סמדר עלתה לבד על המטוס לישראל חמושה במזוודה ובווקמן. באוזניות היא שמעה את ג'ון דנבר שכמוה בחר לעזוב במטוס סילון. להבדיל, היא הייתה בסך הכל ילדה בת 12. בשדה התעופה בלונדון היא השאירה את כל המשפחה שלה - אבא, אמא ואחות גדולה - אבל קיוותה להשאיר גם את הפצעים בממלכה המאוחדת. היא חוותה שם אלימות איומה בבית הספר. היו שם מכות, חרמות והרבה אנטישמיות. השנה הייתה 1973, היא הספיקה עוד לחגוג את בת המצווה שלה בבירת אנגליה, ממנה היא בעיקר זוכרת את המכות שחטפה מחבריה לכיתה. בישראל היא הגיעה לקיבוץ בית אלפא, ונתמכה על ידי משפחה מאמצת, אבל למעשה גידלה את עצמה. חבלי הקליטה היו קשים, והיא נהגה להתבודד בצריף עם פסנתר. אמה המאמצת דאגה לה. במכתב ששלחה להוריה בלונדון היא כתבה: "היא לא יונה בין יונים והיא לא עורב בין עורבים". בתגובה, שלחו לה הוריה חבילה מלונדון עם מפוחית קטנה ופתק בכתב ידו המיוחד של אביה: "סיסקל'ה, תנשמי פנימה והחוצה ותראי שהכל יסתדר". הוא צדק. בעשור הבא, המפוחית הזאת תלווה אותה כשהיא תפרוץ ותהפוך לאחת הרוקריות הגדולות של העשור. היא מנגנת עליה עד היום.
אחרי קריירה כל כך ארוכה, שבשיאה נבחרה לזמרת השנה, ועם המנון נדיר אחד שעדיין משמיעים ברדיו - סי היימן חוגגת 60 הרחק מאור הזרקורים של המיינסטרים. זו לא צניעות מזויפת, זו תמונת המצב של הרוק הישראלי. לזכותה, היא מסרבת להתמסכן או להציג את עצמה כקורבן. היא לא עוטפת את המציאות בסוכר, אבל לוקחת את הדברים בפרופורציות. החלום למלא את קיסריה עדיין מקנן בלבה, אבל היא כרגע מסתפקת בניסיון לקדם את ההופעה הבאה שלה בפאב בהוד השרון שיכול להכיל 50 בני אדם.
"אני לא מהבכייניות", היא אומרת בריאיון לוואלה! תרבות, "בתקופת הקורונה לא הפסיקו להזמין אותי לתוכניות טלוויזיה, ואמרתי 'לא'. קראו לי להתבכיין, אבל על מה יש לי להתבכיין? אני צמחתי ופרחתי בתקופת הקורונה. סיימתי לעבוד על האלבום העשירי שלי והופעתי בלי הפסקה בחצר הבית. התקשר אליי עיתונאי, אמר לי שהוא עושה כתבה לחדשות סוף השבוע עם דנה ויס וישתתפו בה מירי אלוני, דפנה ארמוני ואני. שאלתי על מה הכתבה, והוא אמר: 'על הקושי'. אמרתי לו שאני לא בפנים. לי יש מסלול שאני צריכה לעשות. אני לא אומרת שאני לא רוצה שיקרו בו דברים יותר גדולים. אני מאוד רוצה, אבל אני מאמינה שזה מתחיל לקרות. אני חושבת שזה יקרה. אני מרחיבה את הלהקה ואני אעשה גם הופעות חשמליות. בטח. כל הטוב עוד לפני. דור שלם מחכה לגלות אותי. אין לי כאב. אני לא עצובה מהדברים האלה. אני חווה אושר יום יום".
יש כאן משהו שהוא גדול יותר מהסיפור האישי של סי היימן, זה מבאס אותי כישראלי שאמנים שקרעו פה את התחת ועשו מאות הופעות, צריכים לחשב מסלול מחדש בגיל 60 כדי לשרוד. המקבילה האמריקאית של סי היימן גרה באיזו אחוזה במאליבו ולא צריכה כבר לעבוד בכלל.
"זה חלק מהבחירה שלי לעשות את האמת שלי. כן, ויתרתי על ועדי עובדים בהרבה כסף. זו הייתה תקופה שהתפרנסתי יפה, הרבה יותר מהיום. אבל עברתי כמה שלבים. חזרתי מהמקום שבו סי היימן לא קיימת בכלל, למקום שבו אני עושה הופעות אקוסטיות עם השירים שלי במקומות קטנים".
הייתי בשנה האחרונה באחת מהופעות הסולד-אאוט של זהבה בן בקיסריה. הקריירה שלה בפריחה מדהימה בזכות ההשתתפות באח הגדול. דור שלם גילה אותה ברגע. זה לא עושה לך חשק?
"לא יקרה. אגב, לא יודעת אם זהבה נכנסה על המשבצת שלי, ואני אוהבת אותה וכל כך שמחה בשבילה שהיא הצליחה, אבל גם לי הציעו להיכנס לבית האח הגדול באותה עונה. היה משא ומתן, אני לא רוצה אפילו להגיד את הסכומים. אתה לא יודע כמה הציעו לי. הרבה כסף, אבל הסברתי להם שאמא שלי גוססת ואני לא בנויה למקומות סגורים. מאז היא כבר מתה. ממשיכים להציע לי כל הזמן. אני לא אהיה שם. אני לא יכולה. אני לא אתפשט בשביל חשיפה. אני כן רוצה להיות שופטת באחת מתוכניות הריאליטי, אבל גם לשם אני לא מצליחה להגיע. אני מאוד רוצה. אני חושבת שזה המקום שלי. להיות שם כשופטת עם האג'נדה שלי. אבל הם לא רואים אותי, הם לא יכולים לראות אותי".
למה לא?
"אני לא על פס הייצור של זאפה. אני לא אומרת משהו שהוא אנטי. אני עוד לא מצליחה שהם יראו אותי. אני לא מבינה למה, אבל אני מבינה שזה מה שקורה, הם לא רואים אותי שם. אבל כן יש תנועה חזקה ואחרת. זה הכיוון. רגע לפני האומיקרון כבר היה לי תאריך לבארבי, אבל שוב שיניתי. אני נעה עם הדברים".
בשלב זה של השיחה היימן מספרת בשמחה על שיתוף הפעולה שלה על ליהיא לפיד, על "הרומן" עם דנה ברגר שהוליד אירוח הדדי בהופעות וכמובן על ההופעה הנדירה מול 12 אלף איש בחסות אביב גפן. היא מעלה בפניי שמות של אמנים ותיקים, כאלה שעבדו איתה בעבר, כאלה שהיא מיודדת איתם, שיכולים היו להזמין אותה להתארח בהופעה שלהם, אולי לעשות שיתוף פעולה יחד. רגע אחרי היא מתחרטת שהיא אמרה את זה, ומבקשת שלא אציין את שמות האמנים. יש משהו נאיבי במחשבה הזאת כאילו מדובר בעסק של "חבר מביא חבר". היימן, שלא מיוצגת על ידי חברת ניהול או יחסי ציבור לא נמצאת על הרדאר הזה לא בגלל סיבות אומנותיות, אלא בגלל שאין לה מנהל שיעשה את הטלפונים הנכונים. כשאני שואל אותה למה היא לא מרימה טלפון בעצמה לאמנים ומציעה להם לעשות שיתופי פעולה היא מתכווצת במבוכה. "זה לא המקום שלי", היא מסבירה, "אני אשמח אחרי החוויה שעברתי עם אביב גפן שעוד אנשים יזמינו אותי, ואני אהנה והם יהנו".
