רגע עם דולי

מה שמבדיל את גרג דולי מרוב המוזיקאים שאנשים אוהבים, הוא שבניגוד לאמני ענק במציאות או בעיני עצמם, כל מי שאהב את אפגן וויגז או טוויילייט סינגרז, או אפילו את הגאטר טווינז שלכבודם התכנסנו, מרגיש שדולי הוא כמו אח שלו: כזה שאפשר לדבר איתו על הכל; הוא יספר לך את סודות היקום מגן העדן ועד השאול, והכל מבלי שיהיה איזשהו צורך להתנצל, או לפקפק באמינות דבריו. כזה שגם אם יישאל על התקופות הקשות של הסמים והאלכוהול שעבר (וגם שותפו לצמד הגאטר טווינז, מארק לאנגן המבריק), לא יתקשה לשחרר חרצובות ולהסביר מה בדיוק עבר עליו. כך גם אני חשבתי.

זה דווקא התחיל נחמד: פתחתי את השיחה בנימוס עם מחמאות לביקור הקודם שלו בישראל עם לנאגן, בצמד הופעות מעוררות השראה של טויילייט סינגרז בהן לאנגן התארח והשתדל שלא לבצע תנועות בשרירי הפנים. "אלו היו הופעות מעולות לפני שנתיים", נזכר דולי בחיוך, "ולכן אני מאד מתרגש לחזור ולהופיע כאן. אני כבר לא יכול לחכות לשחייה בים התיכון".

"בן אדם, אף אחד לא לוחץ אותי, לא נכנסתי לעסקי הרוק'נ'רול כדי שילחצו אותי. באתי כי אמרנו שנגיע, וכי חוץ מאחד מאיתנו, אף אחד לא היה בישראל קודם. אתה חייב להבין, קראנו על ירושלים מאז שאנחנו ילדים קטנים ולעמוד שם היה פשוט מדהים"

הסמול טוק הנמלץ הגיע למיצוי די מהר, אז עברנו לדבר תכלס: בשלושה ובארבעה בספטמבר יגיע דולי לישראל יחד עם לאנגן וההרכב המשותף שלהם, הגאטר טווינז. אלבום הבכורה של ההרכב, "Saturnalia " יצא השנה וזכה לביקורות טובות בסך הכל. לאנגן ודולי הם חברים וותיקים, אך לא וותיקים כפי שניתן היה לחשוב. "הפכנו חברים טובים באמת רק לפני תשע שנים", אומר דולי (שיתוף הפעולה המוקלט הראשון שלהם היה באלבום הראשון של טוויילייט סינגרז, שבמקור היה אמור להיות הרכב של דולי ולאנגן – ע.ש). "הכרנו עוד כשלאנגן היה בסקרימינג טריז ואני באפגן וויגז, שזה היה לפני 20 שנים, אבל רק כששנינו התמקמנו בלוס אנג'לס הקשר בינינו הפך משמעותי, וכמעט במקרה: נתקלנו אחד בשני ברחוב, דיברנו קצת, התחלנו לנגן קצת ואז כתבתי לו שיר שהוא הקליט, ואז החלטנו שאנחנו רוצים פרויקט משותף. נשמע קצת כמו דייט, הא?"

"אין כאן משהו שונה מכל חברות אחרת. הקשר מבוסס על חיבה והערכה, וכמובן דאגה של אחד לשלומו של השני, לדעת שהוא בסדר. פשוט במקרה שנינו מוזיקאים?"

"לא. זה לא נכון, אני לא יודע על מה אתה מדבר ומאיפה אתה משיג את המידע שלך"

"תקשיב טוב, אני כאן כדי לדבר על מוזיקה. רוצה לדבר על מוזיקה, נמשיך. אם תמשיך לשאול בכיוונים האלו, אם תחצה את הגבול עוד פעם אחת אני פשוט מנתק לך בפרצוף, הבנת אותי?"


תוך כדי שאני מנסה להתאושש מהטון המאיים של דולי ומסביר לעצמי שזה בטח הראיון ה-27 שלו באותו יום, נעניתי לבקשתו ודיברנו על מוזיקה במובן שלאחריו לא אחשוש להגיע להופעה (או לים התיכון). דולי סיפר על תהליך ההקלטה של האלבום של הגאטר טווינז (מישהו מביא שיר, מישהו מעלה רעיון וכו' וכו'), ואז סיפר למה לקח להם חמש שנים מרגע שהכריזו על פרויקט משותף ועד שסיימו אותו (לכולם יש פרויקטים, ערים שונות וכו' וכו') ועד כמה הוא אוהב קאברים לעומת הסקפטיות כלפי קאברים שמבצעים לשיריו (וויתרתי על שאלת הקאבר הבא שלו. לכו תדעו איך הוא ייקח את זה).

אחר כך הוא מספר על הפרויקט הבא שלו, אלבום אינסטרומנטלי לחלוטין יחד עם המפיק מתיאס שניברגר, שנעשה, כמה מפתיע, פשוט כי בא לו: "תראה, אני כנראה אוציא אלבומים כל חיי, אני אוהב לעבוד עם אנשים אחרים, אז למה לא? אני די בטוח שאעשה מה שאני רוצה בהמשך. בסך הכל, אני די צעיר".


לקראת סיום נזכרתי שדולי חובב ספורט וניסיתי לרככו בשאלה על האולימפיאדה. מסתבר שהוא צופה אדוק, ולמעשה במהלך הראיון מחדרו שבמלון הגרמני, הוא צפה בטלוויזיה בתחרות החצי הגמר בריצת מאה מטר משוכות. במקרה, גם אני הייתי בחדר בו דלקה הטלוויזיה על אותה תחרות. דולי אמר כי הוא "צופה בזה" ועבר לתאר בשידור ישיר את הנפילה של המועמדת למדליה סוזנה קלור משוודיה: "עכשיו בדיוק נפלה השוודית, איזו מסכנה. בטח מרגישה נורא להתכונן למשהו ארבע שנים ואז להפסיד. כישלון הוא תחושה נוראה". כזה הוא כנראה דולי: רץ למרחקים ארוכים עם ריאות קצרות. הרוקר שנשמע כמו אח שלך ובמציאות אדם שפוחד מכישלון לשמור את העבר מאחוריו. לאורך הקריירה שלו, דולי רץ ונתקל במשוכות של עצמו הלוך ושוב, כשבית החזה נפתח על הבמה ומול המיקרופון ומנסה לשמור את העבר עמוק בפנים, גם שנים אחר כך; הכישלון הוא תכונה נוראה, ואין הרבה מוזיקאים בעולם שיודעים לשיר את זה כמו גרג דולי ולכן אני עדיין שלו. אפילו שהוא לא ממש נחמד בטלפון.

הגאטר טווינז יופיעו במועדון הבארבי בת"א בתאריכים 3.9- 4.9 בשעה 21:00. ניתן להשיג כרטיסים במחירה מוקדמת במחיר 150 ¤. ביום המופע יעמוד מחיר הכרטיס על 160 ¤.