אקסל רוז מחביא רוצח: הרצועות הנסתרות הגדולות במוזיקה

לצד כל היתרונות העצומים הטמונים באופן בו אנחנו צורכים מוזיקה במאה ה-21, ישנו מחיר מסוים שעלינו לשלם. אחד הצדדים שלו, תוצאה ישירה של הצניחה במעמד אלבום האולפן, הוא מותן של הרצועות הנסתרות, אלו שאין בהן צורך מרגע שאיננו חושבים יותר ב"אלבומים". רצועה נסתרת היא אמנות בפני עצמה, שגם סיפקה קלאסיקות למעריצים, פרטי טריוויה לאובססיביים וסתם הפתעה משמחת למי שהלך לישון כשהדיסק סיים את הסיבוב והתעורר מצליל גיטרה לא צפוי. יתרה מכך, לא מעט אמנים החביאו כמה מהשירים והגרסאות הטובים ביותר שלהם בתוך הרצועה הנסתרת של סיום האלבום, כמו במשחק אהבה שהמסר שלו הוא שבשביל להגיע למשהו מיוחד באמת, צריך לחצות דרך ארוכה.

בכתבה הזו נבחרו רק רצועות נסתרות בסופי אלבומים, כשיש לא מעט קטעים שהוחבאו בין קטעי שירים; כמו כן, לא נבחרו גרסאות מיוחדות לשירים שהופיעו באלבום, אלא רק שירים נפרדים לגמרי. אם אתם מכירים רצועות נסתרות נוספות, אתם מוזמנים לספר לנו בפייסבוק שלנו.

"חם על הירח" הוא אלבום נהדר גם בלי שאלביס פרסלי יתערב, ועיקר כוחו הוא בשירי יחסים מתוחים ואלימים: "עד כלות", למשל, הוא כזה טקסט כואב, שמי בכלל רוצה להתאהב אחריו ו"מפנה מקום" עם כל היופי שלו הוא חתיכת ייאוש. ואז, בסוף, אחרי דקה או שתיים של שקט, מגיע הקול החם של ברי סחרוף, אומר את המשפט הכי יפה בעולם והכל בסדר. כמו בחיים, כל מה שצריך כדי להגיע לתובנה הזו היא סבלנות והבנה שזה אף פעם לא נגמר עד שזה נגמר.

סיפור שמגדיר את מהות הרצועה הנסתרת: טכנאי האלבום פשוט שכח לשבץ את השיר בסוף "Something In The Way" שחותם את "Nevermind" של נירוונה ובעותקים הראשונים של האלבום, השיר כלל לא נמצא שם. קוביין קלט את הטעות בהאזנה לאלבום הטרי, התקשר לטכנאי ושאג עליו שיוסיף את השיר לאלבום. וכך, אחרי 10 דקות של שקט, הטירוף של "Nevermind" נחתם רשמית עם קטע שנקרא "ללא שם, ללא סוף", אבל יש לו זהות שמגדירה את סיום אחד האלבומים הגדולים בכל הזמנים.

רוב הטראקים הנסתרים מתחלקים לשני סוגים: הסוג המרכך והמזכך, או הקטע הנסיוני והמקושקש. גאנז אנ' רוזס רוז הלכו על סוג שלישי - הפרובוקציה. כך, בסוף " The Spaghetti Incident", אלבום הקאברים המוערך של הלהקה, החביא אקסל רוז שיר שכתב לא אחר מהרוצח צ'רלס מנסון. רוז לא רצה לעשות מזה עניין, אבל כשאתה מוביל את אחת הלהקות הגדולות בעולם, קצת קשה להסתיר גם טראק נסתר. התקשורת התחרפנה, מחאות התעוררו, אבל רוז עמד על שלו וטען שמדובר בשיר לגיטימי ובאמן מרתק. בראיון שהעניק שנים לאחר מכן, אמר רוז כי היה מסיר את השיר ממהדורת רי-אישיו של האלבום, כי הוויכוח הציבורי כבר לא שווה את המאמץ. האמת? גם השיר עצמו פשוט לא משהו.

"תפילה ליחיד", אלבום הבכורה האדיר של אביב גדג' הוא קשה גם כך. כהרגלו של גדג', הוא מסתיים בקטע אפי, הנושא את שם האלבום ונמשך כ-14 דקות. בסופו, כשכבר אין יותר מה להקיא, גדג' מחכה כמה דקות ושולף את אחד הנאמברים הפייבוריטיים מההופעות שלו, שיר קטן, יפה ועצוב לסיום אלבום גדול, יפה ועצוב.

"אבדו חיי" הוא אכן השיר שמסיים את "טוב לנו יחד", אלבום הסולו הראשון של מאור כהן, אבל הטירוף שלו מתחיל 6 דקות אחרי סיום השיר הרשמי, בג'אם פסיכי שכולל קללות, קריאות ביניים, מעט מאוד מוזיקה והרבה פאן לסיים איתו אלבום כיפי מלכתחילה.

האלבום ששחרר את לורן היל מהצל של חבריה לפוגיז וחשף אותה כיוצרת מבריקה ומוכשרת כמו שד מסתיים לכאורה בשיר הנושא את שמו, "The Miseducation of Lauryn Hill". אבל החינוך הרע של היל טמן בחובו עוד שתי רצועות נסתרות, אחת מהן היתה פנינה אמיתית. היל ביצעה גרסת כיסוי ללהיט החתונות הלעוס של פרנקי ואלי,Can't Take My Eyes Off You" ", והפכה את השיר הדביק והסינטטי הזה לדברי אהבה כנים על הרצון במישהו לצידך.

השיר המוחבא לא רק שהפך לאחד השירים המוכרים באלבום, אלא אף זכה במועמדות לגראמי בקטגוריה ביצוע הפופ הנשי הטוב ביותר. היל אמנם הפסידה לסלין דיון עם"My Heart Will Go On" הפומפוזי, אבל דווקא השיר שלה הכה אותנו בסנוורים בקסמי הפשטות של הדברים.

כריס מרטין עלה לאחד מטקסי הפרסים שהוא שוהה בהם יותר משהוא רואה את הבת שלו וביקש מהציבור להתפלל עבור ג'וני קאש. באותם ימים זו היתה המחווה האופיינית למי שבאמת לא רצה לראות זמר ענק שחווה רנסאנס מוצדק מאין כמוהו, נכנע לזקנה. שנים אחר כך, הסתבר שלמרטין היתה סיבה נוספת: הוא כתב שיר שהתאים היטב לרוח החדשה של קאש, אך האחרון לא הספיק להקליטו. במקום, קולדפליי שילבה אותו בסוף "X&Y"' ולצד "Fix You" ו-"Talk" האדירים, זהו אחד הקטעים היפים והמרגשים מתוכו.

נו, באמת חשבתם שלהקה כמו רדיוהד תוותר על התענוג? הפעם, בסוף "Kid A".