השם של אביב גפן חוזר כמה פעמים במהלך הריאיון, ולא במקרה. ביולי האחרון הרים גפן את אירוע "נשף רוק" התשיעי שלו, בסימן מחווה למוזיקת הפופ של האייטיז. רשימת האורחים הייתה מכובדת במיוחד, כשלצד אמנים ישראלים גדולים כמו נינט, אמיר דדון ותיסלם התארחו גם האמנים הבינלאומיים לימהאל (סולן להקת קג'גוגו) וסמנתה פוקס. בערך באמצע המופע, גפן התיישב מאחורי הפסנתר והכריז על הפתעה שלא הייתה בפרסומים למופע. "אני גדלתי בנתניה והייתי הולך להופעות כדי לבהות בה", סיפר גפן לקהל באמפי פארק ראשון לציון, "מדובר באדם מאוד מוכשר ומאוד אמיץ שהקדים את זמנו בכל כך הרבה מובנים. תמיד דיברנו, אף פעם לא נפגשנו על הבמה. אמרתי לה שהיא חייבת לבוא לפה ולהופיע בהפתעה. מדובר בשיר מופת של האייטיז בישראל, ששינה פה כל כך הרבה דברים. קבלו את האחת והיחידה, את סי היימן".
12 אלף ישראלים הצטרפו בשירה אדירה לפזמון של "גיבור גדול". זה הרגיש כל כך טבעי. את לא מרגישה שזה המקום שלך ולא הופעות קטנות בחצר?
"וואלה, הדרך יותר חכמה מההולך. יכול להיות שאני צריכה יותר זמן. אולי במקרה זה גם מה שגורם לי להיות עדיין כל כך קיקינג. כל כך אופטימית. כל כך לא שבעה. אתה מדבר על המקבילה שלי בחו"ל, אמרת שאם הייתי באמריקה הייתה לי אחוזה. אני לא בטוחה שאני רוצה להיות כל כך שבעה. יש בי משהו שרוצה להישאר רעב, ורעב לא כי אני צעירה. אני בת 60, למרות שאני נראית פאקינג טוב לגילי. אתה יכול לכתוב את זה? אולי אני לא צריכה להגיד את זה".
להפך, את סי היימן. אם למישהו מותר להגיד את זה, זאת את.
"נכון. אומרים לי את זה הרבה גם. וככה באתי לנשף של אביב, אמנם צנועה אבל באתי עם אמירה ובמטרה להציג את עצמי כמו שאני".
אבל זה לא שעלית לבמה אצל אביב גפן ו"נראית טוב לגילך". עלית ונתת שואו שהשאיר אבק לסמנתה פוקס. ממש הרמת את הקהל, ובתור מישהו שהיה שם אני יכול להגיד לך שהקהל היה שמח אם היית נותנת עוד נאמבר.
"כמו שצריך. אבל מי שבא לראות אותי בהופעות קטנות יודע שאני מרימה את הקהל גם בהופעות האלה, בתשוקה אינסופית. מחרתיים אני מופיעה בסלון במזכרת בתיה, אתמול הופעתי בקריית אתא, גם שם הרמתי את הקהל, ואני לא סתם אומרת את זה. ב'כמו צמח בר' הקהל פשוט היה בבכי. שלשום הייתי בסלון ביהוד, בהופעה בבית של גנן, לא של צמחים, של ילדים, שכל הקורונה עשיתי זומים לגן שלו כי הוא ביקש. ועכשיו הוא רצה להגיד תודה, אז הזמין אותי לעשות הופעה בסלון ליום הולדת של אבא שלו. איזו הופעת רוק זאת הייתה! חבל שלא הקלטנו את ההופעה הזאת. הכל התפרץ החוצה כמו אש להבה. הכל טוב. זה יקרה, כנראה שאני צריכה איזו דמות שתיכנס לי לחיים ותיקח אותי לאמפי שוני וכו', אבל זה יקרה. אני מסתדרת. טוב לי. אני חיה מחדש את החיים שלי".
הסלון של סי היימן, שמשמש גם כחדר חזרות, מקושט בפוסטרים של מיק ג'אגר, ג'ימי הנדריקס וארית'ה פרנקלין. אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסטודיו של להקת רוק צעירה. זו דירה שכורה ברחוב הכי שקט, בשכונה הכי שקטה בתל אביב. שום דבר לא רומז שגרה כאן זמרת מפורסמת עם עבר מפואר, שחתומה על אחד משירי המחאה הכי גדולים שנכתבו כאן.
