ציוץ לשבח

"מחלת הכלבת הזאת שנקראת טוויטר פשוט לא עובדת" גרס שי גולדן ב"קפטן אינטרנט" של יום שישי האחרון ובכך סיכם את הטקסט הכי מטעה שקראתי ממנו אי פעם. כמעט ומיותר להגיד שגולדן הוא עיתונאי שבדרך כלל תענוג לקרוא, שאני עפר לרגליו וכו' וכו', אבל כאן, למרבה הצער, חייבים לומר את האמת שמאחורי טקסט הסתערות שלו על טוויטר: האיש לא מבין על מה הוא מדבר; לתת לו לכתוב על רשת כמו טוויטר, זה כמו לתת לסנאי לכתוב על צייד לווייתנים. גולדן לא מבין את טוויטר, לא יודע להשתמש בו, לא מבין את החשיבות שלו וככל הנראה, גם לא ממש דיבר עם מישהו שכן נמצא בעניינים - אתם יודעים, אחד הצעירים האלו שנולדו עם מקלדת בתחת ועכבר בין השיניים.

אחרי הפתיחה, בה גולדן מקניט את פייסבוק באומרו שיש לו 700 חברים "שאת שמם ושמעם לא הכרתי מעולם", כבר אפשר להבין שהאיש לא מבין את הקונספט של תוכן חברתי ברשת; פייסבוק, בניגוד לטוויטר, מיועד לחברים, ואם אינך מכיר את האנשים שמציעים לך חברות, אל תאשר אותם וכך תמנע מכמויות הספאם המוזכרות לזרום אליך. אם תאשר רק מכרים שאכפת לך מהם ולהם ממך, אף אחד לא ינסה למשוך אותך להופעות שלא מעניינות אותך ולא יבקש ממך להצטרף לעוד קבוצה שתומכת בהחזרת גלעד שליט.

אך בטוויטר עסקינן ולכן נעזוב את פייסבוק. גם ככה פייסבוק זה החדשות של אתמול וטוויטר - למרות שהוא כבר כאן מ-2006 - הוא הדיבור החם של הרגע. בעזרת טוויטר אני ורבים אחרים מעודכנים יותר משהיינו אי פעם. אתרי חדשות, למשל, צריכים לעבור לפני כל אייטם פרוצדורה מערכתית שלמה, שלוקחת הרבה זמן יחסית לכתיבת SMS זריז לטוויטר בו כתוב "היה פיגוע בכל-בו שלום" או "תמונות עירום של ריהאנה דלפו לאינטרנט, קבלו לינק". לפעמים כל מה שאנחנו רוצים לדעת, בתור אוכלוסייה שצמאה למידע, זה איך ריהאנה נראית בלי הבגדים, ויותר מ-140 תווים פשוט לא צריך בשביל זה. טוויטר שינה את הדרך שבה אנו צורכים ידיעות וחדשות ויותר מכל רשת חברתית אחרת עד היום, הוא מהווה תחליף עמוד בית לפורטלים הגדולים, שכן אם תעקבו אחר האנשים הנכונים, תקבלו לטוויטר את כל הקישורים שהכי רלוונטיים לחיים שלכם. בזמן האחרון, טוויטר אפילו עושה שריר אל מול תעשיית המוזיקה, כשאומנים בוגדים בחברות התקליטים שלהם ומוציאים סינגלים ישירות אליו, באופן DIY לחלוטין.

קחו למשל את מייק סקינר, The Streets בשבילכם, שבחודש האחרון הוציא אינספור סינגלים ישירות לטוויטר על נושאים טריים כמו שפעת החזירים. בחברת תקליטים היו בטח רוצים לעשות לו מאסטרינג, לקבוע תאריך יציאה מסודר, לעשות מסע יחסי ציבור ומי יודע מה עוד. עד שהשיר היה יוצא כבר אף אחד מאתנו לא היה זוכר מה היא שפעת החזירים. ביום שגולדן פרסם את הקובלנות שלו, סקינר בדיוק כתב בטוויטר שאנו חיים "מהפכה מוזיקלית ששווה למהפכה של שנות ה-60", שטוויטר זה "השינוי הכי משמעותי למדיה שמישהו מאתנו חווה". אבל גולדן לא מבין את זה, מה שאוטומטית אומר שמדובר, במלותיו, כ"סימולציה של הגיהינום" - כי הרי זה מה שאומרים אנשים שלא מבינים, בדיוק כמו הסבתות שמתרעמות על מוזיקת רוק ודיסטורשן.

בכלל, ההתייחסות של גולדן לטוויטר ולאופן שבו הוא ניסה למשוך "עוקבים" היא ארכאית ומנותקת. אני לא אגזים אם אומר שמה שהוא כתב הוא מגוחך בערך כמו שהייתי מצפה שהטקסט הנוכחי שאני כותב היה מגיע אליכם גם אם הייתי משאיר אותו על המחשב ולא שולח אותו למערכת.

אין לי כוונה להסביר איך להשתמש בטוויטר, יש מספיק מקומות לגלות זאת בהם, אך לעשות כמו גולדן ופשוט להירשם ולשלוח ציוצים מבלי לעקוב אחר אף אחד ומבלי שמישהו יודע שאתה בטוויטר, לא יעזור. בטוויטר יש מיליוני משתמשים ואם אתה רוצה שהם יהיו מודעים לקיום שלך, יש ליצור איתם קשר, להגיב לציוצים שלהם, לעקוב אחריהם וכו'. אף אחד לא מחפש משתמשים של טוויטר בגוגל - עוקבים אחרי משתמשים שרואים בדפים אחרים ונראים מעניינים, מקבלים המלצות ממשתמשים אחרים על משתמשים שנונים או מעודכנים ומתנהגים כחלק מהקהילה.

גם הנסיון של גולדן למשוך את המשתמשים - ששוב, לא יכולים לדעת שהוא שם - בעזרת "שנינויות נשכניות" כגון "מחשב את נפשי למות משעמום, חתיכת חנטריש. אתה הבלוף הגדול ביותר בהיסטוריה מאז המצאת הסוללות הנטענות" לא תורם לכלום, כי כל משתמש של טוויטר יודע שציוצים שיורדים על טוויטר הם הדבר הראשון שכותב משתמש שלא מבין כלום ברשת חברתית ולא הולך להיות מעניין למעקב. העובדה המשעשעת היא שגולדן הגדיר את תוצאות הפעילות בטוויטר כ"עקרות, תפלות, לא יעילות כלל, ובעיקר - אינפנטיליות להחריד", והציוץ היחיד, מבין מאות הציוצים האחרונים שקיבלתי בפיד שלי שהתאים להגדרה שלו, היה ההפניה לכתבה הזו שהוא עצמו כתב.