המפץ הגדול: על ההוצאות המחודשות של אלבומי ג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן

שנת 2010 היא שנת חגיגות הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן. זה התחיל באוסף נרחב של השנים המוקדמות בשם “Dirty Shirt Rock ‘n’ Roll: The First Ten Years “, והמשיך בשלל הוצאות מחודשות של מרבית אלבומיהם, עם חוברות חדשות, קטעי בונוס וכל הבוג'ראס. חלק מהאלבומים אפילו גדלו בהוצאה המחודשת לכדי דיסק כפול ומפואר.

כל המוצרים האלה קודמו בכמה הופעות חגיגיות שהבלוז אקספלוז'ן נתנו השנה בארצות הברית ובקנדה, ביניהם במסגרת פסטיבל פיצ'פורק בשיקגו ופסטיבל היומולדת של הלייבל מטדור בלאס וגאס. ועכשיו אפילו יש דיבורים על הקלטת חומרים חדשים, אחרי הפסקה די גדולה של שש שנים, אז יצא "Damage", אלבום האולפן האחרון שלהם.

ג'ון ספנסר, שעמד לפני כן בראש הרכבי הנויז פוסי גאלור (ממנה צמח גם הצמד רויאל טראקס) ובוס הוג, הוא שילוב בין חקיין אלביס לאוונגליסט נוצרי אחוז דיבוק. אחרי שנים ארוכות בשוליים הרועשים של האינדי האמריקאי הקים ספנסר, בתחילת שנות התשעים בניו יורק, את הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן: טריו נטול באס, הכולל, בנוסף אליו, את ג'ודה באוואר (גיטרה) וראסל סימינס (תופים).

אם חושבים על זה, המוזיקה של ג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן היא ההמשך הטבעי של ההיסטוריה של הרוקנרול. הרוקנרול, שצמח בתחילת שנות החמישים אצל אמנים כמו ליטל ריצ'רד, צ'אק ברי, ביל היילי ואלביס פרסלי, התפצל מאז למיליון כיוונים שונים והצמיח אינספור ז'אנרים שמלבד שימושם בגיטרה קשה למצוא בהם את הקשר לבוגי ווגי או למבנה ההרמוני של בלוז 12 תיבות שמהם הכל התחיל. נדיר לשמוע בהם שרידים לאבות מזון כמו בלוז, גוספל, ג'ז וקאנטרי, מהם הרוקנרול המוקדם היה מורכב.

לעומת זאת, אם הרוקנרול לא היה מתפצל ועובר אינספור מוטציות במשך השנים, אלא פשוט דוהר קדימה בקו ישר אחד, הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן הוא בדיוק המקום אליו הוא היה מגיע. לא שהמוזיקה של הבלוז אקספלוז'ן חפה מהשפעות אחרות, אבל האורגניות של המוזיקה שלהם שומרת על קשר ישיר ובלתי אמצעי למקורות הרוקנרול.

צריך להבהיר שהמקום אליו הבלוז אקספלוז'ן הגיעו הוא בשום פנים ואופן לא מקום רטרואי, טהרני או אפילו מקום ש"מכבד" את מסורת הרוקנרול. קשה לדעת מה נעשה אצל ג'ון ספנסר בצחוק ומה ברצינות, וזה כל הכיף. המוזיקה של הבלוז אקספלוז'ן נשמעת כפי שהשם שלה מרמז: כאילו מהות הבלוז והרוקנרול התפוצצה לאלף חתיכות קטנות, ומישהו ציני ומרושע הדביק אותן בחזרה למען השעשוע הפרטי שלו. התוצאה אולי רועשת, מבולגנת ואירונית, תוך משחק מודע בקלישאות שלפעמים מגיע על סף הפרודיה, אבל הנשמה המקורית של הרוקנרול עדיין שם. היא לא הלכה לאיבוד בפיצוץ.

הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן החלו לקבל הכרה של ממש ב-93' עם אלבומם “Extra Width”, שהוא כנראה האלבום הרשמי השלישי של הלהקה, אבל עקב קיומם של כל מיני אלבומים מוקדמים סמי-רשמיים, לא נתחייב על זה. האלבום נפתח בשיר “Afro”, שהקליפ שלו כיכב ב"120 דקות", התכנית האלטרנטיבית המכוננת ורבת ההשפעה של MTV, שהייתה אחראית במידה רבה על הטעם של חובב המוזיקה האלטרנטיבית באותם ימים.

החברים בבלוז אקספלוז'ן ידעו איך לנצל את הפלטפורמה הזאת. הם הוציאו קליפים מגניבים והפכו ליקירי השידורים האלטרנטיביים של MTV. אחד הקליפים הכי מדוברים שלהם היה הקליפ של "Talk About The Blues", מתוך האלבום “Acme” מ-98', בו כיכבו ווינונה ריידר, ג'ובני ריביסי וג'ון סי ריילי בתפקיד ג'ון ספנסר, ג'ודה באוואר וראסל סימינס, בהתאמה.

ארבעת אלבומי אמצע הניינטיז של הבלוז אקספלוז'ן - “Extra Width”, “Orange”, “Acme” ו”Now I Got Worry”, שיצאו בין 93' ל-98' - מייצגים את הג'ון ספנסר בלוז אקספלוז'ן במיטבם, עם שירים הרבה יותר מהודקים, Fאנקיים ולעיתים להיטיים מבהתחלה. אלה אלבומים שמן הסתם הייתה להם השפעה מכרעת על הווייט סטרייפס, הקילז ורבות מלהקות תחיית הרוקנרול של העשור הנוכחי. עכשיו כשהאלבומים האלה יצאו מחדש, זה הזמן לחזור ולגלות את אחת מלהקות הרוקנרול המלהיבות ביותר של תקופת הרוק האלטרנטיבי.