בשבועות האחרונים, משאז שכך מעט ההלם הראשוני סביב "מעושרות", התפתחה של תנועת תמיכה בניקול ראידמן. אפשר לסמן את שיא התמיכה הזו בטור שהקדישה לה דנה ספקטור במדורה הפופולרי במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, שם גמרה עליה, על סגנונה וקיומה את ההלל.
אפשר להבין, במיוחד בימים הלא ייאמנו בהם מדינת ישראל חוזרת כ-94,346 שנים אחורה ביחסה לנשים, את החיבה שרוכשים רבים לראידמן: לא מתנצלת, יפת תואר ושמה זין בגודל חשבון הבנק של בן זוגה על העולם. מצד שני, ב"מעושרות" הולכת ומתגלה ראידמן כיצור בלתי נסבל, שניתוקה מהמציאות הולך וגובר: זה מתחיל ביציאת האירוויזיון המגוחכת שלה, זו ששלמה הצח הוותיק והטוב ידע להגדיר כ"דאנס מיושן" (וזו יחסית מחמאה לזוועה שגם פישנזון מ"אלכס חולה אהבה" לא הצליח למנוע), נמשך בניימדרופינג המותגים האינסופי שלה ומגיע לשיא באופן שבו היא גורמת לענבר שנהב להרגיש דפני ליף. ראידמן הצליחה להפוך את "מעושרות" לסוג של "חוות החיות", כשגם ביניהן יש הבדלי מעמדות וגישות שמכל כיוון אפשרי, הופכות אותה לאדם המעצבן ביקום.
כמובן, "מעושרות" היא טלוויזיה טובה שנועדה להביא את ניקול ראידמן שתעורר קללות וברכות. אבל ניקול ראידמן היא כבר משהו שהמסך לא סובל ואותו "דיון תרבותי" כבר לא רלוונטי לפיו. ניקול ראידמן היתה פעם חלק מטראש מהנה. הפרקים האחרונים של "מעושרות" הפכו אותה למוקצה מחמת מיאוס.
כרגיל ב"מעושרות", התלישות של דמות שנמצאת במרכז פרק אחד מונגדת היטב על ידי גילוי אנושיות דמות אחרת: הפעם היתה זו טלי סיני ריקליס, זו שאולי חיה על כוכב הלכת זוס, אבל כשבעלה לשעבר, אריק סיני, הקדיש את "בסוף מעגל" לאשתו החדשה, עולמה התהפך עליה. במיוחד היה מעניין לראות את ההתפכחות של ריקליס בזמן שמשודר קמפיין הבנק המגוחך שלה לבנק יהב, קמפיין משפיל ומטופש שמציג את ריקליס כצעצוע של כסף, בניגוד גמור לזוגיות הכה חיננית שלה עם משולם ריקליס. אמנם לממש רווחי פרסום בדמות קמפיין הוא מהלך שלא צריך להיות משולם ריקליס כדי להגדירו כנבון. מאידך, עד שריקליס הפכה לפנים מעט פחות הזויות בנוף של "מעושרות", באה הפרסומת הזו והחזירה אותה למחוזות ניקול ראידמן.
ציטוטים נוצצים:
"ואז היא מראה לי אופניים ב-200 שקל שציפור חרבנה עליהם. מה זה מעניין אותי?" (ניקול ראידמן. ויש המשך)
"ב-2017 אני על במת האירוויזיון" (ניקול ראידמן. למה דווקא 2017? כנראה שלעולם לא נדע)
"אני לא מנותקת מהמציאות" (ניקול ראידמן כנראה לא מבינה את פירוש אחת משתי המילים: "מנותקת" או "מציאות")
"הכי גרוע זה שהיא תנסה לשפץ לך את הילדים" (ענבר שנהב מסתכנת עם ניקול ראידמן בקלישאת "תיזהר במה שאתה מאחל")
"אם אתם רוצים למכור זה בסדר, אבל מה שקונים בכסף הזה - זה על שמי" (משולם ריקליס נותן שיעור בביזנס לאוצר הראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות. בהזדמנות זו - לא יכולת למנות מנכ"ל לעסק?)
"לחגוג זה פאן" (לאה שנירר בפרומו לפרק הבא. רגע של עברית)
ולאה שנירר היתה אומרת: