נפלו בעריכה: שני כהן עושה פרסומות ברמה של "ארץ נהדרת"

הפנומניות של שני כהן ב"ארץ נהדרת" הפכה אותה לקונצנזוס ישראלי, אבל יותר משקשה להפוך לקונצנזוס בישראל, קשה לצאת מקמפיין פרסומות כשאתה על הרגליים, וכמעט בלתי אפשרי להפוך לעוד יותר גדול משהיית קודם בזכותו. אבל שני כהן היא לא אייל ברקוביץ' והעולם הקומי של ממש שהיא יצקה לתוך פרסומת לדבר המשעמם בעולם, חברות ביטוח, הולך ומאבד קשר עם העולם המסואב והנמוך של הפרסום הישראלי. בזכות שני כהן, פרסומות לביטוח נראות כמו תוכנית סאטירה לגיטימית בפריים טיים.

דמותה של מזכירת סוכן הביטוח שוקה לא פחות חזקה מכל דמות אחרת של כהן ב"ארץ נהדרת". היא משוחקת באמינות, היא מצחיקה ובסיומה אתה לא מרגיש שמישהו דחף לך יד לארנק, אלא שאתה רוצה להוציא אותו ולשלם לכהן בעבור הופעתה. פרזנטורים בישראל מתקשים מאוד לייצר עניין בדמויות פרסומיות לאורך זמן, ואילו כהן מעוררת חשק עז לתת לדמות הזו סדרה משלה. מי יודע, אולי היא גם תקבל חיקוי ב"ארץ נהדרת".

"נאכל כמו חזירים, נעשה אהבה, נערוך תחרות אגרוף, נשתכר כמו שצריך" – המשפט הזה אולי מצטייר כתוכנית מושלמת לסוף השבוע, אבל סביר להניח שלשמוע אותו מעל בימת האופרה יגרום ללא מעט מבאי המשכן להרים גבה. עם זאת, זנות, שכרות והימורים זה בדיוק מה שתמצאו בהפקה החדשה של "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" באופרה הישראלית, בניצוחו של דייויד שטרן, מנהלה המוזיקלי של האופרה.

האופרה מ-1930 היא תוצר של אחד משיתופי הפעולה המוצלחים של המאה ה-20 - ברטולט ברכט על הטקסט וקורט וייל על המוזיקה. היצירה מספרת את סיפורה של מהגוני, שהוקמה כעיר מקלט באמצע שום מקום באמריקה על ידי פושעים נמלטים. העיר שנבנתה על מקדש הנהנתנות הדקדנטית מתמוטטת כאשר הבזבזן הראשי מפסיד את כל כספו והופך בכך לפושע שדינו מוות.

ברכט ו-וייל אולי ניסו ליצור אופרה חתרנית שיוצאת כנגד הקפיטליזם והבורגנות, אבל בפועל בימינו היצירה הזאת מוצגת בפני קהל שרובו עוטה מעילי פרווה וחליפות יוקרה. כך נוצר פער אירוני בין המסרים הדידקטיים שעולים מן הבמה לבין הקהל השבע, שנראה כי תוכן היצירה אינו מפריע לו לתפוס את האירוע כהזדמנות לנפנף במעמדו.

במאי ההפקה הנוכחית עמרי ניצן ביקש לקשור את הביקורת של ברכט ו-וייל על הקפיטליזם החזירי למחאת יוקר המחייה ששטפה את הארץ בקיץ ואף שילב את הסיסמאות הלעוסות מאז בתפאורה על הבמה. "בימים אלו של מאבק לצדק חברתי, כשסדר היום הציבורי בישראל שינה את פניו ללא הכר, האופרה 'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני' היא אולי יצירת התרבות החשובה ביותר שניתן להעלות על הבמה", אומר ניצן. לדבריו, "מהגוני קמה ונפלה, אך המסרים הרבים באופרה הזו לעולם לא ייפלו – ועל אחת כמה וכמה בישראל של שנת 2011".

ואולם, כעת כשמחאת האוהלים היא רק הד רחוק, דו"ח טרכטנברג יושם באופן חלקי ביותר ותקציב הביטחון רק גדל נראה כי הדבר היחידי שמשותף לזמננו ולמחאה הקיימת באופרה של ברכט ו-וייל הוא השיר "ירח אלבמה". גם זה משהו.

"עלייתה ונפילתה של מהגוני" במהלך חודש ינואר באופרה הישראלית