כמה חול, כמה יוסי
איזה שוואייוואייה, בחיי. ממש סמרטטת. חתיכת חרבו דרבו נפלה על הלזעה אתמול. אני לא יודעת מה איתכם אבל אני התג'עללתי כמו וועילטושחצ'ג מפלונטטת בגמח שונשונים. ארז ואסי התעקשו שיוסי החייה את השפה העברית והדביק את כולנו בסלנג התקראו-לעזרה-אני-בעיצומו-של-שבץ הייחודי שלו, אבל האמת היא שזה נמאס עוד לפני שהוא הוציא את הרגל מהלימוזינה לפני חודש ושבוע. נדמה היה תמיד שהוא פוחד שברגע שיבטא משפט אחד נורמלי מיד תקרוס כל האישיות שלו ברעש של זכוכית זולה, וכל מה שיישאר זה אוכל ראשים מזדקן בלי הרבה מה להגיד. "דמות רעשנית ברמות גדושות", חרצה יעל, שלמרבה השוק שרדה את ההדחה למרות שלא אמרה "במנות גדושוטוץ'". אכן, וטוב שנפרדנו ממנו, אם כי כלל לא מובן כיצד. אלוהי השוואייאייה כנראה עשה גבות הערב. נתראה בפרק האיחוד של "ספרי לילה" בשנת אלפיים-ולעולם-לא.
הקומדיה
איזה חמוד היה ערן ככה, רוכן בריכוז מעל הדגל המאולתר שתפר במקלחת, מסתיר אותו מההורים, מדמיין איך מחר כל הילדים בכיתה ירצו גם. במהרה אביבית מציצה מתוך האמבטיה שבתוכה ישנה, כמו מוישה אופניק מתוך האוטו, נפעמת מהשרירים הציוניים העמלים ומצטרפת לתפירה, בתקווה שמתישהו עד אור הבוקר הוא יתפור גם אותה, בנאקות "את כל כך מבינה אותי ואת הצרכים שלי".
אבל לערן יש רק מאהבת אחת, המולדת, והוא מתקין עבורה קימונו כחול-לבן-ציפה, עד שהנבל המרושע פורץ לחדר ותופס אותם ביחד סער, איש השמאל. מכאן העניינים מתגלגלים לקומדיה איטלקית: ערן מיד מזנק להגן על הדגל מפני סער, הופך אותו ומסתיר אותו בגופו, ותוך כדי כך נופל קצת על אביבית. היא מתנשפת בתשוקה מהמחווה הפתאומית, ומחייכת כאילו הם חולקים סוד סקסי עצום, בעוד ערן מוודא שהיא לא מקמטת את הדגל. זה קצת הזכיר לי את הפרק של "חברים", כשרוס התרגש מכך שג'ואי זינק להגן עליו כשחשב שהם מותקפים, ובסוף מתברר שהוא בעצם הגן על הסנדוויץ' שלו. אביבית שוב הפסידה במערכה.
הדרמה
הדגל שעליו שקד ערן רק מגביר את המאבק שלו עם קותי, המאבק של מלך הכיתה בילד המופרע שנתלה לו על העורף וחונק אותו מאחורה כדי שהבנות יסתכלו. מעצבן אותו שבגלל מעשה הדגל כולם חושבים עכשיו שערן הוא "מלאך עם כנפיים ועיגול", כשלמעשה הוא טמבל וטיפש עם דלתון. "בכלל, כמה זמן לקח לו לעשות את הדגל, מה הוא בנה אותו מגפרורים?!" שאג על אביבית, שניסתה לשווא להסביר לו שערן חתיך, "זה רק מוכיח שהוא טיפש, לקח לו ארבע שעות לבנות את זה, רק כדי ללקק לקהל". כל נקודה לטובת ערן, מטילה נקודת-צל שחורה על קותי, כי הוא עומד לו באמצע האור. ולערן יש עוד הרבה נקודות מאיפה שזה בא, הוא מתכנן גם להקים אנדרטה לגיבורי ניל"י מפקקים ומוזיאון חיל אוויר בלטרון מפסטה על קרטון.
