העולם עצוב אז צוחקים - זהו המוטו, כך נראה, של "עבודה ערבית". בישראל 2012 לא רוצים לשכור בתים בקרבת ערבים? נצחק על זה. הייצוג של הערבים בתרבות הישראלית הוא בעיקר נלעג ונגוע בגזענות? נצחק על זה. עיקרון הפליטים, המוחלשים והתלושים תמיד היה זהה - אם הם צוחקים ממך, הם עסוקים מדי כדי להכות אותך.
"עבודה ערבית" פתחה אמש (שני) עונה שלישית בפרק מושלם שלוקח את כל הרימונים הנפיצים ביותר של החודשים האחרונים ומחבק אותם חזק עד שיתפרקו מעצמם. אמג'ד (נורמן עיסא, שכבר מיותר לציין כמה הוא נהדר בתפקידו), מגלה למרבה תדהמתו שקבלת הפנים החמימה שהוא מנסה להעניק לשכנים הפוטנציאלים שעומדים לקנות דירה, דווקא מרחיקה אותם כיוון שהוא הפתעה, הפתעה ערבי.
כשהוא מחליט לאמץ את הפלטפורמה הלאומית הגדולה ביותר ל"העברת מסרים" והולך כמשתתף לתוכנית "האח הגדול", הוא מקבל משימה שנותנת לו להגשים את המאווים הכמוסים-גלויים שלו להתחזות ליהודי. ולא סתם יהודי, אלא יהודי אשכנזי כי אמג'ד לא ייתן למשהו כמו עדתיות ישראלית לעמוד בדרכו לפנטזיה המושלמת על התקבלות.
"עבודה ערבית" מצחיקה עד דמעות, ולא משאירה אחריה את כאב הבטן שמגיע עם סאטירה. זאת, בעיקר כיוון שנעדרת ממנה המרירות העוקצנית שסאטירה מגיעה איתה בעסקת חבילה. "עבודה ערבית" יודעת משהו בסיסי לגבי קומדיה, וזה שסאטירה תגרום למשוכנעים להשתכנע עוד הרבה יותר ותשלח את המתנגדים להתחמש. אבל קומדיה קומדיה אפקטיבית שנקרעים בה מצחוק ולא מעווים את השפה לחצי חיוך של אישור הפואנטה נכנסת קודם כל אל הלב ומפרקת את העומד מולה מנשקו.
שי קפון, במאי "עבודה ערבית", שהתראיין לוואלה! תרבות אמר ובצדק, שההומור של סייד קשוע תסריטאי ויוצר הסדרה מזכיר את זה של שלום עליכם סופר יהודי שהעדיף תמיד להתמודד עם הקשיים של יהודי בסביבה אנטישמית, בהומור רך ומפויס. למעשה הוא מזכיר עוד הומוריסטן יהודי גדול, אפרים קישון, שגם הוא העדיף את המרומז והמשועשע על פני הצלפה בפרצופו של מי שמוכן להקשיב לו.
גם "עבודה ערבית", מעדיפה ללכת בדרך הזו דמויות הלוויין של אמג'ד אשתו בושרה הדעתנית (קלרה חורי), אביו הזועם (סלים דאו), אמל הפמיניסטית הלא מתנצלת (מירה עוואד) יכולות לירות לכל הכיוונים, אבל אמג'ד, קצת כמו אותו טוביה החולב, מאמין בתמימות ובאופטימיות בטוב הלב האנושי.
אפשר לטעון שהכיוון הרך של "עבודה ערבית" ושל בניית הדמות הראשית שלו הופכת את אמג'ד לערבי מחמד, אבל בזה נופלים בדיוק לאותה מלכודת מחשבתית שעליה מצביע סייד קשוע הטיעון שזה לא חוכמה להציג ערבי נחמד, משכיל וקל לעיכול כדוגמא למשהו שיש להסיק ממנו על הכלל. טיעון שהוא כמובן גזעני ובעייתי מיסודו.
ההומור של "עבודה ערבית" אינו דומה להומור הישראלי שאנחנו מקבלים בדרך כלל הוא לא זועק את עצמו, הוא לא מכה בפטיש סלפסטיק גדול על ראשם של הצופים כדי להעביר את הנקודה, הוא לא מכופף את ידו של מי שמולו עד שייכנע אליו. מבחינה זו, אפשר לעשות הבדלה בין הומור יהודי לישראלי אם ההומור היהודי הוא זה של שלום עליכם, בשביס זינגער, אפרים קישון, אפילו וודי אלן, הרי שההומור של "עבודה ערבית" הוא יותר יהודי מישראלי. מה שאירוני, אבל הגיוני לגמרי ההומור היהודי תמיד היה זה של הדייר הזמני, האחר, המהגר; ההומור הישראלי הוא זה של בעל הבית.
במאי "עבודה ערבית" - "השנאה לערבים תהומית"
"עבודה ערבית" תמשיך לעונה רביעית
נורמן עיסא: "הצעת חוק השתקת המסגדים - פשיסטית"
"עבודה ערבית" - מה אתם חשבתם על הפרק? שתפו אותנו בפייסבוק