שעשועי כאילו: על "שחקו אותה בגדול" עם אברי גלעד

אברי גלעד מנחה עוד שעשועון, וכבר מהפתיחה ניתן לזהות את עייפות החומר. הפעם לא רק גלעד מרגיש שחוק (כמה שעשועונים כבר אפשר להנחות?), אלא בעיקר הקהל. העין כבר מתקשה לראות אותו לובש שוב את החליפה החגיגית ופונה למצלמה בקול צוהל, הראש כבר מתעייף מלשמוע אותו מסביר שוב את חוקי המשחק וחושף התלהבות מאולצת. אלו תמונות שכנראה כבר ראינו יותר מדי פעמים בעבר, אך הפעם מתווסף לחבילה מרכיב מתיש נוסף: לא זאת בלבד שז'אנר השעשועונים הוא ארכאי (האולפן המואר, מחיאות הכפיים, האווירה המצועצעת), הפעם גם השעשועון עצמו הוא סחורה משומשת.

נתוני הפתיחה של "שחקו אותה בגדול" הם בעייתיים במיוחד, וזאת עוד מבלי להתייחס לשם הפומפוזי וחסר ההשראה של התוכנית. מדובר בפרויקט חדש של הזכיינית רשת, שעלה אמש (ראשון) בערוץ 2 ובו ניסיון לחזור ל-12 שעשועונים קלאסיים מהעבר. אתמול זה התחיל עם "תשע בריבוע", אך בהמשך מצפה לנו קאמבק ל"זה הסוד שלי", "פיצוחים", "גלגל המזל" וכדומה. על פי הזכיינית, אין מדובר בסתם עוד שעשועון, אלא ב"אם כל השעשועונים". נקודת המוצא היא שהצופים כבר כל כך מותשים ומיואשים, שלא רק שהם מעוניינים בהסחת דעת מטופשת וחסרת משמעות, אלא אף יסתפקו בחומרים ממוחזרים. לא סתם חומרים קלילים ולא מחייבים, אלא כאלה שכבר ראינו בעבר ועתה נשלפו מהבוידעם.

נוכח מגישי השעשועונים המודרניים (ארז טל, אברי גלעד, עידו רוזנבלום), קשה להאמין שפעם ל"מקבילית המוחות" של יצחק שמעוני היו 90 אחוזי רייטינג. עם ישראל התמסר אז בהנאה לגאוני העל, שחשפו שליטה מבהילה בתת תחומים זניחים וגם שאלות הטריוויה היו מעט מעמיקות יותר מאשר ב"מונית הכסף". משתתפי "מקבילית המוחות" היו טיפוסים אנטי טלוויזיוניים (שהדרך היחידה שלהם כיום לזכות בזמן מסך היא ב"היפה והחנון"), אך אז הם זכו לכבוד ממלכתי.

וזה לא הסתכם בזה. "אלגרו" קידשה את האהבה למוזיקה קלאסית, והיוותה פנינה תרבותית בלב הפריים טיים. גם "פיצוחים" האדירה את הידע הכללי, ורק ידענים אינטליגנטיים זכו להשתתף בה. לנוכח הפער בין אלו לבין הריקנות ותאוות הבצע של השעשועונים של ימינו, הניסיון לחזור לעבר הוא בהחלט מובן.

אך מתברר שלא כל צלילה לעבר מצליחה לרגש. אם כבר, בתום התוכנית אמש בעיקר נזכרנו מדוע "תשע בריבוע" הורדה מהמסך לפני כל כך הרבה שנים: הפורמט מעייף, הקצב איטי, וניתן ממש לחוש בניחוחות הנפטלין. אולי פעם היה פה תמים ונעים, אבל לא המוצר הלא רלוונטי הזה (אלא אם כן אתם חובבים מושבעים של איקס מיקס דריקס) יחזיר לטלוויזיה את כבודה האבוד.

למעשה, "שחקו אותה בגדול" לא מנסה לשנות את המפה הטלוויזיונית, או להשיב עטרה ליושנה. היא לא מנסה להלל את הערכים של הימים התמימים ההם (להפך, המשתתפים בגרסאות העדכניות לתוכניות העבר הם אך ורק סלבריטאים), והעובדה שמדובר בפרויקט מסחרי של ערוץ 2 רק מגבירה את תחושת הציניות ואת הפערים בין התקופות. אולי מטרת הפרויקט היא להתמוגג מהנוסטלגיה, אך בסופו של דבר במקום ליהנות מהעבר, אנחנו בעיקר מובכים מההווה.

יותר מכל הנזכר לעיל, עיקר המבוכה היא מאברי גלעד, ומסתמן שגם הוא כבר פחות נהנה מההגשה מבעבר. "זה לא גליק", הודה בעצב בראיון רדיו לטל ואביעד, "מנחי שעשועונים לא נכנסים להיכל התהילה של המדע". כשמוסיפים לרזומה שלו ("אחד נגד מאה", "קטן עלינו", "עשינו עסק") את העובדה שהוא עומד להגיש 12 שעשועונים שונים בחודשים הקרובים, נראה שגלעד מקבע את מעמדו כליצן של הז'אנר, הפרזנטור הרשמי של תעשיית משחקי הסרק המסחריים. זה אולי שונה ממה שציפו מעריציו ב"מה יש" וב"העולם הערב" של תחילת דרכו, אך גם הם כבר לא ממש מופתעים. ימי התום נגמרו, עכשיו המטרה היא לשחק אותה בגדול.