אריה יהודה: על "יהודה יוצא למלחמה"

(באדיבות yes דוקו)

לקראת סוף החלק הראשון של "יהודה יוצא למלחמה" מתמקדת המצלמה באמו של יהודה, גיטה, אחרי שזה עתה סילקה את בנה בן ה-16 מהבית. "אין לי כוח יותר, ורדה", אומרת גיטה לחברתה, "נגמר לי הכוח". בשלב הזה של התוכנית, אחרי שנחשפנו לא פעם לכישורי ההורות המפוקפקים של גיטה, אנחנו אמורים לזעום. לזעום על זה שסילקה את בנה מהבית, לזעום על חוסר התמיכה שלה או על תפקודה הקלוקל, לזעום על הדרך שבה אפשרה לעניינים לצאת משליטה ועל חוסר האחריות שלה, אבל זה פשוט בלתי אפשרי. "יהודה יוצא למלחמה" מציג תמונה כל כך יסודית ומדויקת של האירועים, עד שאתה מבין ללבה של כל דמות, מזדהה עמה ומבין את מניעיה, גם כשמדובר באמא שהעיפה את בנה מהבית.

המיני סדרה הדוקומנטרית, שעלתה אמש (שני) ב-yes דוקו, עוקבת במשך שש שנים אחר חייו של יהודה, נער מתבגר מחולון, שגדל בסביבה לא פשוטה. הסדרה, בת שלושה חלקים, מתארת בצורה אינטימית את כל המרכיבים בחייו - בין אם זה היותו בן בכור לאם חד הורית, נער מתבגר בשלב מבלבל ומרדני, תלמיד בית ספר שמתמודד עם מערכת קשה, ובעיקר בחור צעיר שחולם להיות טייס, ויעשה את הכל על מנת להגשים את חלומו כנגד כל הסיכויים. המצלמה עוקבת אחריו בדבקות, יהודה וסביבתו מתמסרים אליה, והתוצאה היא מעמיקה ואותנטית, ובעיקר נוגעת ללב. על אף שהצופה הישראלי מורגל להיכנס לחייהם של זרים מוחלטים (בין אם זה "מחוברים" או "האח הגדול"), הפעם הבמאית רויטל אורן הצליחה ליצור יצירה מקורית בעלת ערך דרמטי, שלשם שינוי מספקת הרבה מעבר לסתם יצר המציצנות והחטטנות.

הפער הניכר בין החלום הרחוק לבין מצבו הנוכחי של יהודה מייצר את המתח שעליו נשענת הסדרה. טייסים נחשבים למיטב בנינו, לאליטה של התרבות הישראלית, ואילו יהודה הוא ההיפך הגמור – ילד שגדל בלי אבא, עם בעיות משמעת ובעיות בלימודים, אדם שנסיבות חייו גזרו עליו מציאות קשה ומאתגרת. אבל יהודה מסרב להיבהל מפקפוקי החברה בסיכוייו להפוך לטייס, ומציג לא רק כושר הישרדות מרשים, אלא בעיקר דבקות במטרה ונחישות נטולת היגיון.

באחת הסצינות נראה יהודה מתכונן לגיבוש של קורס טיס. בעודו רץ ומתאמן ברחובות חולון, ניתן לשמוע אותו מדרבן את עצמו ("רוץ כבר, רוץ") – תמונה מעוררת השראה שכאילו לקוחה מסרטי "רוקי". הפעם לא מלווה את האירועים הנעימה המפורסמת מ"רוקי", אלא שירה של אפרת גוש "לראות את האור", שמתאר אדם שראה את דרכו נעלמת אך מתעקש לפרוח גבוה. לצופה רק ניתן לתהות מהיכן יהודה שואב את כוחותיו.

כל מרכיב בחייו עלול להכשיל אותו, בין אם זה הייאוש הגדול מאביו, שמסרב להיות לצדו בתקופה כל כך קשה, הפקפוקים מצד אמו, ובעיקר הדרישה שלה שבמקום להתגייס לצבא – שיתגייס למאמץ לכלכל את המשפחה הענייה, שקורסת מבחינה כספית. אבל כנראה שיהודה קורץ מחומר מיוחד. סביר להניח שכל נער אחר ייכנע ללחצים ויעזוב את בית הספר, אבל יהודה ממוקד במטרתו. לשמחתו, הוא לא ירש מהוריו את האפאטיות. הוא לא נכנע למרמור או לנסיבות חייו. יש לו אופי חזק ומטען גנטי ייחודי שמאפשרים לו להתעלות מעל הקשיים, ועל אף שלרגעים גם הצופה עומד להיכנע או להישבר, יהודה פשוט יוצא למלחמה. כאמור, מעורר השראה.

החלק הראשון של הסדרה מתמקד בקשייו בבית הספר. כבר הרבה זמן שלא נתקלתי בתיאור כל כך מהימן ומדויק של קשייה ומורכבויותיה של מערכת החינוך בישראל, שמתקשה להתמודד עם התלמיד הסורר. מצד אחד קל להזדהות עם המורים המיואשים, שנוטים לוותר על הילד הבעייתי ומבקשים לזרוק אותו מבית הספר, אך במקביל קיימת הערכה ליועצים ולמנהלים האחראיים, שמצליחים להבחין בפוטנציאל של יהודה, תומכים בו ועוזרים לו במלחמה חסרת הסיכויים.

ככל שעובר הזמן יהודה מתבגר ומתפתח לנגד עינינו. התלמיד הסורר מצליח להשלים את תעודת הבגרות. הילד הלא ממושמע מצליח להשתלב במערכת הצבאית. הנער הבעייתי מצליח להפוך לגבר אחראי. לא ברור אם יהודה יצליח להפוך לטייס, אך כך או כך כדאי שיידע: הוא עדיין ממיטב בנינו.