אחד מחבריי הטובים סיפר לי שהוא הגיע להופעה שלך לפני עשרים שנה במתנ"ס בהתנחלות אלון שבות. הוא ניגש אלייך לפני ההופעה וסיפר לך כמה השיר 'גיבור גדול' השפיע על חייו, והסברת לו שאת לא מתכוונת לשיר אותו בהופעה, כי את מכבדת את הקהל והמקום.
"מתאים לי להגיד 'מכבדת'".
אני לא מזלזל בזה, אבל מה גורם לאמנית - ואני בכוונה אומר אמנית ולא זמרת - לבחור שלא לבצע את היצירה הכי מזוהה איתה?
"אני לא מסוגלת להכאיב לנמלה, פשוט לא מסוגלת".
אבל למה את חושבת שזה יכאיב? באים לשמוע אותך, וזה חלק מרכזי ממך.
"תמיד יש דילמה. תמיד קורה משהו במדינה. פעם מפנים התנחלויות, פעם זו מלחמה, פעם התנתקות. יש משהו בשיר שפוגש זמן, ומנגינה ומילים ועוצמה שמשאיר אותו רלוונטי, אבל חלקים מסויימים באוכלוסייה יכולים לא להתחבר אליו. יכול להיות שבאותו לילה אמרו לי המארגנים 'שמעי, זו התנחלות, לא מתאים לנו לשמוע את השיר הזה פה'. חבל, כי דווקא בכל בסיס אפשרי של צה"ל שרו איתי אלפי חיילים 'היי אתה גיבור גדול' והתחברו לפזמון - הגאוני כנראה - של תחושת הניצחון, אבל פסחו בכיף על 'אפילו לנו קצת קר בשביל לכבוש'".
זה היה השיר הראשון באלבום הראשון שלך, והוא חוגג השנה 35 שנים. זו מתנה גדולה אבל גם רף התחלתי שהצבת לעצמך שמאוד קשה להתמודד איתו, כי הוא תמיד יהיה מזוהה איתך.
"תודה לאל על זה. אני עושה מדגמים לבדוק את ההאזנות לסינגלים החדשים ברדיו ובספוטיפי, וזה פשוט לא ייאמן. 'גיבור גדול' מושמע עכשיו, בתקופה הזאת - לא ביום העצמאות ולא ביום הזיכרון - 35 פעם בשבוע בכל התחנות".
אני חושב שזה קשור לעובדה שכל אחד יכול להלביש על השיר איזו משמעות אישית. חלק חשבו שהשיר הוא על מלחמת לבנון, חלק על אהבה נכזבת, חלק על פמיניזם והעצמה נשית. כל אחד לקח את זה למקום האישי שלו. אולי 35 שנים אחרי הגיע הזמן לפזר את המסתורין סביב השיר.
"הסיפור של גיבור גדול הוא שהוא נכתב בלילה קר, מלא גשם, אחרי שעזב אותי בחור שהיה לי איתו רומן מאוד מאוד מאוד חזק. טייס שהיה מגיע למועדון הפינגווין בטיסה. כולם היו מגיעים ברגל, ורק הוא היה מחנה את המסוק שלו בשדה דב ומגיע להופעות שלי - והתאהבנו. היינו איזושהי תקופה יחד, עד שיום אחד הוא בא אליי לדירה ביוחנן הסנדלר 6, עלה לקומה החמישית, והשאיר לי פתק על הדלת: 'אני לא גיבור מפלסטיק ירוק. אני לא אוכל לפצל את החיים שלי בין הצבא לבינך, ואני בוחר בצבא'. אני התרסקתי לגמרי. אני לא יודעת מי בכה יותר בלילה הזה, אני או הגשם בחוץ. פשוט ישבתי ודלפתי מעל איזה סינתיסייזר ישן שהיה לי, עם נובלס ביד.
