"Hunky Dory" - דיוויד בואי
האלבום הזה תמיד יישאר האלבום האהוב עלי של בואי. הקשבתי לו בלי הכרה עד שהקסטה נשחקה לגמרי. ב-"oh you pretty things" הייתי קופצת, רוקדת ושרה מול המראה וב-"Life on Mars" הייתי בוכה.
"Led Zeppelin 3" - לד זפלין
כשהייתי בכיתה ו' וכולנו שרנו את "ציירי לך שפם", הגיע ילד צרפתי לכיתה והכיר לי את לד זפלין. אני זוכרת את עצמי שומעת את "Immigrant Song" בפעם הראשונה ומצטמררת. אז הבנתי סופית שגיטרה זה הכלי שאני רוצה לנגן בו ושרוברט פלנט הוא הזמר הכי טוב בעולם.
"99.9 F" - סוזן וגה
קניתי את האלבום הזה בחופש שבין כיתה ט' לי' והוא טלטל את עולמי. ההפקה של מיטשל פרום לקחה את וגה לכיוונים אלקטרוניים, כמעט תעשייתיים באלבום הזה, אבל עם בסיס מלודי יפהפה וטקסטים חזקים וקליטים. "Blood makes Noise" היה ההמנון שלי באותו החופש הגדול.
"Dummy" - פורטיסהד
כשהאלבום הראשון של פורטיסהד יצא ב94', היתה תחושה שקורה דבר חדש בעולם. לא יכולתי להירגע מהשילוב המהפנט של הקול של בת גיבונס עם ההפקה הטריפ-הופית הערפילית והגיטרות שכל כך הרבה אנשים ניסו לחקות אחר כך. מה שיפה באלבום הזה הוא שלמרות העובדה שהסאונד שלו שייך במובהק לשנות התשעים, הוא שורד בגבורה את מבחן הזמן בזכות אחד עשר שירים מעולים.
"Oh Mercy" - בוב דילן
זה האלבום שבו התאהבתי בדילן, דווקא בדילן המבוגר ודווקא באלבום הקאמבק הזה. יש לו צליל עמוק ומשכר וכמה מהשירים היפים יותר של דילן בשלב המאוחר יותר של הקריירה שלו. כאן התחיל שיתוף הפעולה שלו עם דניאל לנואה, שהוליד מאוחר יותר את "Time out of Mind" המופתי.
רונה קינן - שידור חי של ההופעה בבארבי ב-11/1 בוואלה!