את חמשת המקומות הראשונים ברשימת האמנים המובילים ל 2011 של ה"בילבורד" סוגר ליל וויין. לפניו מופיעות, בסדר יורד: אדל, ריהאנה, קייטי פרי וליידי גאגא. במירוץ הפופ של 2011, וויין מגיע למקום החמישי בלבד. גם אם ההצלחה שלו מרשימה כשלעצמה, אבל במונחים של מצעדים היא לא יותר מסבירה. קשה להשוות אותה להצלחות הגדולות של גאגא ופרי, להצלחה הענקית של ריהאנה ולמטאור ששמו אדל.
מיד אחריו, אל המקום השישי ברשימה, מגיע ברונו מארס. עבור יוצר מתחיל, ההצלחה שרשם מארס ב-2011 היא פנומנלית. אלא שגם היא מתגמדת מול משטר הפופ הקדחתני שמכתיבות ארבע הנשים בארבעת המקומות הראשונים. כאלה הם הגברים של מצעדי 2011: הם לא יכולים לנצח את הנשים שמעליהן, אבל הם מוזמנים לשרת אותן. להניח עבורן, במקומות הנמוכים בעשירייה הפותחת, מרבדים של שירים מתקתקים וחסרי אופי שאותם יחוררו הקיסריות,בעקבים דקים, בדרכן לפסגה.
במבט מכונס יותר, ברור שצריך להוציא את וויין מהמשוואה הזו. וויין הוא ישות מצעדית מיוחדת במינה והוא אינו זמר פופ. למקום החמישי הוא מגיע עם תמיכה מקהל גדול שאינו קונה אלבומים של קייטי פרי וסביר להניח שמתעב את ליידי גאגא. אבל הזכרים האחרים שנמצאים בעשירייה הזו מארס, ג'סטין ביבר (במקום התשיעי) וכריס בראון (במקום העשירי) הם זמרים שלא מצליחים להפגין שמינית מהתעוזה, התדמיתית והמוזיקלית, שמפגינות הנשים של השנה. הם כולם מציעים את אותה סחורה בעטיפה קצת שונה, ומרכולתם צפויה ומוכרת: מארס הוא הבן של השכנה, בחור טוב עם כישרון וטאץ' וינטג'י. בראון הוא הבן הפרחח שלה,הערס-צעצוע, אבל הוא עדיין הבן של השכנה. ביבר הוא בן הזקונים, הנסיך שאי אפשר לעמוד בפניו ופיטבול, עוד סנסציית פופ שכבשה ב-2011 את הרדיו, הוא כנראה האח החורג מהרומן עם המוסכניק. יחד הם חבורת אחים שמחה וחייכנית שבעורקיה זורם דם פופי נעים, משמים וחסר זהות אמיתית.
המשוואה שהציבה תעשיית המוזיקה בשנים האחרונות קבעה שהתהילה, הכסף וההצלחה מתחלקים בין הבחורות של הפופ לבחורים של ההיפ הופ. 2011, בדרכה המעומעמת, החלה לקרוא תיגר על החלוקה הזו. ברשימה של הבילבורד ניצבת ניקי מינאז' במקום השביעי, בעוד ששומרי הכתר קנייה ווסט, במקום הראשון, וג'יי זי, במקום ה-70 (!), לא מתחילים לדגדג לה את קצה השמלה. זה לא עניין של מכירות, אלא עניין של נוכחות: ווסט וג'יי זי מכרו השנה יותר מניקי מינאז' וכסף וכוח יש להם יותר ממה שלה יהיה, ככל הנראה, בכל חייה. אבל במדדים הרלוונטיים לעכשיו, אלא שנמדדים בהייפ ושירים ברדיו, היא עוקפת אותם. הם מוכרים פלסטיקים וסופרים את הכסף. עליה מדברים.
בצורה חנונית בהרבה, גם זמרי הפופ, כוכבי סולו ממין זכר שהם בחזקת נעלם מוזיקלי מאז ימי הזוהר של ריקי מרטין ואנריקה איגלסיאס, מצליחים לכונן השנה שינוי קל באופי של המצעדים. אלא שנכון ל-2011, הם עושים פופ שמרני ושבלוני שמאפשר להם לרשום נוכחות אבל לא לשנות את חוקי המשחק. ועדיין, חלוש אך עקבי, זרזיף החנונים המזמרים של 2011 מסמן שהטונים של הגברים בסימן עלייה. אם מציצים מעבר למגבעת של מארס רואים שהמצעדים והרדיו מחפשים אותם, או אותו - את הכוכב שיגרום לג'סטין טימברלייק להראות מיושן ולקניה ווסט להישמע זקן. כוכב צעיר, נועז, מוכשר כמו שד. הבנים של השכנה היו מספיק טובים ל-2011, אבל 2012 כבר תדרוש משהו אחר לגמרי: כוכב פופ שיהפוך אותה לשנה ששווה לא רק לסקור, אלא גם לזכור.
המצעד הלועזי של וואלה! וגלגלצ: הצביעו עכשיו
ברונו מארס בוואלה! Music
פיטבול בוואלה! Music
דפנה לוסטיג מסכמת את שנת איימי וויינהאוס
ברונו מארס נגד אדל: מי אתם מעדיפים? בחרו בפייסבוק