"ואז שמעתי מבזק של גלי צה"ל תחת הכותרת '60 שניות על לחימה תחת קשיי מזג האוויר'. אמרו שם שכוחותינו לא לוחמים בחום ולא לוחמים בבוץ. ואז ישבתי וכתבתי בית ('מלחמות כבר לא קורות בחורף') ופזמון ('היי אתה, גיבור גדול, בוא והראה שאתה יכול'). הקלטתי את השיר על ווקמן שהיה לי, ורצתי בבוקר למשה לוי שהפיק את האלבום והוא אמר לי 'השיר הזה ישנה לך את החיים'.
"משה שלח אותי לכתוב 'סי פארט'. לא ידעתי מה זה. לא הבנתי מה אני צריכה לכתוב. משה אמר 'תכתבי עוד קטע מעבר, כזה שיגרום לפזמון האחרון להתפוצץ'. מבחינתי השיר היה מוכן. הוא אמר לי 'תנסי, לכי הביתה ותחשבי על זה'. ואני רק רוצה כבר להקליט, מה פתאום לעצור. ואז בסוף כתבתי 'אני עוזבת כי אני חושבת שאני אוהבת מדי. לא ביקשתי גיבור מפלסטיק ירוק, שיקשור את חיי', חיברתי את מה שאותו טייס כתב לי בפתק, יחד עם כל הפמיניזם האפשרי. ותודה לאל על כך, כי זה מה שבעצם עשה את השיר".
זה לא רק מה שעשה את השיר, אלא מה שהפך אותך באמת לאייקון פמיניסטי בתקופה שבקושי היו כאלה בישראל.
"המילים 'אני עוזבת' ביטאו את העוצמה הנשית. השתמשתי בכאב שלי והפכתי אותו. בשיר אני זאת שעוזבת אותו, לא הוא עוזב אותי".
בשלב הזה האלבום כבר היה גמור, איך בחרתם איזה שיר להוציא בשביל "גיבור גדול'?
"צריך להבין, בויניל לא היה חוכמות. היו 12 שירים. שיר מספר 12 היה 'עולם תעשייתי', ומשה הודיע לי שאנחנו צריכים להוציא אותו בשביל להכניס את 'גיבור גדול'. אמרתי לו שאני לא מוציאה את 'עולם תעשייתי' מהאלבום. זה ה-שיר. אבל משה אמר לי 'שני השירים האלה חזקים מדי ביחד. יש לך מספיק שירים חזקים באלבום הזה, זה אלבום ראשון. את תודי לי על זה, והוא יפתח לך אחרי זה את האלבום השני'. הוא צדק".
נו, והודית לו על זה?
"מאוד! מאוד! אפילו שאת האלבום השני הפיק כבר יזהר אשדות וזה נולד מתוך הופעה חיה, אני לגמרי הודיתי לו והוא יודע את זה. ובאמת, גם 'עולם תעשייתי' שרד בצורה מאוד חזקה".
החצר של סי היימן הפרה את השקט של השכונה בתקופת הקורונה, כשהפכה לאתר הופעות מפתיע. היימן אירחה בהופעות בחצר ביתה זמרות כמו מירי אלוני ודנה ברגר. הקהל היה עם מסכות, ההפקה הייתה מינימלית, אבל התשוקה של היימן למוזיקה שלה נשארה בדיוק כפי שהייתה בשנות השמונים במועדון הפינגווין ובקולנוע דן. היא חגגה לאחרונה 60, אבל היא מנהלת את הקריירה שלה כאילו השיא עוד לפניה. זו לא תמימות, זו הדרך שלה להמשיך ולהיות על הגלגל. יש לה ניסיון בזה.
