הסיפור של ג'ני מיי, האישה/מרגלת/לא ברור מה היא שעומדת במרכז המיני-סדרת תעודה "האישה שידעה יותר מדי" (ערוץ 1, ימי חמישי) הוא כל כך מדהים, שאפילו ערוץ 1 לא יכול לדפוק אותו. ולא שלא נעשה כאן ניסיון מרשים לכך: סרטו של ירין קימור גולש לפעמים לאזורים כה הזויים, עד שהוא נראה כמו מוצר מוקומנטרי. באחד הרגעים המצחיקים יותר מתוכו שואל קימור את אחד מאנשי מערכת הביטחון שרואיינו לסרט על דמותה הנשית של מיי, כזכור מאלפת דולפינים למטרות צבאיות ומי שכבר בתחילת הסרט ברור שיכולה לפרק במכות גם את צ'אק נוריס. "היא שידרה סקס?", שואל קימור. אכן, נוקב.
בנוסף, כמות האילוסטרציות ב"האישה שידעה יותר מדי" גורם לאובססיה הוותיקה של "עובדה" בנושא להיראות כמו תחביב לא מזיק, כמו גם הופעותיו של קימור מול המצלמה כשהוא ממרקר ממצאים בדו"ח הנתיחה הפתולוגית, כאילו לא הבין הצופה את מה שנאמר לו כשלוש פעמים לפני כן. גם כשקימור עולה על פואנטה חשובה, למשל תשובותיו הסותרות של פרופסור יהודה היס (שטען, בין השאר, שלא נכח בניתוח גופתה של מיי וקימור הוכיח שהיס כן נכח), הוא לא נועץ את הסכין ושואל את היס תגיד לי, פרופסור היס, לזהות את עצמך אתה מסוגל?
אבל כאמור, גם ההתנהלות הזו לא מנצחת את הסיפור שיש לקימור ביד: ג'ני מיי, מי שנראתה כמו אמריקאית חביבה במשבר אמצע החיים והתגלתה כחתיכת תיק בטחוני עם סוף עגום ומסתורי במיוחד, היא זהב תיעודי מהסוג שכבר נדיר למצוא, ואף קשה להאמין ששכב מת מאז 1994, עת הלכה לעולמה. קימור ומפיקת הסרט, דורית סטריק, עשו עבודת תחקיר מצוינת בביסוס העובדות שבבסיס הסרט ולא חסכו במרואיינים שיסבירו את כל הצדדים (וברוך ה', יש לסיפור הזה אינספור) והגרסאות שבפרשה.
למעשה, עם קצת יותר חשיבה אמנותית ברוח הסרטים הדוקומנטריים שנעשים בארה"ב בהיקפים דומים, ניתן היה להפוך את "האישה שידעה יותר מדי" לסרט לא פחות טוב מאלו שמתפארים בהם בחו"ל החל מ"שתיקת הארכיון" ועד "חיים יקרים". העולם הדוקומנטרי חי ומת על הסיפור ואיכות התחקיר ואת שניהם יש בשפע ב"האישה שידעה יותר מדי". מצד שני, קשה לקבל מתנה יפה באריזה מכוערת, וחבל.
"האישה שידעה יותר מדי" הוא חלק מלוח השידורים החדש של ערוץ 1, שהוא כידוע חלק מרשות השידור שאלו ימים בעייתים מאוד בשבילה: הדיווחים השונים על בחישה פוליטית, הרפורמות השלומיאליות ועוד פרשיות שמצדיקות יותר ויותר את סגירתה. "האישה שידעה יותר מדי" מזכיר מדוע השידור הציבורי חשוב ואיזה פוטנציאל יש לו אל מול הנעשה בערוצים המסחריים. אם בערוץ היה איזשהו עדות לפרוגרמינג אינטליגנטי, "האישה שידעה יותר מדי" לא היתה משובצת מול "עובדה", כלומר בלילה היחיד שיש לערוץ 2 משהו שהוא שווה ערך ציבורית ל"האישה שידעה יותר מדי". מצד שני, זה ערוץ 1. למה באמת ציפינו.
גם אתם חשבתם שזה סיפור חזק? דברו על זה בפייסבוק שלנו