ומה נעשה בלי בדיקת אולטרא-סאונד בלייב?
עוד לא יבש השתן על בדיקת ההריון של בטי, וכבר נפרדנו ממנה ב"הדחה שלא נשכח לעולם" כפי שהתייפח אסי עזר, דקה אחרי שראינו קליפ סיכום ובו כל הרגעים המרתקים שבהם בטי ישבה על מיטה והסתכלה על מישהו אחר עושה משהו מצחיק. ככה זה נגמר, בלי פרק אולטרא-סאונד בשידור חי ("זה פין או לבלב מיותר? מיד נגלה"), בלי סצינת "מי הקיאה פודינג על השיש הבשרי", בלי משימת הניחושים "בן, בת או יותר מדי מאשוואייה". כך נמוג מחיינו זק-ג'וניור, העובר הידידותי, והודח כשמסביבו נגררת דיירת נוספת. איזה בזבוז של מאגר בדיחות הריון.
הטרגדיה
אבל רגע לפני שבטי דשדשה מחיינו, היא הספיקה לנצל את ההריון לאפיזודת הורמונים אחת כמו שמגיע לה במצבה. בתחילה היא התקשתה למצוא טריגר להתפרצות, אבל למזלה מתישהו דודו מלמל משהו על "את יודעת בכלל איפה הגז בבית?", והיא מיד נעלבה מזה ש"משהו משהו שניצל!", כפי שצרחה עליו בדמעות עלבון, והכריזה ש"שנינו לא נסלח לך בחיים". אפילו לצפות בסרט החתונה היא סירבה, למרות שכדי להשיג אותו שרי הייתה צריכה להיות לבושה כמו וויליאם שאטנר.
הפתרון של דודו לכל העניין: להתייחד. "האח הגדול, מה שיעזור לנו זה איזה שעתיים שלוש של התייחדות", הוא התפלל בחדר האח, כי לפעמים כל מה שאישה עצבנית צריכה זה איזה ייחוד טוב שיטלטל אותה, לעשות קצת ג'ימבורי לעובר. כולנו יודעים איך זה נגמר בסוף. להתראות שניצלים, שלום התייחדות. לפחות היתה צופה בסרט החתונה.
הקומדיה
אפילו האח כבר יודע שאין מונולוג של זיוה בלי לחן קומי ברקע. כשהיא רק מרחרחת הזדמנות לצומי פלוס מוסר השכל לא קשור, היא מיד הופכת לפומיקי עליז של עלבונות וצעקות וחיקויים בליווי נגינה במצילתיים, כדי שכל עם ישראל המהמם (חוץ מהאנשים שבו) ישמע. קותי, ברגע קדוש של השראה, ניסח עבורה את המשפט המבריק של העונה, עד כה: "ברי, אולי תוציאי את הבטריות מהצעצוע שלך?". וזה בדיוק מה שהיא, אלא שלצערנו היא לא פועלת על בטריות אלא על אנרגיה סולרית דוך מהשכינה, שאינה כבה לעולם.
וכך, ברגע שזיוה עלתה על זה שסופי רוצה לשבת בקצה הספה כדי שהצופים לא יפספסו את חמוקיה, היא פצחה בשואו מרהיב משניתן לשאת. "היא רוצה שכולם יראו לה את הרגל!" צנחה בצווחות על הספה, כשברי מנחמת אותה, "אוי ואבוי, היא רוצה שיראו לה את הרגל, בזמן שילד חולה רוצה מח עצם והימים שלו ספורים! היא רוצה שיראו לה את הרגל, בזמן שבכבישים מכוניות דורסות ילדים! הו, כמה יתומים! כמה יתומים!"
למען השם, אנשים, כסו את הרגליים שלכם, כל היתומים נדרסים.
הדרמה:
משהו רומנטי קורה בבית. כלומר, אני מניחה, כי היתה מוזיקה רומנטית בזמן שאנשים מסוימים לעסו זה לזו את המוח במבט נוגה. משפטי ה"את/ה לא עושה לי טוב" הקבועים ע"ש סער ואיילה צצים לפתע בכל מקום. אביבית ורגב מנסים בכוח להגשים את תואר "הזוג של הבית" שניתן להם בפרסי האחדמיה ומקשקשים משהו על "אבל אני לא רוצה, אבל את לא רוצה, רגע, שכחתי מי רוצה מה". ואילו יאנה וקותי מפתחים יחסי חונכת-פר"ח-ילד-במצוקה וגם הם אוכלים סרטי "רוצה, לא רוצה, בוא נתרחק, חבק אותי". וכל זה בזמן שילד חולה רוצה מח עצם והימים שלו ספורים. בושה וחרפה.
ייסורי וולטר הצעיר
"יומני היקר, שמישהו יודיע בבקשה ליוסי שהמשימה שלו נגמרה ושהוא יכול להפסיק להיות לזעה. נדמה לי שכשהודיעו על סיום המשימה הוא בדיוק התנדנד על השנדליר עם חצוצרה ופספס את ההודעה, וחבל שהוא יביך את עצמו לשווא, בזמן שילד חולה רוצה מוח עצם והימים שלו ספורים".
הציטוטים:
"אל תצביעו לי, יש מלא כמוני" (שרי מפגינה פיכחון)
"אני רציני כמו מלנומה רמה 5" (קים מתחבב)
"השמן הציני הרע דופק יציאת לעיוור עם הכלב החמוד" (קים מנסח בשבילנו את כותרת הבלוג)
"מי זה איצ'ה? סופר כופר יעני?" (זיוה מבלבלת בין ניטשה לספי ריבלין)
"ווילי ווילי ווילי על ההשתוללויוטוש" (יוסי מתעקש שלא להגיד אף מילה נורמלית)