היימן הוציאה השבוע קאבר ל"הימים שעוד נכונו לנו" של חנן יובל, אותו היא הקליטה עם שותפה המוזיקלי בשנים האחרונות אלעד שודלר ובהפקת ג'נגו (עמיר רוסיאנו) לקראת אירוע לציון 30 שנה לפעילות איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שיתקיים ב-6 במרץ בתיאטרון הבימה - אירוע שנעשה בתמיכת הקרן המשפחתית של ענבר ומריוס נכט. בתחילת השנה הוציאה את הסינגל "העיניים של עינב" לזכר עינב רוגל שנרצחה על ידי בן זוגה. "תמיד אני משתדלת להיות פתוחה בלב שלי לכאבים, כי זה גם מאוד משקף אותי, ואני גם תמיד מחפשת שתהיה איזושהי אמירה עם משמעות בתוך השיר. לא כי 'זאת תקופה של אלימות נגד נשים', כי זו כבר תקופה של שנים במדינה הזאת ובעולם'.
אז איך את מסבירה את זה שהמשפחה של עינב רוגל מחפשת מישהי שתכתוב שיר על עינב זכרונה לברכה, והם לא פונים לשם לוהט מהתקופה כמו מירי מסיקה או קרן פלס או נינט, אלא דווקא לסי היימן?
"קדמה לזה שנה נוראית של מיכל סלה ושירה איסקוב ודיאנה רז. הוזמנתי לאירועים שקשורים לכל הנשים האלה. תמיד איכשהו מזמינים אותי לשיר על דברים כאלה, ולספר ולדבר. איכשהו יוצא שבכל העשייה שלי כל פעם כאילו מתמגנטות אליי נשים שרואות בי דמות של השראה, דמות של אישה שעברה הרבה עליות ומורדות וצלחה את המשברים".
במשך כל השנים אני חוויתי מהמוזיקה שלך עוצמה נשית מאוד ברורה, אבל אולי יש בך משהו שמשדר בתדר אחר לאותן נשים שחוו אלימות?
"תמיד זיהיתי כאב, וכאב זיהה אותי. אני יכולה לזהות אישה שיושבת אצלי בהופעה שעוברת משהו. מישהי שרוצה להתעצם כי בת הזוג שלה לא מקבלת אותה. מישהי שמקבלת מכות בבית. תמיד הייתי שם לגעת בנושאים האלה. יכול להיות שעכשיו רואים את זה יותר, בגלל שהיה יותר זמן בקורונה לגלות מי יותר נשאר בלב".
מה את חושבת שאת משדרת לאותן נשים?
"את הילדה שעברה את הטלטלות והנדודים והפרידות שאני עברתי. ילדה שחוותה כנראה כל כך הרבה קושי ועצב בחייה שמתחברים אל הלב שלה. בימי הפינגווין, מי היו הראשונים לגלות אותי? מי היה הקהל הקטן שבא לראות את סי היימן שרה? הקהילה הגאה. הקהילה הגאה זיהתה בי, בהיותי מישהי שיש לה לב כל כך גדול לקבל את השונה והאחר ולא רק לקבל אותו אלא להפך, הם החברים הכי טובים שלי. איתם יכולתי לבלות לילות שלמים ולעשות כיף. הם היו עוטפים אותי בכזאת אהבה למרות שהם קראו לי 'הסטרייטית הכי גאה'. יש בי משהו פצוע ב-DNA שלי. אני כזאת".
אבל יש פה גם משהו מאוד אופטימי. את אומרת 'יש בי משהו פצוע' והחיוך לא יורד לך מהפנים.
"ברור, כי שרדתי. בגבורה ובאצילות וכי אני ממשיכה את הדרך. כן חוויתי בעברי הרחוק שתי מערכות יחסים אלימות, מילולית וכלכלית. הייתי נערה אחרי שירות קרבי בצבא, כי לא התקבלתי ללהקה צבאית עם הקול הצרוד שלי. התרוצצתי קצת בין דירות שכורות, גיטרה קצת בדיזנגוף סנטר, מוכרת תכשיטים ברחובות ואוספת כסף לקנות מיקרופון - והכרתי איזשהו בחור מוזיקאי צעיר. עברנו לגור בשבזי, והוא היה מאוד אלים מילולית אליי. אני הרגשתי שיש קנאה ופשוט בלילה אחד כשהבנתי שהמילה יכולה להפוך למכה, קמתי, לקחתי את הדברים שלי, סגרתי את הדלת ולא הסתכלתי לאחור.
