גם לשונאיו הגדולים ביותר של אקסל רוז יש רגע בו הוא נראה להם כמו הפנטזיה הגדולה על רוקנרול. גם היום, מרחק של 25 שנה מאלבום הבכורה של גאנז אנ' רוזס, "Appetite For Destruction", הלהקה האמריקאית מחזיקה בתוכה את המדהים והעלוב שיש ברוקנרול ובסגנון החיים שנכתב במיתולוגיה שלו: מהלהיטים והסולואים דרך הסמים וההשפלות, אקסל רוז חי את הכל ובאקסטרים שנראה נדיר מאוד בעידן המנהלים הצמודים ומכונות התאגיד שמסתובבות על הבמות. רוז, שלבדו היה מפרנס אתרי רכילות כמו TMZ על פי שעה, מגיע לגיל 50 כשהוא בעיקר מתחזק את עברו ובתוכו את אותם רגעים שיש לכל אחד בראש: הריקוד בקליפ של "Sweet Child o' Mine", המשקפיים והפסנתר ב-"November Rain", ההופעות, המכות ומה לא.
את כולם אנחנו זוכרים בחגיגות יום ההולדת ה-50 של אקסל רוז, אבל מדובר ללא ספק, בפרובוקטור וגם אחד המופרעים הגדולים של הרוקנרול ב-25 השנה האחרונות, וככל הנראה הגדול שבהם. הנה הצצה לפרשות המביכות ביותר של רוז, וברקע "Welcome to The Jungle", המקום המתאים ביותר לתאר את חייו של רוז.
האיחורים
במובן של תפיסת הזמן, אין הבדל בין אקסל רוז לקלישאת קביעת השעה עם אינסטלטור או מתקין הכבלים או אהוד ברק. קבעתם עם רוז לשעה 10:00? צפו שיגיע בין בין 12:30 בצהריים ל-12:30 בלילה. רוז פשוט לא הצליח להגיע לשום דבר בזמן לחזרות,פגישות או הופעות גדולות ככל שיהיו. האיחור המפורסם ביותר שלו היה באוגוסט 1992, בהופעה משותפת עם מטאליקה. מטאליקה נאלצו לקצר את ההופעה בגלל בעיות בריאות של הסולן ג'יימס הטפילד, אבל רוז איחר וכך הקהל קיבל גם הופעה מקוצרת של מטאליקה וגם זמן המתנה ארוך מאוד עד להופעתם של רוז והלהקה. אם זה לא הספיק אחרי 55 דקות רוז החליט שיש בעיות סאונד במקום ואמר "תודה לכם, כספכם יוחזר". את הקהל זה לא עניין במיוחד, והוא הרס את הבמה וגרם למקום נזק בשווי 400 אלף דולר.
הגזענות וההומופוביה
פה נקי לא היתה תכונה שאפיינה את אקסל רוז, אבל בשיר אחד הוא הצליח להקים עליו שני ציבורים שלמים וחזקים. "One In A Million", מתוך אלבומה השני של גאנז, "G'N'R Lies", כלל את השורה בה רוז מבקש מה-Niggers לסור מדרכו וטוען שההומואים מפיצים מחלות.
באשר לשחורים, בתחילה טען רוז כי המילה Nigger לאו דווקא מתייחסת לשחורים, אלא אל "בעיה" ולאחר מכן סיפר כי זעם על שחורים שניסו לשדוד אותו; באשר להומואים, רוז כינה עצמו "פרו-הטרוסקסואלי" וייחס זאת לניסיון אונס גברי שעבר ולהתעללות מינית מצד אביו החורג. בסוף? רוז עשה כל כך הרבה שטויות בקריירה שלו, שהפרשה פשוט נשכחה.
המהומות בהופעות
האיחורים היו החלק הקל בהתנהלותו של רוז על הבמה; בהופעות הטובות, רוז פשוט היה מגיע באיחור ומעניק לקהל חוויית רוקנרול מפוצצת בכריזמה, להיטים וקללות. בהופעות הפחות טובות, רוז היה מסוגל לחטוף קריזה מכל דבר קטן שנקרה בדרכו. בהופעה בסנט לואיס, הדבר הקטן הזה היה מצלמת וידאו שהונפה מול עיניו. רוז לא היסס ולאחר ששאג על אותו אדם "תוריד את הדבר הזה", פשוט זינק לקהל ופצח בתגרה. לאחר זמן קצר חזר רוז לבמה והכריז "תודה לאבטחה העלובה כאן, אני הולך הביתה" וירד מהבמה.
