מה שהילדים אוהבים 92

כששם השיר הוא "Drone" (חפירה) והוא מגיע בצמוד לשם פנדה בר, ההגיון אומר שהדב מנסה לחזור לתחילת הקריירה שלו, אל הימים הראשונים של אנימל קולקטיב. הכוונה אולי באמת היתה כזו, אך האמת היא שמישהו כמו פנדה בר לא באמת יכול לחזור אל המקום שממנו הוא בא; הוא פשוט יודע יותר מדי בשביל להיות כל כך חסר מורכבות. בגלל זה, גם בשיר בלי ביט, כשיש רעש מונוטוני ברקע, פנדה בר עדיין נשמע כמו חלק מהותי בלהקה הכי גדולה של שנות ה-2000. הלוואי שהוא יבין שהוא לא צריך להתבייש בזה.

פורסט רוצים לעשות מוזיקה של יער. מן הסתם, כשעוד קראו לפריק-פולק פריק-פולק, הם שמעו הרבה מהאמנים שהיו אז חמים, רק שהיום הם בכלל שומעים נאון אינדיאן וסמול בלק, והתוצר של כל ההשפעות הוא ערבוב של פולק חלומי עם צ'יל-ווייב.

בכל ריליס של JJ יש קאבר לשיר היפ-הופי שמבוצע בסגנון הלהקה - עם שירה נשית עדינה ונמרחת וביט שהוא סוג של היפ-הופ לו-פיי חסר יומרה. הפעם, באי.פי החדש שלהם הם נתנו כבוד ל-T.I ותכלס מגיע לו - הוא נכנס ויוצא מהכלא, נתפס עם וויד, אשתו נתפסת עם אקסטזי והוא עדיין מצליח לנהל קריירה מצליחה מהצד. אני הייתי מצליח גם לרצוח כמה אנשים על הדרך, אבל בניגוד אליי, T.I רק אנושי.

עברו כמה חודשים וטניס נעלמו - כבר חששתי שהאלבום שהם הקליטו על היאכטה ודיברו עליו בכל חור לעולם לא יגיע. מסתבר שאני סתם דרמה קווין, כי הנה, נחת לו הסינגל הראשון מהאלבום שבוע שעבר והוא כיפי ופיל ספקטורי בדיוק כמו אלו שהגיעו אז.

כמו שכבר התברר באלבום הסולו הכפול והקודם שלו - מת'יו פרידברגר הוא חצי בן אדם בלי אחותו ושותפתו בפיירי פרנסס, אלינור פרידברגר. אבל כשהבן אדם קשור ללהקה כמו הפיירי פרנסס גם חצי ממנו זה מספק, ובכל זאת, שבפעם הבאה ייתן לאלינור לשיר - מה דחוף לו לתפוס את המיקרופון?

Twee-שוגייז זה הדבר הכי מחמם שיש. כשג'יזס והמרי צ'יין עשו את זה עוד היתה תמימות כלשהי סביב העניין, אבל היום, כמו בהכל, המודעות שולטת - וכך גם המילים, הסימפולים וכמויות העשן של ג'יימס פנטס.

האנקס, האיש שבא עם הפאנקיסטים, אומר שהוא חולם. אם הוא ימשיך להוציא כאלו שירים מעולים, קליטים ומפוצצים בחמידות, כל החלומות שלו יתגשמו. אם לא, אז אני מפסיק להאמין בחלומות.

מה קורה כשלא מבינים כלום? ההיגיון שלי אומר לי לעשות המון סמים, כי אז פתאום הכל מתבהר. ההיגיון של קלאוד נאת'ינגז, מצד שני, מוביל אותם להוציא את הגיטרה ולכתוב שירים. ווירדוז.

זה מרגיש שדה פיינז אוף ביאינג פיור אט הארט תמיד היו כאן - לא רק בגלל שהמוזיקה שלהם נוסטלגית, אלא גם בגלל האימפקט הרגשי שכל מה שהם אי פעם הוציאו יצר.

כשג'יימס מרפי אומר "העיר שלכם היא סאקר" אני יכול להישבע שהוא שר על תל אביב - העיר שרון חולדאי הפך לעיירת רפאים נטולת מועדונים, ברים שכונתיים ו/או שמחת חיים. בפועל, מרפי בכלל הקליט את השיר הזה בלונדון והאגו הניו-יורקי שלו גרם לו לרצות לעקוץ. ג'יזס, הוא יורד על לונדון? האיש הזה לא היה מחזיק דקה בעיר התרבות של ישראל.

לפעמים אני תוהה אם עד סוף הזמן דניאלה ג'ונסון, איי-קיי-איי דנזי, איי-קיי-איי קומפיוטר מג'יק, תשחרר שירים בקצב כמעט חד-שבועי. לדעתי אין לה ברירה - היא תהיה חייבת להישאר יוצרת מדהימה ובחורה יפיפיה עד שאעלם לאדמה, כי עולם בלי שירים חדשים ו/או תמונות שלה, הוא כמו תל אביב בלי ברים ומועדנים. אה שיט, זה לא סימן טוב.

מייק סקינר גאון גם כשהוא סותם את הפה ומספק קטע אינסטרומטלי צנוע בן 2 וחצי דקות. כל מה שהוא נוגע בו זהב, ושנה הבאה, כשיגיע האלבום החמישי (והכביכול אחרון תחת השם דה סטריטס), תהיו בטוחים שהוא יהיה מבריק.

האלבום החדש של קניה ווסט אולי עוד לא יצא באופן רשמי, אבל הוא כבר ארוז ומוכן וקניה לא מתכוון לשבת ולחכות. הנה, ביום שישי כבר הגיע אלינו שיר חדש שלא נמצא על האלבום. Q-טיפ הפיק, טאליב קוואלי וקונסקווינס מתארחים וביחד הם אומרים לנו שהתכשיטים שלהם שוקלים יותר מדי ושצריך לרחם עליהם.