"כמה חודשים אחרי היה לי עוד בחור, וגם הוא היה ככה - ומיד קמתי והלכתי. וזהו, לא קרה יותר. חוויתי את התחושה שאלימות יכולה להיות הרבה מאוד דברים, ובעיקר להשריש פחד - ועם פחד לא חיים. משם צמחתי הלאה. משם כבר לא היו יותר דברים כאלה בחיים שלי, וגם אף אחד חלילה לא הרים עליי יד. אבל אני כן מבינה את התחושה, כן הרגשתי שאני צריכה לברוח באמצע הלילה".
גם לקום וללכת באמצע הלילה זה מעשה עוצמתי מאוד.
"כנראה שיצרתי לעצמי כוחות של ילדה שגידלה את עצמה. שעלתה לבד על מטוס בגיל 12. זה נותן לך איזשהו כוח לקום אחרי זה בגיל 20, כדי לסגור את הדלת ולהגיד לבחור 'אתה לא תראה את הצורה שלי יותר, עליי לא מאיימים, עליי לא צועקים ואותי לא מפחידים'. גידלתי את עצמי. נכון, היו תומכים ומשפחות מאמצות, ותמיד היו שם אנשים, אבל עם הזמן הפכתי להיות הבית של עצמי".
זה השפיע לך גם על המוזיקה?
"ברור. עצמאות בראש ובראשונה. אמירת דעות. ללכת קדימה. ליפול ולקום. לראות תמיד את המחר. תמיד היה בי את המשהו הזה".
בשנת 1988 גנז מפקד גלי צה"ל נחמן שי את שירה של היימן "יורים ובוכים", ואסר עליו לשידור, מכיוון שלטענתו השיר המורכב - שמבטא תסכול מהשלכות הסכסוך המתמשך - מהווה "פגיעה בצה"ל". הדיון בנוגע לפסילת השיר הגיע עד לוועדת החוץ והביטחון בכנסת, שם התלונן יוסי שריד בפני שר הביטחון, יצחק רבין, על "גירוש המוזות מעזה". יואב קוטנר, שבחר להשמיע את השיר בתכניתו, הושעה משידור. 34 שנים אחרי, והיימן עדיין מבקשת לא להתייחס בריאיון לשיר הזה. "אנשים שאהבו אותי החליטו לא לאהוב אותי בגלל השיר הזה", היא מסבירה.
יש בכל זאת משהו שאי אפשר להתעלם ממנו, וזה שהזמרת האמריקנית המפורסמת ג'ון באאז עשתה קאבר לשיר שלך - ובעברית. איך זה קרה?
"חיים סלוצקי הביא אותה להופעה בארץ, בזמן שהוא היה גם האמרגן שלי. חיים שואל אותי אם אני יכולה לארח אותה שבוע בארץ, לקחת אותה לבתי קפה וכאלה. ואז אני מוצאת את עצמי שבוע עם ג'ון באאז ויש לה הופעה בהיכל התרבות. השמיעו לה את 'יורים ובוכים' ותרגמו לה אותו, ואז היא ביקשה ממני ללמד אותה לשיר את השיר. שאלתי אם אני יכולה לעשות איתה את זה בדואט, אבל העדיפו שלא, שהיא תשיר אותו לבד. וכן, היא שרה אותו ואפשר למצוא את זה ביוטיוב. זה כבוד גדול. זה היה הדגל של ג'ון באאז עוד משנות ה-60, ולכן היה טבעי שהיא תרצה לשיר את זה פה בארץ. שיר של זמרת שהתחילו לקרוא לה 'זמרת מחאה', ואני לא הייתי זמרת מחאה. מבחינתי זה היה עוד שיר בתוך אלבום שהיה בו את 'כמו צמח בר'. אני הייתי זמרת ששרה הרבה מאוד סוגי שירים והשיר הזה הפך לחדשותי. זה היה כדור שלג שאי אפשר היה לעצור וזה השפיע עליי מאוד קשה באותה תקופה".