צפו ברוז קופץ לקהל:
הקהל לא בדיוק הסתפק במופע המיוחד אך הקצר הזה שהוענק לו, ולאחר שהבין כי רוז לא מתכוון לשוב, התפתחה מהומה אדירה במקום שהגיעה לנזק של מאות אלפי דולרים. רוז עצמו הורשע בתקיפה, נקנס ב-50 אלף דולר, קיבל שנתיים מאסר על תנאי ונאסרה עליו הכניסה לסנט לואיס.
היחס לנשים
הביוגרפיה של אקסל רוז היא מתכון ללפחות שלושה סרטים הוליוודיים שונים, קרוס-ז'אנריים שיכולים להיות סרט אימה, קומדיה של ג'אד אפטאו וטרגדיה של קן לואץ'. כל שלושת המרכיבים קיימים ביחסיו של רוז עם נשים בחייו: ג'ינה סיילר, חברתו של רוז באייטיז אמרה בראיון כי לחיות עם רוז דומה לחיים עם "ראש נפץ גרעיני שאתה מכה בו בפטיש ומחכה שיתפוצץ".
רוז תבע את ארוסתו לשעבר, סטפני סימור, בטענה שזו היכתה אותו והיא תבעה אותו בחזרה על אלימות כלפיה. את אשתו היחידה, ארין אוורלי, בתו של דון אוורלי מההרכב האחים אוורלי, הוא הכה באופן קבוע על פי עדותה בשבועה ואף נטען כי עשה זאת בשל טיפול שעבר, שגרם לו להאמין כי סימור ואוורלי היו אחיות בגלגול קודם שהרגו את ילדיו המשותפים עם סימור.
התביעות המשפטיות
מלבד בזבוז כספי חברות התקליטים שהשקיעו מיליונים ב-"Chinese Democracy" רק כדי לקבל את אחד מאלבומי הרוק הגרועים בכל הזמנים, תחביב אחר של רוז בשנים שעברו מאז התפרקה גאנז אנ' רוזס המקורית ב-1993 הוא תביעות משפטיות. מומלץ מאוד שלא להתעסק עם רוז בכל הקשור לזכויות יוצרים, כסף, או יום שיער רע עורכי דינו והוא נמצאים עם יד קלה מאוד על אגרת בית המשפט וכאמור, כסף הוא לא בדיוק בעיה עבורו.
כך, למשל, הפעם היחידה בה שיתף פעולה רוז עם סלאש ודאף מקגאן מאז 1993 היתה בתביעה נגד חברת גפן שהוציאה אוסף להיטים של גאנז אנ' רוזס בלי אישורים; רוז הפסיד לחבר הלהקה לשעבר, סטיבן אדלר בתביעה נגדו ונאלץ לשלם לו 2.5 מיליון דולר ולהעניק לו אחוזים מחומרים שנכתבו בזמן שהיה בלהקה; רוז תבע את חברת "אקטיביז'ן" ואת סלאש על שהשתמשו בשירים של גאנז' אנ' רוזס ב-"Guitar Hero 3" וגם את חברת המשקאות ד"ר פפר איים לקחת לבית המשפט, בטענה כי נכשלה בלספק משקאות חינם לרוכשי "Chinese Democracy" כפי שהבטיחה.
ועכשיו?
בשנתיים האחרונות רוז נראה רגוע יותר. הוא העניק ראיון טלוויזיוני ראשון מזה שנים ל-VH1 ונשמע בו שקול ומיושב; להופעה בפסטיבל רדינג באנגליה הוא הצליח להגיע בזמן, בערך, וכרגע כל העיניים נשואות לטקס הכניסה של גאנז אנ' רוזס להיכל התהילה של הרוקנרול, שצפוי להתקיים במרץ בארה"ב. השמועות מדברות על איחוד היסטורי של חברי הלהקה, אולם כל המעורבים טרחו להכחיש זאת עד כה. אפשר להאמין שאחרי כל כך הרבה שטויות מיותרות, רוז בן ה-50 וגם חבריו יוכלו לקבור את העבר ולתת למעריצים עוד רגע אחד של כיף טהור, כמו השיר שוואלה! תרבות הכי אוהבת של גאנז אנ' רוזס.