קותי לעומת זאת, צריך להפיל אותו מהר כדי לשלוט בבית ולהשיב לו את יאנה. לכן, מספיק שערן יגיד "אנחנו אנשים איכותיים" כדי שהוא יזנק למלחמה ויכריז שערן "איכותי כמו שאני יודע לנגן בפסנתר". "אבל קותי, ערן היה בקורס טיס, אז בטח שהוא איכותי", מתעקשת אביבית. "נו, והוא לא גמר אותו", קורא קותי בניצחון, "אז מה זה אומר עליו?" שהוא לא צריך מטוסים, כי הוא יכול לעוף לבד מרוב שהוא כזה מלאך עם עיגול.
הטרגדיה
אפילו סלעים נשברים, אני אומרת לכם. אחרי שהניף את דגל ישראל על מיטתו בגאווה, אחרי שניהל ויכוח פוליטי נעים ותרבותי עם סער (רק רגב זיהה את הפוטנציאל לסצנת מכות, וחבל), אחרי שגילה שהערבי במשימה הוא אמג'ד רק לפי תחושה, ערן פתאום קרס. "קרסת מאמי?" צונחת עליו אביבית מהתקרה, "בוא אליי קושקוש!". הוא מנסה להיות לבד ויאנה רוצה לבדוק מה קרה לו, אבל אביבית לא תחמיץ את ההזדמנות למחות לו את הדמעות באינטימיות ואז שהוא ירים לאט לאט את הראש וגם היא תרים לאט לאט את הראש והם יסתכלו אחד על השני בביישנות יקרבו את השפתיים לאט לאט ואז יתחתנו.
"תן לי להיכנס!" היא שורטת את דלת השירותים שבהם הוא מתחבא בבהילות, שיפתח לה לפני שהוא מבזבז את כל הדמעות שהיא אמורה למחות. הוא נכנע ומכניס אותה. הוא פורץ בבכי דקיק (שבוודאי עזר לו בזמנו בקורס טיס, הערת קותי) ומספר לה הכול: הוא חש מרוקן. הוא רוצה לתרום למדינה וכאן הוא מתעסק בשטויות. הוא לא מסוגל להסתכל עוד על הדגל, כי הוא מתבייש ממנו. אם הוא היה נעלם הוא לא היה חסר לאיש כאן. משהו משהו מלחמת לבנון השנייה. פעם הוא היה מדהים ועכשיו הוא "שותה קפה ומכין תה". ואביבית מוחה בחריצות את כל הדמעות ולוחשת: "אם תיעלם אתה תחסר לי, לי אתה כן תורם כאן. אני זקוקה לך". והוא מרים לאט לאט את הראש והיא מרימה לאט לאט את הראש ואז הוא ממשיך לרצות לעשות את יאנה. אביבית, צאי משם, את הולכת להישבר.
ייסורי וולטר הצעיר
יומני היקר, אפילו אני הרצתי קדימה את המונולוג של פנונה, שסיקר את מיטב אירועי חייה מהפריית הביצית ועד שלשום. חוץ מלהעביר מסרים מקותי ליאנה ובחזרה, למה היא משמשת? היא סתם עוד משהו שאיתם צריך ללכת מסביבו בדרך למטבח.
הציטוטים:
"אם נלך יותר מדי ימינה לא נוכל לעצור" (ערן בכפל משמעות )
"התשמע? התשמע? התשמע? אתה שומע?" (אביבית שרה למסלסל השיער במקלחת "ים של דמעות")
"האינסטינקט שלי היה לקפוץ על אביבית או לבעוט לך בברך" (ערן לסער, אחרי תקרית הסתרת הדגל)
"יש לי רגעים בלילה שאני חושב שאני לא אמיתי" (תמיר מהרהר)
"יעל כמעט יצאה עם יוסי, מההרגל של העונה" (ארז טל מתאושש מההדחה)
ויורם זק היה אומר
