סיפור הפיכתו של חיים בוזגלו, מי שהיה פעם אחד היוצרים המוערכים בקולנוע ובטלוויזיה בישראל, לאאוטסיידר שיצירותיו סופגות דרך קבע קיתונות של לעג מהקהל והמבקרים, היא אחת התעלומות המטרידות של השואו ביזנס המקומי. בוזגלו, שבפילמוגרפיה שלו משובצות יצירות מפתח כמו "נישואים פיקטיביים", "עונת הדובדבנים", "מרחב ירקון" ו"זינזאנה", גיבש במהלך השנים סגנון עבודה ייחודי המבוסס על אימפרוביזציות ויצירת תחושת מציאות חריפה, ואף גיבש סביבו להקה אוהדת של שחקנים ואנשי מקצוע קבועים.
בוזגלו הצליח לגייס לחלק מהפקות שלו השקעות מחו"ל, כשהשיא הוא המיני-סדרה "לחיות מחדש", על עליית יהודי מרוקו לישראל, שהופקה עבור רשת ARTE היוקרתית. במקביל, באופן מוזר לכאורה, הלכה ונשחקה ההערכה שלה זכו יצירותיו של בוזגלו בישראל.
הסרטים האחרונים שלו "סשן" - המותחן דובר האנגלית בכיכובה של בר רפאלי; "כבוד" - דרמת פשע בכיכובו של זאב רווח ו"ג'אנם ג'אנם", מעין סרט רימייק ל"נישואים פיקטיביים", נקטלו לרוב על-ידי המבקרים, לא קיבלו אפילו מועמדות אחת מהאקדמיה לקולנוע וגם כשלו קופתית או במקרים מסוימים כלל לא הופצו. זה מרשים שלמרות הכל בוזגלו ממשיך לשעוט קדימה ולגייס השקעות והסכמי הפצה לסרטים חדשים, אבל סרטו החדש "סרק סרק" מסמן נקודת שפל נוספת בפילמוגרפיה שלו.
הרעיון של "סרק סרק" מסקרן, אם כי סובל מחוסר אקטואליות מובהק, פועל יוצא של הדחייה העצומה בהפצת הסרט: פורום של מומחי אבטחת אישים שכונס על-ידי ראש השב"כ (עמוס לביא ז"ל באחד מתפקידיו האחרונים) מנסה למנוע התנקשות בראש הממשלה אריאל שרון רגע לפני ביצוע תוכנית ההתנתקות. כפי שמשתמע משם הסרט, הזיכרון של רצח רבין מהדהד ברקע. משום מה, מחליטים המומחים שההתנקשות תתרחש דווקא בטקס יום השואה הממלכתי ועל כן הם בוחנים כמה חשודים פוטנציאליים.
מסתבר שהרבה אנשים שלא הייתם חושדים בהם בכלל הם רוצחי ראש ממשלה בפוטנציה: חוקרת שואה מזרחית; רופא ספרדי שחברתו נמצאת בקומה אחרי פיגוע טרור (עדות להיותו של הסרט קו-פרודוקציה עם ספרד); מתנחל קיצוני, שגם אשתו נפגעה בפיגוע; וגם מטפל סיעודי ערבי, שנדחה על-ידי בחורה יהודייה שהוא מאוהב בה.
הסיפור שנרקח על ידי בוזגלו יחד עם דוד אקרמן ("פלייאוף") סובל מחוסר אמינות, שלא לומר מופרכות בכל מרכיביו. שום דבר לא אמין בסרט הזה, שום מציאות בדיונית שאפשר להיאחז בה לא נוצרת, וכתוצאה מכך גם השחקנים נאלצים לרוב לבצע עבודה טכנית שכולה זיוף אחד גדול. היחידה כמעט שמצליחה להפוך את הדמות שלה למשהו שאפשר לקנות היא ריימונד אמסלם בתפקיד חוקרת השואה, שממשיכה לבסס את מעמדה המקצועי כנקודת האור בסרטים לא טובים.
אפילו אם מתעלמים מחוסר היכולת של בוזגלו להעניק לסרט אמינות דרמטית - מה שפעם היה המומחיות העיקרית שלו - אי אפשר להתכחש לעובדה ש"סרק סרק" נוסף לכל, לא עובד אפילו לרגע בתור מותחן פוליטי. אין בו שניה אחת של מתח אמיתי, סצנות האקשן הן מעטות ומבוצעות בדלות הפקתית ואפילו מבחינה פוליטית קשה להכריע מה בעצם הסרט הזה אומר.
בשורה התחתונה, "סרק סרק" הוא מקרה נדיר של סרט שנכשל בכל החזיתות, כמעט ללא נקודות לזכותו. חבל שיוצר מעניין כמו חיים בוזגלו, שעבודותיו עוררו בעבר סקרנות ועניין, משקיע את זמנו ואת מרצו בסרטים מהסוג הזה, ואפשר רק לקוות שבעתיד נראה אותו חוזר לעצמו.
"סשן" - סרט לא בר צפייה: ביקורת
"סרק סרק" - מתי ואיפה רואים?
"סרק סרק" - האם תלכו לקולנוע לצפות בו? שתפו אותנו בפייסבוק