ולא לעמוד בפני לחצים. אני מרגישה שאנחנו באים להגן על הפורמט והוא מגן עלינו. יש לנו חופש רחב. יש דברים שעולים בחדר הטיפולים ולא משודרים אחר כך בטלוויזיה כי אנשים מדברים שם על ההורים שלהם, על חיי מין, על אקסים שלהם. ברגעים כאלה ברור לכולם - גם למשתתפים - שזה לא ישודר ולכן הם מדברים בחופשיות על זה".
דני: "טיפול בהגדרתו נעשה בסודיות והמטופל משלם תמורה למטפל. שני התנאים הללו לא מתקיימים ולכן זה לא בדיוק טיפול אלא התערבויות טיפוליות בתכנית טלוויזיה".
יעל: "אגב, אם יש למשתתפים טיפול במקביל, הוא ממשיך. הם לא עוזבים אותו".
דני: "הדאגה האתית של יעל ושלי מאוד גדולה. התפקיד שלנו הוא לשמור על אתיקה. אומרים עלינו 'יעל בכתה אז זה לא אתי'. אנשים מבלבלים. כשמשהו לא מוצא חן בעיניהם, הם אומרים שזה לא אתי. אפשר לשאול אם זה ראוי או לא, אבל אין דבר יותר אתי ממטפל שמשתתף רגשית בטיפול של המטופל. המילה אתיקה עברה קצת הזנייה בתקופה האחרונה סביב התכנית. שנינו עושים הכל כדי שזה יהיה אתי".
מה בעיניכם הכישלון הכי גדול שלכם בתכנית?
דני: "כישלון זו מילה מאוד קשה. אני חושב שיש זוג לפני כמה עונות שיכולנו לטפל בו אחרת. שחר ואפרת התפצלו על ההתחלה, בירח הדבש. עד היום אנחנו חושבים שזה זוג שיכל להחזיק מעמד. אגב, אני חושב אותו דבר גם על בן ומנור. אם היה קצת יותר אורך רוח, היינו עושים איתם עבודה מדהימה. לפחות את ה-42 יום".
יעל: "לי יש צער על אמיר שהיה עם דנית, ובסוף יצא פגוע גם מהקהל. אני חושבת שאנשים לא מבינים את המתמודדים שלנו הרבה פעמים".
מה היה הרגע הכי קשה העונה?
יעל: "העונה רק התחילה אבל שיחת הפרידה של בן ומנור הייתה רגע מאד קשה ומפתיע".
באיזה שלב אתם מבינים בחדר שאין סיכוי לשכנע את הזוג אחרת?
יעל: "עם מור ומאור היה רגע שהם ישבו שם וזה היה כבר סוף העונה, אחרי סופ"ש זוגות, והם החליטו שהם לא יכולים להמשיך. אנחנו הסכמנו איתם. באמת הרגשנו שעשינו כל מה שיכולנו וזה לא מסתדר. עם בן ומנור בפועל זו הייתה שיחה של שעה. היה רגע שבו הבטנו אחד לשני בעיניים והבנו שלא ממשיכים".
היו מחשבות לא לשדר בכלל את הזוגיות של בן ומנור?
יעל: "זו שאלה מאוד טובה. זה כמו ששידרו את המשפט של בן שאמר שהוא כועס עלינו. זה נורא חשוב שבן כועס עלינו, זה רגע חשוב בטיפול. כשמטופל כועס על מטפלים שלו בטיפול רגיל, זה הרבה פעמים רגע קריטי של התקדמות בטיפול. אם המטפל ייתן לו להסביר למה הוא כועס, אפשר להמשיך הלאה. כשבן אמר שהוא לא נמשך, ומנור אומרת, 'אם אתה לא חושק בי אני לא רוצה להישאר פה' - אין מה לעשות עם זה. היה חשוב לכבד את האמירה של מנור שהיא לא רוצה להיות בקשר הזה".
מבאס אתכם שזוגות לא הצליחו?
דני: "ברור, היינו רוצים הצלחות, תינוקות. אנחנו מושקעים רגשית בתכנית הזו. זה הבייבי שלנו. אין לך מושג כמה אנחנו מתרגשים מהחתונה של ניר והגר".
יעל: "הם שלחו לנו את התמונה של האירוסין לפני שזה פורסם. היה בזה אקט מרגש כי כולנו יודעים שזה נולד ביחד בחתונמי".
דני: "וזו הייתה זוגיות לא צפויה, וזה בדיוק המסר לכל מבקרי הטלוויזיה, כותבי הטורים והטוקבקיסטים לעצור רגע. זוגיות זה דבר מורכב. דברים מתחילים לאט. לא כל מי שקשה לו בהתחלה יהיה לו קשה גם בסוף".
אז לטובת קהל קוראינו - מהי זוגיות טובה?
דני: "זוגיות טובה היא כשלא מסכימים ואפשר לחיות בשלום עם אי הסכמה. חוקר הזוגיות ג'ון גוטמן אמר ש-70 אחוז מהקונפליקטים הזוגיים לא ניתנים לפתרון. איזה זוגות הם הזוגות הטובים? הזוגות שחיים בשלום עם ה-70 אחוז שהם לא מצליחים לפתור. כלומר, להסכים לא להסכים. זוג טוב זה זוג שיודע לחיות עם ההבדלים שלו".