לפני שש שנים איבדה את אביה, חתן פרס ישראל נחום "נחצ'ה" היימן. בשנה האחרונה הלכה לעולמה גם אימה דליה. בשלב מסוים בשיחתנו חלונות הבית שלה רועדים, והיימן אומרת בלי צל של ציניות: "זאת אמא שלי באה לבקר". היא מופיעה היום בעיקר בהופעות קטנות. עושה את עבודת השיווק בעצמה. פעילה מאוד ברשתות החברתיות. גרושה בשנית. אמא לשני מוזיקאים, תומר עפרון ויהלי היימן שוחט, וכואבת דרכם את מצב המוזיקה העכשווי - אבל בעיקר גאה.
כשהעזת לבצע את "כמו צמח בר" של אבא שלך בשיא הצלחתך, היו כאלה שאמרו שזה חילול הקודש. רבנים קראו לך "פתיינית" וטענו שמי ששרה את "גיבור גדול" לא יכולה לשיר את "כמו צמח בר". קשה לי לחשוב על זמר או זמרת שמעוררים היום בכלל כאלה אמוציות. אני לא יודע אם זה בגלל פחד, אבל קשה לי להאמין שיש היום זמר שיכתוב את "גיבור גדול" הבא.
"אני חושבת שזה קשור בזה שהקהל לא מבקש את 'גיבור גדול' הבא. אל תשכח שבשנות השמונים זה היה דור שיצא מהכיכרות, מהפגנות, דברים קרו. זה אחרת היום. הכל היום בתוך המחשב, בתוך הסלולר, בתוך הלייקים. כגודל החשיפה כך גודל חוסר הנוכחות. אני לא בטוחה שהקהל רוצה היום שמישהו ישיר להם משהו שכל כך יעורר אותו, אבל אם אתה אדם מעורר אתה תישאר אדם מעורר".
דיברת על זה שאת שמחה שאת לא שבעה, אבל בכל זאת דברים משתנים בין זמרת פורצת דרך בשנות השמונים לבין היום. מה מפחיד אותך?
"הסתכלתי על מירי אלוני בכתבה שעשו עליה לאחרונה. כאב לי עליה מאוד כי אני חברה שלה ואוהבת אותה ואירחתי אותה המון פעמים בהופעות. הפחיד אותי שחס וחלילה יקרה לי מה שקרה לה. הרי ממה הכל מוחזק? ממני. אני הדבר, אני המכונה. אין לי מנהלים. מפחיד אותי אולי שלא תהיה הרבה עבודה. מה יקרה אם אני ארגיש לא טוב. שחס וחלילה יקרה לי משהו. מפחיד אותי ה'להיות'. כי כרגע הכל 100% וכל מה שמעבר זה בונוס. מפחיד אותי שפתאום אני לא אוכל".
בזמן שרוב האמנים מתפנים בגיל 60 לסיכומים את לא מפסיקה להביט קדימה, זה מרענן. איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?
"קודם כל, אני מקווה מאוד שתהיה לי אהבה. שתהיה לי אהבה נכונה. אהבה שתוכל לתמוך במי שאני באמת, ולא שאני אצטרך לקפל את עלי הכותרת שלי כדי לחיות בזוגיות. אני צריכה למצוא את האיש הנכון. זו המשאלה שלי".
זה והופעה בקיסריה.
"זה אפילו לא הדבר הראשון. הייתי רוצה להיות מיוצגת. מישהו שיזהה את הפוטנציאל שלי כשחקנית. לעשות טלוויזיה, תיאטרון, מחזות זמר. איזה 'מאמא מיה'. חלום שלי".
סי היימן, הופעות קרובות
12.3, עם ליהיא לפיד בבית התרבות בצור יגאל, לינק לכרטיסים
23.3, מופע אקוסטי ב"בא Be בר" הוד השרון, לינק לכרטיסים
29.3 הספרייה האזורית בנהלל, לינק לכרטיסים